היום לפני 48 שנים, הובא למנוחות מחולל רעיון ניל"י ומייסדה, אבשלום פיינברג.
שנת 1916 הייתה בסימן ניסיונות לייצר קשר יציב עם הכוחות הבריטיים שישבו במצרים. בראשית ינואר 1917 נראה לאבשלום כי אין כל התקדמות בנושא. פיינברג סבר שעל כן קיים צורך דחוף להגיע למצרים. יצא הוא לדרך, בצוותא עם יוסף לישנסקי, כשהם מחופשים לבדואים. בלילה שבין ה-19 ל-20 בינואר טעו בדרכם, ונסובו במעגלים. ככל הנראה, פגשו בדואי אשר דרש מהם להתלוות עמו אל האוהל שלו (ולמעשה, להסגירם לטורקים).
לישנסקי הכה אותו ואיים עליו באקדחו. הצעיר מנגד, הלך אל האוהל ודיווח על פיינברג ולישנסקי. שני ז'נדרמים טורקים וכשלושים בדואים יצאו ללכוד את פיינברג ולישנסקי. בהיתקלות נפצעו השניים. לישנסקי נמלט, ופיינברג, שנפצע בירכו ולא יכול היה לנוע, ירה בז'נדרם הטורקי בתגובה לדרישה לזרוק את נשקו. בעקבות זאת, נורה בראשו ונהרג. מן התמרים שנשא עמו צמח, מאוחר יותר, עץ דקל שעל פיו נתגלה מקום קברו. לאחר שנעלם אבשלום פיינברג בחולות המדבר באזור רפיח, נעשו ניסיונות לא מעטים לחפש את גופתו.
רק לאחר מלחמת ששת הימים, משהשיג צה"ל שליטה על השטח בו נהרג, פוענחה התעלומה באופן סופי והשלד זוהה כזה של אבשלום פיינברג.
