שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, משתמש לעיתים קרובות בפסקי דינו בלשון ציורית ושנונה, ולעיתים משלב בהם את מקורות היהדות - אותם ספג כמי שגדל בבית דתי. יש מקרים בהם עמית עושה את השניים יחדיו.
בפסק דין שניתן היום (18.2.18) אומר עמית: "לטענת המערערים, מכוח ס"ק(3) על בית המשפט להימנע מלהכריז על פסק חוץ כספי כאכיף, כל עוד לא עלה בידי הזוכה-מבקש האכיפה להצביע על נכסים המצויים בישראל מהם יוכל להיפרע. אלא שטענה זו אינה מעוגנת בלשון החוק, לא לפי הפשט ולא לפי הדרש, ואף לא ברמז או בסוד" - רמז לפרד"ס, ארבע השיטות המרכזיות לפרשנות התורה.
עמית דחה את ערעורם של רונן אברבוך ומרים אברבוך על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, לפיה ניתן לאכוף נגדם בישראל פסק דין שחייב אותם לשלם 160 מיליון דולר למספר חברות. בית המשפט האנגלי קבע, כי בני הזוג - בשמותיהם הקודמים: רוסלאן פינאייב ומריה קוברסקה - ביצעו "מעשי הונאה ומרמה בהיקפים אדירים", בלשונו של עמית. השופטת המחוזית
תמר אברהמי קבעה לאחר תהליך ארוך, כי ניתן לאכוף בישראל את פסק הדין וחייבה אותם בהוצאות בסך 450,000 שקל.
בערעורם טענו אברבוך, כי מאחר שאין להם נכסים בישראל - הרי שלא ניתן מבחינה אופרטיבית לאכוף אותו בארץ. החברות התובעות אמרו, כי הוכיחו שהשניים הביאו עימם לישראל יהלומים במיליוני דולרים וכי בכוונתן לפתוח נגדם בהליכי פשיטת רגל, שיאפשרו לשים את ידיהן גם על נכסי השניים בחו"ל.
עמית דחה טענה זו של אברבוך בקובעו, כי החוק מדבר על היכולת המשפטית לאכוף את פסק הדין ולא על היכולת המעשית, וכי הפרשנות שלהם אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק ותכליתו. והוא מוסיף בציניות: "המערערים שכל כך דואגים למשאבי השיפוט במדינה יכולים להסיר דאגה מעל ליבם, באשר המשיבות מנסות לאתר ולממש נכסים של המערערים בכל רחבי הגלובוס, ולא רק בישראל". עוד אומר עמית, כי "אימוץ פרשנותם של המערערים עלול להוביל לכך שמדינת ישראל תהפוך לעיר מקלט עבור נוכלים וחייבים בעלי נכסים בחוץ לארץ, שייהנו מחסינות מפני נקיטת הליכים נגדם כל עוד יישבו בישראל".
השופטים
ג'ורג' קרא ו
יעל וילנר הסכימו עם עמית, שחייב את אברבוך בתשלום הוצאות נוספות בסך 80,000 שקל. את אברבוך ייצגו עוה"ד צביקה מצקין ואלרן שפירא בר-אור, ואת החברות התובעות - עוה"ד
גד טיכו ו
אלון קנטי.