במערך הכשרות של המועצה הדתית בירושלים יש ליקויים כה רבים וקשים, עד שעולה החשש שמא לא ניתן להסתמך עליו - קובע (יום ג', 16.5.17) מבקר המדינה, יוסף שפירא.

הפרק על הכשרות בדוח השנתי נכתב בינואר השנה, לפנעי שהרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, אישר רפורמה מקיפה בתחום האמורה לפתור בעיקר את בעיית ניגוד העניינים בה המשגיחים מקבלים שכר מבתי העסק המושגחים. עם זאת, הדוח של שפירא - העוסק גם בנושא זה - מצביע על שורה של כשלים חמורים אחרים, שחלקם גובלים בהונאת הציבור.

הממצאים על מערך הכשרות בעיר ירושלים מצביעים על פגיעה חמורה בסדרי המינהל התקין ועל הפרה בוטה של נוהל הכשרות, אומר שפירא. ההתנהלות הבלתי-תקינה של המועצה איפשרה מתן היתרים בעל-פה לעבודה נוספת של עובדיה בסיטונאות וללא הבחנה, ללא הענקת היתר מפורש ותוך עצימת עיניים מהנסיבות שנוצרו - בתי עסק משלמים עבור שעות השגחה שקרוב לוודאי אינן מבוצעות, או לפחות לא מבוצעות במלואן, כאשר במקביל, לנוכח המשרות הנוספות שעובדי המועצה מבצעים בהיותם גם משגיחים, ספק אם הם יכולים למלא את תפקידיהם במועצה באופן ראוי ומלא.

"בכך עושה המועצה הדתית ירושלים פלסתר את נוהל הכשרות, את הוראות חוקת העבודה ואת ההסכם הקיבוצי המחייב את עובדי המועצה הדתית. המועצה והעומד בראשה נותנים יד להפרה חמורה ושיטתית של סדרי מינהל תקין, עד כדי חשש להטעיה של בתי העסק והציבור הסומכים ידם על כשרות המזון ועל בתי העסק", קובע שפירא.

שעות השגחה פיקטיביות ותשלום במזומן

עוד קובע שפירא, כי הליקויים גורמים לעלויות מיותרות המגולגלות על כתפיהם של הצרכנים: קביעות דרישות כשרות חמורות רק ביישובים מסוימים, דבר הגורם לתחרות בין מעטים בלבד; יצירת חסמי כניסה למוצרים ויצרנים בכמה מועצות דתיות; אי-קביעת מפתח מחייב לשעות השגחה, על-פי מאפייני בתי העסק; שונות רבה ולא מוצדקת במספר שעות ההשגחה שנקבעו לעסקים דומים הפועלים באותו ענף; קביעת עלות שונה לשעת השגחה לעסקים מושגחים דומים; קביעת היקף שעות השגחה בלתי סביר למשגיח; העדר נוכחות של משגיחים בחלק ניכר מהזמן שנקבע להם והעדר פקוח על כך; גביית אגרות השגחה מבעלי עסקים במגזר הלא-יהודי.

לשיעור ניכר של משגיחים במועצות הדתיות ירושלים, נתניה ורחובות נקבע במצטבר, בכמה בתי עסק, היקף עבודה בלתי סביר לחלוטין - 24-12 שעות השגחה מדי יום; במועצה הדתית ירושלים 40 מתוך 412 משגיחים אמורים לעבוד יותר מ-16 שעות מדי יום, ומתוכם 16 אמורים לעבוד 24-20 שעות מדי יום. קיים חשש שמדובר בהקצאה כוזבת של שעות השגחה, ומשתמע מכך שבתי העסק נדרשו, כתנאי לקבלת תעודת הכשר, לשלם עבור שעות עבודה בהיקף שאינו ניתן לביצוע או שהסיכוי לביצועו המלא נמוך ביותר.

במקביל, מועצות דתיות שנבדקו אינן מפקחות על עמידתם של בעלי בתי העסק המושגחים בחובותיהם כמעסיקים כלפי המשגיחים. במועצות הדתיות ירושלים ונתניה שיעור ניכר מבתי העסק לא הפרישו לטובת המשגיחים מיסי חובה, הפרשות פנסיוניות, דמי חופשה ודמי הבראה. במקרים רבים שילמו בתי העסק המושגחים את שכר המשגיחים במזומן או בהמחאה בלי למסור להם תלוש שכר, תוך חשש לביצוע עבירות מס.

שפירא קובע: "תמונת מצב זו מעוררת חשש כבד, כי מדובר במצב נוח ומתאים לכל הצדדים. בתי העסק משלמים עבור שעות ההשגחה, אך היא נעשית באופן חלקי המאפשר להם גמישות ונוחות, והמשגיחים, האמורים לוודא כי בתי העסק מבטיחים את הכשרות הנדרשת, שותפים לרידוד היקף ההשגחה וזוכים להכנסה קבועה ושוטפת גם עבור שעות עבודה שלא בוצעו, על חשבון בתי העסק שבסופו של דבר 'מגלגלים' את ההוצאה לפתחו של הציבור. זהו מצב בלתי נסבל שיש בו משום פגיעה באמון הציבור בכל הנוגע לרמת הכשרות ולתפקודן של המועצות הדתיות".

ל-65% מהמשגיחים אין תעודות הסמכה

שיעור גבוה של עובדים ומפקחים במועצות הדתיות ירושלים ונתניה עובדים גם כמשגיחי כשרות, ללא היתר ובהיקפי שעות רחבים. היקף העסקתם של חלק מהמפקחים במועצות דתיות אלה כמשגיחים, הוא לעיתים חריג ובלתי סביר; עולה אפוא החשש שהם מקבלים שכר מבתי העסק ומהמועצות הדתיות עבור שעות שאינם מבצעים בפועל. הדבר עלול להעמידם במצב של ניגוד עניינים, ואף יותר מזה - לפגוע באמון הציבור במערך הכשרות ובמועצות הדתיות. מצב זה עלול לפגוע הן באיכות עבודת הפיקוח שלהם והן באיכות ההשגחה שלהם.

אף שכבר עברו יותר משש שנים מאז פרסם המשרד את נוהל הכשרות, ובו חלה חובת ההסמכה באמצעות מבחן הסמכה של הרבנות, ואף שבנוהל ניתנה למועצות הדתיות ארכה של חצי שנה להסמכת המשגיחים הוותיקים, רק 35% מהמשגיחים מחזיקים בתעודת הסמכה מהרבנות. מצב שבו שיעור הנשים מכלל משגיחי הכשרות הוא פחות מאחוז אחד, משמעותו הדרה של נשים מעיסוק זה, מוסיף שפירא.

המשרד לשירותי דת אינו מחזיק במידע ובכלים הנחוצים לו למימוש אחריותו לתחום ניהול הכשרות במועצות הדתיות ולצורך גיבוש תמונת מצב והערכת פעילותן של המועצות הדתיות בתחום זה, קובע שפירא. לאגף הכשרות ברבנות הראשית אין תוכנית עבודה שנתית וממילא גם הוא לא קבע יעדים מרכזיים שיש להשיגם. אין לו יכולת למלא את חובתו לפקח על פעילותן של מחלקות הכשרות בכל הקשור לפיקוח על הכשרות.

במקרים רבים, קובע שפירא, המועצות הדתיות אינן מקיימות את הדרישות שנקבעו בנוהל הכשרות. היקף התופעה כה נרחב, עד כדי כך שעולה ספק בנוגע למידת מחויבותן ליישום הוראות הנוהל. אי-ציותן של המועצות הדתיות לנוהל הכשרות גורם לחלק ניכר מהתופעות המתוארות בדוח, כגון: העסקה לא מאושרת של בעלי תפקידים בעבודה נוספת; העדר פיקוח על תשלום שכר המשגיחים; ניגודי עניינים בהעסקת משגיחים; העדר הסמכה של משגיחים; ועוד.