העליון התערב בעובדות ובמהימנות <br>והרשיע אב חורג בעבירות מין בבתו

בספק דין נדיר התערב בית המשפט העליון בממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט המחוזי בתל אביב, דחה את ניתוחם של שופטי הרוב והרשיע פה אחד אדם בביצוע שורה ארוכה של עבירות מין במשך שנים בבתו החורגת, כאשר הייתה בת שש עד 15.

השופטים שרה דותן ומוטי לוי זיכו מחמת הספק את הנאשם, בעוד השופט ירון לוי סבר שיש להרשיע אותו. השופט יצחק עמית קיבל את ערעור המדינה על ההרשעה וקבע (20.7.17), שלא היה מקום לפקפוקים שעלו דותן ומוטי לוי לגבי עדותה של המתלוננת. עמית אומר, כי עדותה הייתה מהימנה והבעיות שנתגלו בה הן מינוריות ואופייניות לעדויותיהן של קורבנות עבירות מין.

תחילה דוחה עמית את הסתייגויותיהם של שופטי הרוב ממהימנותה של המתלוננת, שנשענו על שלושה אירועים שוליים "שאין בהם כדי לשפוך אור על היתכנותם של האירועים המתוארים בכתב האישום", כלשונו של עמית. הביקורת העיקרית של דותן ומוטי לוי על עדותה של המתלוננת הייתה שתיאור המעשים היה דל בפרטים. אלא שעמית מראה, לאורך מספר עמודים, כיצד מסרה המתלוננת פרטים רבים על מעשיו של אביה החורג, כגון מיקום המעשים בדירתם, הצורה בה נגע בה, דיבוריו המיניים ושיחותיהם על מעשיו.

שופטי הרוב גם סברו, כי בעדותה חסרים "פרטים אותנטיים יחודיים ולעיתים שוליים בעלי עיגון בקונטקסט ובנסיבות". עמית אומר, כי "קביעה זו מנוסחת באופן גורף מדי". הוא מראה גם כאן, כי המתלוננת מסרה פרטים רבים ואף תיארה את מחשבותיה ותחושותיה באותה עת. "אמנם נותר חוסר בעובדות ובפרטים, אבל החוסרים אינם נוגעים ללב הגרסה ואינם חותרים תחת מהימנותה
הבסיסית של המתלוננת", קובע עמית.

לגבי מהימנותה של המתלוננת אומר עמית, כי קביעת שופטי הרוב מבוססת בעיקרה על היגיון, סברה ונסיון חיים ולא על התרשמותם הישירה ממנה - ולכן יכולה ערכאת הערעור להתערב. שופטי העליון גם צפו בחקירותיה של המתלוננת במשטרה ובעימות שלה עם האב החורג, שתרמו למסקנתם לפיה יש לקבל את עדותה. עמית מציין, כי שופטי הרוב לא קבעו ממצא לגבי מהימנותו של הנאשם, בעוד ירון לוי התרשם ממנו לשלילה.

עוד אומר עמית, כי המתלוננת - בת למשפחה חרדית - שילמה מחיר כבד על תלונתה. אמה התנכרה לה והיא נאלצה לעזוב את ביתה ולעבור לפנימייה. הופעלו עליה לחצים כבדים לחזור בה, אך היא לא עשתה זאת ואף לא הגזימה בתיאור דמותו של האב החורג. עמית גם מציין, כי המתלוננת לא פנתה למשטרה מיוזמתה, אלא רק לאחר שרב שעימו שוחחה - לאחר שהאירועים נודעו לחברותיה - שכנע אותה לעשות זאת; גם עובדה זו מלמדת שאין המדובר בעלילה. לבסוף אומר עמית, כי נמצאו חיזוקים לגרסתה של המתלוננת.

ביהמ"ש העליון הרשיע את האב החורג בריבוי עבירות של מעשה מגונה בבן משפחה והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לגזירת העונש. השופטים אורי שהם ונעם סולברג הסכימו עם עמית. את המדינה ייצגה עו"ד נעמי גרנות, ואת הנאשם - עו"ד רויטל גוטליב.