היום לפני 53 שנה, נשא ד"ר מרטין לותר קינג את אחד הנאומים המפורסמים בהיסטוריה, המוכר כנאום "יש לי חלום".
קינג היה כומר בפטיסטי אפרו-אמריקני, לוחם למען זכויות האדם של שחורים בארצות הברית, הוגה דעות מרכזי של התנועה לזכויות האזרח, וזוכה פרס נובל לשלום. הוא נאם למרגלות אנדרטת לינקולן, בזמן "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחרות" - הפגנה למען זכויות אדם ושוויון תעסוקתי לאפרו-אמריקנים בארה"ב, מול 250,000 מפגינים. במצעד השתתפו גם ידוענים רבים בכללם מרלון ברנדו, צ'רלטון הסטון, סידני פואטייה, הארי בלפונטה, ולנה הורן. ההשפעה על הצועדים, בעיקר אלו שלא השתתפו קודם לכן בהפגנות, הייתה עמוקה. אפרו-אמריקנים רבים שהגיעו למצעד כתוצאה מהשתייכות לכנסיות ולאיגודי עובדים, נרתעו מהאלימות המשטרתית והגזענית ומייצוגים התקשורתיים של הפגנות, לא הביעו מחאה ציבורית פומבית ולא היו חלק מהתארגנות כלל-ארצית קודם לכן. עבור רבים מצופי הטלוויזיה הלבנים היה המצעד חשיפה ראשונה של תנועת זכויות האזרח הלא-אלימה והזדמנות ראשונה לשמוע דוברים אפרו-אמריקנים רהוטים. לפני כן נראו באמצעי התקשורת בעיקר התנגשויות אלימות של פעילים עם כוחות משטרה ומפגינים לבנים, והצופה לא נחשף באופן ברור לתביעות תנועת המחאה.
הפִסקה המפורסמת ביותר בנאום המכונן: "יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: "אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים". יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי-הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על-פי צבע עורם אלא על-פי טיב אישיותם".
