היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מתייצב לצידה של נציבת הביקורת היוצאת על הפרקליטות, הילה גרסטל, ונגד פרקליט המדינה, שי ניצן. לדעת מנדלבליט, יש לפרסם את הדוח של גרסטל על המכון לרפואה משפטית ועל יחסיו עם הפרקליטות - בניגוד לעמדת ניצן שביקש ממנדלבליט לגנוז אותו.

עוה"ד גיל לימון ועדי מנחם, עוזריו של מנדלבליט, הגיבו (26.6.16) בשמן של המדינה והנציבות על העתירה לבג"ץ נגד פרסום הדוח. את העתירה הגישו 11 פרקליטים, שעל שמותיהם הוטל חיסיון, ואשר טוענים שהם ייפגעו מממצאי הדוח. לשכתו של מנדלבליט אומרת בתגובה, כי אין כל יסוד לטענה זו, שכן העתירה מבוססת על טיוטה שכללה שמות ומספרי תיקים כדי שהמבוקרים יוכלו להגיב - אך הנוסח הסופי שלה לא יכלול פרטים אלו. די בכך, אומרים לימון ומנחם, כדי להביא למחיקת העתירה.

לדעת מנדלבליט, יש חשיבות רבה בקיומה של הביקורת, והדוחות שפרסמה גרסטל עד כה "הצביעו על סוגיות המצריכות תיקון, ייעול ושיפור". בנוגע לדוח הספציפי אומרת לשכת היועץ, כי הוא עוסק "בנושא משמעותי וחשוב" ולכן "קיימת חשיבות רבה לכך שהדוח על ממצאיו והמלצותיו יזכה לחשיפה ולדיון ציבוריים". חשוב מאוד, ממשיכים לימון ומנחם, שהממצאים יידונו בידי מנדלבליט עצמו, פרקליטות המדינה, שרת המשפטים ומשרד הבריאות האחראי להמכון.

לצד זאת, מודגש בתגובה, קיימת הערכה רבה לעבודתם של הפרקליטים, ש"עושים מלאכתם נאמנה ועומדים בחזית המאבק על שלטון החוק". מנדלבליט מדגיש, כי אין סתירה בין הערכה זו לבין הצורך בביקורת, אלא להפך; עבודתה של הנציבות מבטאת את עוצמתה של הפרקליטות ומחזקת את אמון הציבור בה.

לגופה של העתירה נאמר בתגובה, כי גרסטל החלה את הבדיקה לאור תלונה שקיבלה. מאחר שמדובר היה בתיק תלוי ועומד, לא בדקה גרסטל תיק זה אלא החליטה על בדיקה מערכתית. בינואר 2015 זימן היועץ דאז, יהודה וינשטיין, פגישה בהשתתפות גרסטל, ניצן וראש אגף החקירות, מני יצחקי, בסיומה קבע שהבדיקה תימשך והוא יחליט - בהתאם לממצאים - האם יש צורך בצעדים נוספים. ביוני שעבר אישר וינשטיין, לבקשת גרסטל ועל דעתו של יעקב ליצמן (אז סגן שר הבריאות וכיום השר), כי הביקורת תורחב ותכלול גם היבטים בעבודת המכון עצמו.

הנציבות איתרה 40 תיקים רלוונטיים, בדקה לעומק את מחציתם, ביקשה מהפרקליטות מידע נוסף - אך נאמר לה שלא ניתן לאתרו. בינואר השנה העבירה גרסטל את טיוטת הדוח לניצן, ב-9.2.16 ביקש ניצן ממנדלבליט למנוע את פרסום הדוח, בטענה שמדובר בביקורת פרטנית - אותה נמנע מגרסטל על-פי הנחיותיהם של וינשטיין והשרה איילת שקד. בו ביום, העלתה דרישה דומה גם יו"ר ארגון הפרקליטים, לימור פלד.

תגובת הנהלת הפרקליטות לדוח נמסרה לגרסטל ב-15.2.16, וכעבור שבועיים העבירה גרסטל לכל פרקליט את הפרק הנוגע אליו כדי שיוכל להגיב - תוך שהודגש שלא יפורסמו פרטים מזהים כלשהם. במקום להגיב, בחרו הפרקליטים לפנות לעו"ד צבי אגמון, שהעלה בשמם טענות רוחביות נגד הדוח. תגובות נקודתיות, מדגישה לשכתו של מנדלבליט, לא ניתנו.

העתירה מסתמכת על טיוטת הדוח, מדגישה לשכת היועץ, ולא על הדוח הסופי עצמו (המצורף לתגובה וחל עליו חיסיון). לא רק שהדוח הסופי אינו כולל שמות ומספרי תיקים, אלא שגם הושמטו ממנו פרטים נוספים העלולים להביא לזיהוי המקרים והפרקליטים. כיוון שכך, טוען מנדלבליט, הרי שהעתירה מבוססת על מצע עובדתי שאינו נכון ודי בכך כדי לדחות אותה.

עוד אומר מנדלבליט כי בניגוד לטענת העותרים [טענה לה כאמור שותף ניצן] - מדובר בביקורת מערכתית ולא בביקורת פרטנית. אכן, ביקורת מערכתית מחייבת גם בדיקת מקרים ספציפיים, אך הללו נבדקו משום שעלו מהם סוגיות מערכתיות. מנדלבליט מציין, בתגובה לטענת הפרקליטים לפיה די היה בבדיקה כמותית-סטטיסטית, כי גרסטל ביקשה מהפרקליטות לקבל מסד נתונים על חוות הדעת שמסרו רופאי המכון בשנים 2014-2010 ונענתה שהדבר אינו אפשרי.

הליכי הביקורת, ממשיכה התגובה ואומרת, מלמדים שמדובר בביקורת מערכתית - וכך גם ממצאיה. המקרים המסוימים המובאים בדוח, מתוארים באופן המדגים את הפוטנציאל לכשל מערכתי, ולא בדרך של ביקורת על המעורבים בהם. ואילו פרק ההמלצות עוסק גם הוא רק בנושאים מערכתיים ולא באיש מבין הפרקליטים המעורבים בתיקים השונים.