בית המשפט המחוזי בתל אביב טעה כאשר ביטל פסק דין של שופטת השלום סיגל רסלר-זכאי בתביעה נגד בנק דיסקונט, רק משום שבאותה עת ניהל אביה - עו"ד יהודה רסלר - הליך אישי נגד הבנק. כך קובע (19.11.15) בית המשפט העליון, אשר הורה לבית המשפט המחוזי לדון לגופו בערעור על פסק דינה של רסלר-זכאי.

רסלר-זכאי דחתה את תביעתו של גד ורקשטל לפיצוי לאחר שבנק דיסקונט מימש שתי דירות ששעבד לטובתו בשנות ה-80. התיק הועבר לרסלר-זכאי לאחר שהשופט מאיר שנהב נאלץ לפסול את עצמו, משום שוורקשטל המתין לו ליד ביתו ומסר לו מכתב כלשהו, אותו לא פתח שנהב. הפסילה באה לאחר שמיעת הראיות ורסלר-זכאי נתנה את פסק הדין על סמך החומר הקיים בתיק.

בערעורו טען ורקשטל, כי רק יומיים לפני מתן פסק הדין נודע לו, כי יהודה רסלר נתבע לשלם מיליוני שקלים לדיסקונט בגין ערבותו האישית לחברה שנטלה מהבנק הלוואה לרכישת בניין משרדים, ושאותה לא פרעה. לבקשת הבנק נפתח תיק הוצאה לפועל נגד רסלר ומונה כונס למימוש נכסי המקרקעין שבבעלותו. ורקשטל טען, כי קיים חשש שמא רסלר-זכאי נטתה חסד לדיסקונט כדי שזה יקל עם אביה.

לדברי רסלר-זכאי, היא לא הייתה מעורבת בהליכים נגד אביה ואף לא ידעה עליהם, שכן הוא התבייש לספר לה על כך. השופטים המחוזיים יצחק ענבר, שאול שוחט ויהודית שבח קבעו, כי בשל מראית פני הצדק יש לבטל את פסק דינה של רסלר-זכאי ולהחזיר את התיק לדיון מחודש בבית משפט השלום בהרצליה. עוד ציינו את החלטתה של רסלר-זכאי לדחות את בקשתו של ורשקטל לשמוע עדים נוספים.


"יצר חשד האדם"


המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, קיבל את בקשת רשות הערעור של דיסקונט וכאמור ביטל את החלטת המחוזי. הוא מזכיר, כי "בהעדרו של חשש ממשי אוביקטיבי למשוא פנים, פסילת שופט היא צעד מרחיק לכת, שמלבד קושי ערכי, הוא פוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך". עוד הוא אומר, כי מאחר שבמקרה הנדון בקשת הפסילה הוגשה רק בשלב הערעור, הרי ש"כובד הנטל שיש להרימו כגון דא מועצם במאוד".

על המקרה שבפניו אומר רובינשטיין: "אכן, אין חולק כי צירוף המקרים ועיתויים, שלפיהם בטרם מתן פסק הדין על-ידי השופטת ס' רסלר-זכאי, הייתה תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור שהגיש אביה של השופטת ס' רסלר-זכאי נגד בנק דיסקונט על החלטה בנוגע לפינויו ממשרדו ולמכירת המשרד, עלולים לעורר תחושת אי-נוחות מסוימת, בגדרי החשדנות האנושית המקובלת ו'יצר חשד האדם'.

"עם זאת, כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי השופטת ס' רסלר-זכאי לא ידעה על העובדות שעוררו את תחושת אי-הנוחות בזמן כתיבת פסק הדין, ולכן הוסר החשש האוביקטיבי למשוא פנים. נזכיר: עסקינן בבנק; ובישראל, מדינה לא גדולה, מספר קטן של בנקים ומרבית הבגירים החיים בה, אולי כמעט כולם מן הסתם, מחזיקים חשבונות בנקים באחד מהם. שופט ככלל לא יפסול עצמו מפני שיש לו חשבון בבנק שהוא צד להליך כלשהו. כאן אומנם מדובר בקיומו של סכסוך של אבי השופטת, אך בדיון בפנינו נאמר מטעם המבקשות ולא הוכחש, כי לא הייתה זיקה לנידון דידן בין סניף הבנק בו מתנהלים ענייני אבי השופטת, לבין סניף הבנק אליו קשור הסכסוך בין הצדדים המתדיינים במקרה דנא".

עוד מזכיר רובינשטיין, כי ורשקטל כבר גרם לפסילתו של השופט שנהב ושואל רטורית האם היה מבקש לפסול את רסלר-זכאי אם פסיקתה הייתה לטובתו. הוא גם אומר, כי לכאורה לא היה פסול בהחלטתה של רסלר-זכאי שלא לשמוע עדים נוספים. ורשקטל חויב בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. הנשיאה מרים נאור והשופט ניל הנדל הסכימו עם רובינשטיין. את בנק דיסקונט ייצגו עוה"ד גבריאל מויאל-מאור וליאת אלפז, ואת ורשטקל - עוה"ד דניאל מקליס ואילן מיכלוביץ.