חברה רשאית לטעון בבית המשפט, כי ניהול תביעה נגזרת נגדה נעשה תוך פגיעה באינטרסים שלה - אך תחת מגבלות שיבטיחו שלא תטרפד בצורה כזו את ניהול התביעה. כך קובע לראשונה (31.7.17) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג.

רפאל כהן קיבל אישור לנהל תביעה נגזרת בשם אפריקה-ישראל נגד הבעלים והיו"ר, לב לבייב. התביעה עוסקת בעסקה לרכישת חברה אוקראינית שהייתה בעלת קרקע במדינה זו, בטענה שאפריקה-ישראל שילמה תמורתה 20 מיליון דולר מעבר למחיר הראוי. על-פי החלטת בית המשפט העליון, נמחקו ממנה הדירקטורים לשעבר באפריקה-ישראל והתביעה נגד לבייב מתנהלת בעילות של תרמית והפרת חובת אמונים.

אפריקה טענה, כי כהן מנהל את התביעה בצורה הפוגעת בה, שכן קיים ניגוד אינטרסים בינו לבינה. בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יעקב שינמן) סירב לאפשר לאפריקה להציג בעצמה את עמדתה בפניו, אך סולברג קיבל את ערעורה - תוך שהוא מציב תנאים למימוש זכות זו.

נקודת המוצא של סולברג היא, שהתובע הנגזר בא בנעליה של החברה רק לעניין ניהול התביעה בשמה (ובמקרה זה - נגד לבייב). כך נוצר מצב של פיצול אישיות משפטית של החברה: התובע הנגזר עוסק בתביעתו, והחברה עוסקת בכל השאר. התובע אינו מביא בחשבון את כל האינטרסים של החברה, ועלול לפגוע בה - אפילו שלא בכוונת זדון.

המימוש המעשי של עיקרון זה, ממשיך סולברג, יהיה בבחינת "כבדהו וחשדהו", שכן לא ניתן להתעלם מכך שכמעט תמיד יש לחברה אינטרס שהתביעה הנגזרת תיכשל. לכן, תידרש החברה להוכיח - בראיות ותצהיר - מהו הנזק שגורם לה התובע. ככלל, התובע הוא שאמור להחליט האם פעולה מסוימת מצידה של החברה נדרשת לו לבירור תביעתו, וזו תוכל לפנות לבית המשפט ולהתנגד רק אם אותה פעולה גורמת לה נזק.

אפריקה-ישראל מינתה ועדה מיוחדת המטפלת בתביעה הנגזרת, וסולברג קובע שהיא בת-שיחו של כהן בכל עניין. כהן אינו חייב לפנות לוועדה המיוחדת ואינו צריך לקבל את אישורה לצורך ניהול התביעה, והוא רשאי לפנות במישרין לבית המשפט אם ייתקל בקשיים. במקרה כזה, החברה תהיה רשאית להגיב לבקשה, "ככל שהיא סבורה כי בקשתו של התובע הנגזר מקימה חשש בסבירות גבוהה וממשית לנזק חמור ובלתי-הפיך לחברה, בצירוף תצהיר וראיות".

לבסוף מתייחס סולברג לתפקידו של בית המשפט במקרה כזה, כדי למנוע מצב בו החברה תנסה לסכל את בירור התביעה: "חשש זה, שאינו מופרך כלל ועיקר, מחייב את בית המשפט לגלות משנה ערנות, ולפעול בהחלטיות ובאסרטיביות, בבואו לדון בטענותיה של החברה לנזק אפשרי שעלול להיגרם לה מחמת התנהלותו של התובע הנגזר.

"מלאכתו של בית המשפט בעניין זה הריהי מורכבת; עליו לשמור על זכותה של החברה להשמיע את עמדתה באופן עצמאי כאשר יש הצדקה לכך, אך בה בעת לוודא כי היא עושה כן לשם מטרה כנה ועניינית, 'בלי טריקים ובלי שטיקים'. תהא הכרעתו של בית המשפט לגופם של דברים אשר תהא, עליה להיעשות ביעילות ובמהירות האפשרית, תוך פגיעה מצומצמת ככל הניתן בקידום בירורה של התביעה הנגזרת".

השופט יצחק עמית הוסיף: "במישור הראייתי, הנטל להוכיח כי אופן ניהול התביעה פוגע בטובת החברה, מוטל על כתפי החברה, ועל פני הדברים אין מדובר בנטל קל. מנגד, חזקה על בית המשפט כי אם ימצא שהתנהלות החברה לא נועדה אלא כדי להכביד על ניהול התביעה הנגזרת, יפעל בהתאם, לרבות בדרך של פסיקת הוצאות". השופט יורם דנציגר הסכים עם סולברג ועמית. את אפריקה-ישראל ייצגו עוה"ד בועז בן=צור ודקלה סירקיס, ואת כהן - עו"ד מנחם גלברד.