שופט בית המשפט העליון,
יורם דנציגר, מצביע (יום ג', 23.5.17) על מצב בו חששם של דירקטורים מפני תביעות, מביא אותם להימנע מקבלת החלטות עסקיות נחוצות. הוא דיבר בכנס לשכת עורכי הדין.
דנציגר חזר על דעה שהשמיע לפני עשור, ולפיה כמעט אין מקרים של הפרת חובת זהירות בידי דירקטורים, משום שאם מכירים בכלל שלא מתערבים בשיקול הדעת שלהם - אין לבית המשפט סיבה לומר ש"אני הייתי עושה זאת אחרת". עם זאת, אמר דנציגר, יש להציג גם דעה בלתי מקובלת:
"מצד שני טוענים מלומדים שונים, כי דירקטורים דואגים לכסת"ח בדמות הקמת ועדות, היעזרות ביועצים חיצוניים והזמנת חוות דעת - הכל כדי שלא ניתן יהיה לומר שהם לא בחנו כראוי את העסקה. מאחר שדירקטורים עסוקים כל הזמן להגן על עצמם, הם מהססים לקבל החלטות עסקיות נכונות שיכולות להשיא רווח, גם אם יש בצידן סיכון".
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
חאלד כבוב, התייחס לפסק דינו בנוגע לדיבידנדים שחילקה חברת בזק ואשר סייעו ל
שאול אלוביץ לממן את רכישת החברה. בפסק דין זה, שאושר בידי בית המשפט העליון, נקבע שבדרך כלל יתקבל שיקול הדעת העסקי, אך יהיו מקרים בהם יוכל בית המשפט להתערב.
"חברי בשוק הפרטי יחלקו עלי בתכלית ויאמרו: מי שָֹמך, איך אתה יכול לקבוע. אני לא מתיימר להיות חכם יותר, ביהמ"ש לא שם את עצמו במקום הדירקטורים. אבל ביהמ"ש העליון קבע, שיש להתמקד במצבו הפיננסי של בעל השליטה וביכולתו לעמוד בהחזר ההלוואות. הוא קבע, שבמקרים כאלו יש להפעיל מבחן של שיקול דעת מוגבר", הזכיר כבוב. עוד הבהיר, כי בית המשפט לא יסוג לאחור ולא יכרע ברך כאשר ההחלטות בחברה יתקבלו בידי ועדה בלתי תלויה.
לדברי דנציגר, החקיקה לא יכולה להיכנס לפירוט של ארגז כלים שיקבע כיצד על הדירקטורים לפעול. בפסיקה תמיד היו מונחים כמו "סבירות" או "תום לב", ובית המשפט בוחן אותם לגבי הסטנדרטים באותו הזמן. עוד אמר, כי בפסק דינו של בית המשפט העליון בנושא בזק (של השופט
יצחק עמית) יש כתיבה למעלה מן הצורך. הוא הזכיר, כי בבית המשפט העליון יש שתי גישות לגבי כתיבה מרחיבה - ועמית נוהג להרצות את דעותיו בתחום האזרחי ובתחום הנזיקין. "אני לא אומר את זה בשום נימה של ביקורת", הדגיש.
