"עובדי ציבור נהנים מהגנה נרחבת מזו שניתנת לנושאי משרה בתחום העסקי בתביעות נזיקין, למרות הדמיון באחריות המוטלת עליהם. יש לכך הצדקה, גם משום שהנזקים שיכולים לגרום עובדי ציבור רחבים בהרבה, גם משום שהמדינה משפה אותם וגם משום שהתועלת האישית שלהם נמוכה בהרבה". כך אומרת (יום ד', 6.4.16) שופטת בית המשפט העליון,
אסתר חיות, בכנס לשכת עורכי הדין.
שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
עופר גרוסקופף, סבור שיש מקום לביקורת תקיפה יותר על התנהלות פרוצדורלית של חברות מאשר על החלטות עסקיות. "אנחנו רוצים שהחברות ידווחו בהתאם לנדרש מהן, ולא שיקחו סיכונים כפי שראוי שיעשו בתחום העסקי", הסביר. עם זאת אמר כי קיימת מגמה של בתי המשפט להחמיר בפסיקה בנוגע להחלטות עסקיות של הדירקטוריונים, והעיר שהשופטים הדנים בתיקים אלו קוראים זה את החלטתו של זה, משוחחים ובמידה מסוימת גם מתואמים.
גרוסקופף הדגיש, כי בחינת ההחלטות לעולם לא נעשית בדיעבד. "איש לא תבע איש על זה שהוא קנה חברת היי-טק מצליחה; מי שיגיע זה רק מי שבדיעבד מתברר שעשה החלטה רעה. יהיו מקרים שבית המשפט יגיע למסקנה, שזו הייתה החלטה נכונה לשעתה. יש מקרים בהם בית המשפט יגיד, שהוא לא היה מקבל את ההחלטה הזאת - אך יכול לראות כיצד דירקטוריון סביר מקבל החלטה כזאת. גם במקרה כזה הוא לא יתערב".
המקרים בהם בית המשפט יתערב, המשיך גרוסקופף, הם של החלטות רשלניות, שדירקטוריון סביר לא היה צריך לקבל אותה. בתי המשפט מטילים אחריות כאשר זהו המצב בתביעות נגד רופאים, עורכי דין ואחרים. אולם במקרה של דירקטורים מופעלות שתי הגנות נוספות. האחת: שיקול הדעת העסקי - החלטה שהתקבלה
בתום לב על-ידי דירקטוריון שאינו נגוע, כלל לא תיבדק לגבי שאלת הרשלנות. השנייה: אם החברה נתנה לדירקטורים פטור מתביעות במקרים של רשלנות. "כך יש לדירקטור דרגת חופש ייחודית, בה גם תביעות רשלנות יידחו", ציין גרוסקופף.
"אז מה אנחנו מבקרים? אנחנו מבקרים את המעגל הרביעי של ההחלטות - את ההחלטות שהן או הפרת חובת אמון או החלטות שהתקבלו בפזיזות, בלי אכפתיות לטובת החברה, או מקרים שהייתה כוונה לפגוע בטובת החברה", סיכם גרוסקופף. "זו לא רמת התערבות גבוהה. היא יותר נמוכה, ובצדק - בגלל הרצון לעודד נטילת הסיכונים. לכן אני לא מצליח להבין את הטענה על התערבות-יתר של בתי המשפט".
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
חאלד כבוב, הביע את החשש שמועמדים ראויים לתפקידי דירקטורים יירתעו משום שאין אפשרות לקבל שיפוי על עיצום מינהלי שמטילה רשות ניירות ערך. לצד זאת ציין, כי עדיין ניכרת נהירה לרשימת המועמדים לתפקידי דירקטורים בחברות ממשלתיות, ואמר שיש לבצע מחקר אמפירי בנושא.
גם כבוב אמר כי מועטים מאוד המקרים בהם בית המשפט מתערב בשיקול הדעת העסקי; להערכתו, לכל היותר מקבל המחוזי בתל אביב עשר תביעות שכאלו. זאת, לעומת קול הצעקה כאילו בית המשפט מבטל החלטות עסקיות כל שני וחמישי. "לא היא! לא ברור לי מאיפה באה הטענה הזאת. אולי זה פועל יוצא מכך שבעבר בית המשפט כמעט לא התערב, אבל האווירה הכללית ביחס לשוק ההון השתנתה בשל משבר 2008 ותיקוני החקיקה", אמר כבוב.
לדברי כבוב, אין תקדים להתערבות של בית המשפט בנטילת סיכון שהסתיים בכישלון. "אם אני קונה מניה במקום לשים את הכסף בתוכנית חיסכון בבנק, אני יודע שיש גם סיכון. אי-אפשר לצפות מחברות שתמיד יניבו רווחים", הדגיש. לבסוף קרא כבוב למחוקק לשקול האם יש לקבוע שבחברות ציבוריות, אולי החל מרף מסוים, עורך הדין הוא נושא משרה. בהקשר זה ציין, כי יש לא מעט מקרים בהם בעלי שליטה אינם משתפים את היועצים המשפטיים שלהם בכל המידע הרלוונטי, כאשר הם מבקשים להסתמך על חוות הדעת המשפטיות.
