שופטת בית משפט השלום בתל אביב,
דנה אמיר, אימצה את הסדר הטיעון בין המדינה לבין יעקב בן-גור, וגזרה עליו: שני חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות, מאסר על-תנאי למשך שמונה חודשים לתקופה של שלוש שנים, וקנס כספי בסך 150 אלף ש"ח.
גזר הדין ניתן מכוח הסדר טיעון, במסגרתו נאלץ בן-גור להודות בהגשת מסמכים רפואיים שאותם קיבל מרופאים שונים, בדבר מצבו הרפואי, שחלקם, לפי כתב האישום, כללו מרמה ומצגי שווא. התביעה טענה, כי מכוח אותן חוות דעת רפואיות קיבל בן-גור סכומי כסף בסך 207 אלף ש"ח מהביטוח הלאומי, וכי ניסה להשיג הקלה בעונשו בטרם נגזר דינו על-ידי השופט כספי בפרשת רשות המיסים.
במסגרת הטיעונים לעונש הוברר, כי בן-גור פנה מיוזמתו לביטוח הלאומי וביקש שיפסיקו לשלם לו קצבה, וזאת עוד בטרם נפתחה החקירה; וכי הוא השיב את כל סכומי הכסף שקיבל זמן קצר לאחר שהועלו השגות כנגד חוות הדעת הרפואיות שקיבל מאותם רופאים. כמו-כן הובא בפני בית המשפט על-ידי בא-כוחו של בן-גור, עו"ד גלעד כהן, הטיעון לפיו במהלך החקירה הפרו המשטרה והפרקליטות את החיסיון הרפואי של בן-גור ביחסיו עם הרופאים - וגבו מהם עדויות שלא כדין, דבר המקשה על התביעה לעשות שימוש באותן עדויות ולהציגן כראיה בהליך המשפטי. נציג התביעה לא כפר בכך.
במהלך הטיעונים לעונש, ואגב ניסיונו לשכנע את בית המשפט לאמץ את הסדר הטיעון, טען בא-כוח המאשימה, עו"ד עומרי קופלר, כי בן-גור לקח אחריות וחסך זמן שיפוטי יקר ושמיעת כ-20 עדים. כמו-כן נטען, כי עלו "קשריים ראייתיים" שחייבו הליכה להסדר. עו"ד קופלן ציין עוד, כי בן-גור נדרש והסכים במסגרת ההסדר לשלם 150 אלף ש"ח כקנס כספי, וזאת למרות שבמקרים אחרים - בהם הוגשו תביעות בגין הוצאת כספים שלא כדין מהביטוח הלאומי - הוטלו על נאשמים קנסות קטנים יחסית: 2000 ש"ח קנס כנגד 100 אלף ש"ח שהוצאו במרמה; 10,000 ש"ח בלבד על רופא תעסוקתי שהואשם במתן חוות דעת כוזבת לביטוח הלאומי; מאסר על-תנאי לנאשם אחר כנגד 234 אלף ש"ח שהוצאו במרמה; ושלושה חודשי עבודות שירות ומאסר על תנאי (בלי קנס) כנגד נאשמת שקיבלה במרמה 81 אלף ש"ח.
בהתייחסה להסדר בכללותו, שאותו אימצה, קובעת השופטת כי היא נתנה דעתה "לקשיים הראייתיים אליהם הפנו הצדדים וכך גם לטענתה מאשימה לפיה המדובר "בהתחלה של אכיפה" ביחס לעבירת השיבוש בה הורשע הנאשם על נסיבותיה ולעמדתה לפיה על הענישה להיות מתונה בתחילתה".
