בג"ץ אוסר (יום ה', 27.4.17) לקיים הפגנות ליד ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. השופטים קובעים, כי כאשר ניתן להפגין ליד משרדו של איש ציבור, חזקה שהרצון להפגין ליד ביתו מיועד "להפעיל לחץ על איש הציבור כדי להשפיע על שיקול דעתו או להרתיעו מביצוע תפקידו".

מני נפתלי (לשעבר מנהל המשק בבית ראש הממשלה), דוד פלמרי, ישי הדסי ואמיר סדקה קיימו מאז השנה שעברה הפגנות ומשמרות מחאה מול ביתו של מנדלבליט, לרוב במוצאי שבתות. הם השתמשו באמצעי הגברה ושכנים התלוננו במשטרה, גם על ריסוס כתובות בגנותו של מנדלבליט על קירות בתים סמוכים. המשטרה קבעה שמדובר בהתקהלות אסורה ועצרה חלק מן המפגינים שלא צייתו להוראותיה. היא אפשרה למפגינים להתכנס במתחם קניון "גנים", במרחק 400 מטר מהבית.

בעקבות הגשת העתירות, הציעה המשטרה למפגינים מתווה לקיום ההפגנות: אחת לחודש בגינה שבמרחק 120 מטר מהבית, ובשאר הפעמים - בקניון "גנים". את משמרות המחאה הציעה לקיים במרחק של 70 מטר מהבית, בתנאי שיהיו בהן לכל היותר שני בני אדם; או בגינה הציבורית, בהשתתתפות חמישה בני אדם. עוד הבהירה, כי ניתן להפגין מול לשכותיו של מנדלבליט בירושלים ובתל אביב - אך העותרים דחו את ההצעה ודרשו לאפשר להם לפעול ללא מגבלות.

השופט מני מזוז אומר כי הסוגיה אינה חופש ההפגנה אלא מימושו דווקא ליד ביתו של מנדלבליט. הוא סוקר פסיקה מישראל ומהעולם, ומצביעה גם על הנחיית היועץ המשפטי משנת 1983 (שעודכנה מאוחר יותר) ולפיה על המשטרה למנוע הפגנות כאלו. מזוז מסכים עם הגישה, לפיה הפגנה מול ביתו של עובד ציבור - ובמיוחד אם הוא נמנה על רשויות האכיפה - מיועדת להפעיל עליו לחץ פסול:

"הפגנה או עצרת מחאה ליד מעונו הפרטי של איש ציבור, מקום שקיימת חלופה אפקטיבית (כגון משרדו), מקימה חזקה כי התכלית, לפחות העיקרית, של ההפגנה או משמרת המחאה אינה מימוש חופש
הביטוי והמחאה אלא ניסיון להשפעה לא לגיטימית על איש הציבור במילוי תפקידו על-ידי יצירת לחץ אישי עליו ועל בני משפחתו, ועל כן פעילות כזו אינה חוסה תחת ההגנה על חרות ההפגנה".

לדברי מזוז, "הפגנות, אסיפות, תהלוכות ומשמרות מחאה נועדו להגשים את חופש הביטוי והדעה ולהפיץ השקפות ודעות ולהשפיע על השיח הציבורי, ולא להפעיל לחץ פסול על עובדי ציבור על ידי
הטרדתם בביתם הפרטי בניסיון לכפות עליהם החלטות שלפי מיטב שיפוטם אינן משרתות את האינטרס הציבורי.

"שיקול זה - בוודאי בהצטברו לשיקולים הנוספים של הגנה על הזכות לפרטיות של איש הציבור בבית מגוריו הפרטי ומניעת מטרד והפרעה לשגרת חייהם של איש הציבור, בני משפחתו ושכניו, כמו גם הזכות של אדם 'שיניחו לו לנפשו' בביתו ולא להיות 'קהל שבוי' למסרים של המפגינים - יש בהם כדי לבסס את הלגיטימיות של איסור על הפגנות ופעולות מחאה ליד מעונו הפרטי של איש ציבור, מקום שקיימת חלופה אפקטיבית באשר למקום קיום פעולות המחאה".

בנושא ההפגנות מול ביתו של מנדלבליט, ממשיך מזוז, "משטרת ישראל פעלה כדין ואף נקטה במקרה זה בגישה מתונה מול העותרים ולא מיצתה את סמכויותיה כלפיהם", אלא הגבילה אותם רק כאשר הצטברו תלונות של השכנים. יש לציין, כי מזוז לא המליץ למשטרה ללכת לקראת המפגינים ולהפעיל את המתווה אותו דחו, כך שמעתה היא יכולה למנוע לחלוטין את ההפגנות.

השופטים יורם דנציגר ועוזי פוגלמן הסכימו עם מזוז. את העותרים ייצגו עוה"ד דניאל חקלאי, סיגלית קסלר, יובל יועז ודורון ברקת, ואת המדינה - עו"ד יונתן ציון מוזס.