שופטת בית משפט השלום בתל אביב, רונית פוזננסקי-כץ, תודח בעקבות הודאתה בעבירות אתיות בפרשת המסרונים. כך החליט (יום ד', 18.7.18) בית הדין המשמעתי בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס, שופט העליון ניל הנדל והשופטת המחוזית אסתר הלמן. פוזננסקי-כץ תסיים את כהונתה ב-31.7.18, אם כי היא יכולה לעתור לבית המשפט נגד פסק הדין המשמעתי.

זוהי הפעם הראשונה בה שופט מודח במסגרת דין משמעתי בשל פעולות הקשורות במילוי תפקידו; בעבר פרשו שופטים כדי למנוע את הדחתם. גרוניס, הנדל והלמן אומרים: "התנהגותה של השופטת חרגה במידה משמעותית מן המצופה, הנדרש והמתחייב מאדם המכהן כשופט ברשות השופטת". הם מציינים, כי לא יכלו להשעות את פוזננסקי-כץ משום שעונש זה אינו קיים בחוק, וזאת למרות ששני הצדדים ביקשו להסתפק בו ונחלקו רק לגבי אורך ההשעיה.

בית הדין ממשיך ומנמק: "רואים אנו חשיבות בהצבת רף גבוה להתנהגות הולמת של שופטים. המסר שאמור לצאת מבית הדין המשמעתי לכל שופטי ישראל הוא שהפרה של דיני המשמעת תיתקל בתגובה חריפה, אפשר אפילו חריפה במיוחד. זאת, נוכח התפקיד המרכזי והחשוב שממלאים השופטות והשופטים בדמוקרטיה הישראלית ועל-מנת לשמר את אמון הציבור ברשות השופטת, ואף להגבירו. משהחברה הטילה עלינו השופטים להכריע בגורלם של אחרים, לשבט או לחסד, עלינו להחמיר עם עצמנו ועם אלה שהם בשר מבשרנו".

מדוע לא ניתן להשעות

גרוניס אומר, כי לכאורה קשה לדעת מהי "התנהגות שאינה הולמת" - של שופט או של כל אדם אחר. ההגדרות יהיו פרי החיברות (סוציאליזציה) שעובר אותו בעל תפקיד, ואשר ממנו הוא למד על המצופה ממנו ועל קוד ההתנהגות המקובל. בנוגע לאמון הציבור במערכת השיפוטית אומר גרוניס, כי הוא מורכב מתוצאותיו של ההליך השיפוטי, קיומו של הליך מקצועי והוגן, והתנהגותם של השופטים מחוץ לכס השיפוט. מעשיה של פוזננסקי-כץ היוו פגיעה ברכיב השני, כאשר תוכן המסרונים גם מלמד שמידת הקרבה בינה לבין נציג רשות ניירות ערך, עו"ד ערן שביט-שחם, עברה את גבולות הסביר.

גרוניס מוסיף: "נראה שכל מסתכל מן הצד יאמר לעצמו שקיים חשש ממשי שהשופטת מוטה לכיוון צד אחד, הוא הצד המיוצג על-ידי הפרקליט שניהל עימה את ההתכתבות, קרי המדינה. יודגש, כי לא נטען בפנינו שבפועל הייתה הטיה. אנו מתייחסים לחזות או לניראות של מה שאירע בעיניו של המתבונן החיצוני. מהיבט זה, אין ספק שנגרמה פגיעה באמון הציבור בטוהר ההליך שניהלה השופטת". גרוניס דוחה את חוות הדעת של פרופ' אסא כשר שהגישה פוזננסקי-כץ, באומרו שלא היה מקום שיתייחס למקרה הספציפי, ושבניגוד לדבריו של כשר - יש לייחס חומרה למעשיה של פוזננסקי-כץ.

בנוגע לאפשרות להשעות שופט - שאינה מצוינת בחוק - אומר גרוניס, כי לא ניתן לקבל את עמדתה של השרה איילת שקד ולפיה אם ניתן להדיח שופט, הרי שניתן גם להשעותו. המחוקק קבע שורה סגורה של אמצעי משמעת שניתן להטיל על שופטים, והעובדה שהשעיה איננה ביניהם מהווה הסדר שלילי: המחוקק לא רצה שתהיה אפשרות כזאת. גם מבחינה מעשית לא ניתן להטיל עונש זה, כי הוא מעלה שורה של שאלות: מה יהיה מעמדו של השופט בתקופת ההשעיה? האם יוכל לעבוד כעורך דין? מה תהיה מידת האמון של הצדדים לאחר שישוב לתפקידו? האם לא יהיה צורך לבחון מה עשה בתקופת ההשעיה? האם לא יהיה צורך למנותו שוב?

אסור שתהיה התכתבות ישירה

גרוניס בוחן את האפשרות להטיל על פוזננסקי-כץ את העונש השני בחומרתו - העברה לבית משפט אחר - ופוסל גם אותו: "אם אין השופט או השופטת מתאימים וראויים לכהן בעיר אחת, מדוע נמצא הוא או היא מתאימים וראויים לישב בדין בעיר אחרת? האם מדובר בהגלייה לארץ (עיר) גזירה?! זאת ועוד, העברה לעיר אחרת ממקום הכהונה המקורי כאמצעי משמעת עלולה להתפרש מבחינה ציבורית באופן
שלילי לגבי המקום החדש. מדוע תושבי אותה עיר של מקום הכהונה החדש אמורים להישפט בפני שופט או שופטת שהורשעו בדין?!".

לכאורה, אומר גרוניס, עונש ההדחה נראה חמור מדי בנסיבות המקרה. אולם "המקרה דנא מהווה דוגמה להתרחשויות שניתן לכנותן יחדיו ירידה במדרון חלקלק: ממסרונים שעסקו בתיאום לוגיסטי למסרונים שתוכנם גרם לפגיעה משמעותית בחזות הניטראלית והאוביקטיבית של בית המשפט". בהקשר זה מצביע גרוניס על הצורך להחמיר עם שופטים, כפי שצוטט לעיל.

בשולי פסק דינו אומר גרוניס: "במהלך הדיון בפנינו נרמז, כי ההתכתבויות במסרונים בין פרקליטים לבין שופטות ושופטים לגבי תיקים תלויים ועומדים הינו ענין מקובל. ייאמר מיד כי אנו
היושבים לדין לא נתקלנו מעולם בתופעה או אפילו רסיס של תופעה כזו. ואם יטען הטוען שקיים במקרה זה פער דורי, נשיב לו שאכן פער כזה קיים, מטבע הדברים, גם ברשות השופטת, אך לא בנושא שבפנינו.

"נאמר בקול רם וצלול, כי אסור על שופטי ישראל להתנהל בדרך בה התנהלה השופטת. התפתחויות טכנולוגיות שונות עשויות,
כמובן, להשפיע על דרכי התנהלותה של הרשות השופטת והשופטים המכהנים בה. לא נוכל להסכים שטכנולוגיה מודרנית תצדיק, מבחינת אתיקה שיפוטית, התכתבויות ישירות בין עורך דין או עורכת דין לבין שופט או שופטת, דוגמת אלה להן נחשפנו במקרה דנא".

"אולם המשפט הפך לאולם תיאטרון"

גם הנדל מסביר לא ניתן להשעות שופט: "השופט הוא האחראי לניהול המשפט. כך לא במישור הדיוני הפורמלי בלבד, ואפילו לא רק
במישור הדין המהותי אלא במלאכת עשיית הצדק. הוא אמור לסמל את השאיפה הנשגבה הזו, ולדאוג לכך שעקרון זה יעמוד בליבת כל הליך וייושם הלכה למעשה. השבתו של שופט שהושעה בעבר לכס השיפוט מעוררת קושי מהותי, ועשויה לפגוע באמון הציבור בהליך המשפטי, בצורה היסודית ביותר... ספק רב אם ניתן לשקם את אמון הציבור בשופט שמעשיו הצדיקו השעיה לתקופה ארוכה, וככל שתקופה זו ארוכה יותר - כך גדל הקושי".

עוד מתייחס הנדל לחומרת מעשיה של פוזננסקי-כץ ואומר, שאם היה מתממש התסריט שעלה במסרונים, הרי ש"אולם המשפט הפך לאולם תיאטרון". לדבריו, "גם אם בפועל לא היה ניסיון להשפיע על הליך שהתקיים או על החלטה שיפוטית, החומרה נובעת מן הפתח שנפתח לאפשרות כזו. אין צורך בדמיון רב כדי לראות כיצד התכתבויות מעין אלה עלולות להשפיע, במודע ושלא במודע, על החלטתו של שופט היושב בדין". עוד מדגיש הנדל, כי היקף ההתכתבויות ותוכנן מהווה חומרה נוספת. כאשר מדובר במעצר וחלק משמעותי מן החומר אינו גלוי לחשוד ולסניגורו, בית המשפט להפקיד עוד יותר לשמור על השוויון. הנדל משתמש בפרפראזה על שירו של בוב דילן ואומר: "איני יכול שלא לחוש בושה לחיות במדינה בה הצדק הוא משחק".

פרשת המסרונים נחשפה בחודש פברואר בידי דורון הרמן בחדשות ערוץ 10. הוא גילה, כי פוזננסקי-כץ התכתבה עם שביט-שחם, היועץ המשפטי של מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך, לגבי הדיונים הצפויים בהארכות המעצר של החשודים בפרשה 4000. ההתכתבויות כללו הסכמות מראש על משך הארכת המעצר, תוך שפוזננסקי-כץ מבטיחה להעמיד פני מופתעת לנוכח טיעוניו הצפויים של שביט-שחם.

נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין, בדק את הפרשה לבקשת שקד והנשיאה אסתר חיות. הוא מצא, כי ההתכתבויות החלו מספר חודשים קודם לכן, כאשר פוזננסקי-כץ דנה בהארכות המעצר בפרשת בזק המקורית. הוא קבע, כי היא הפגינה "יוהרה וסכלות" ועברה על מספר כללי אתיקה, אך לא מצא יסוד לעבירה פלילית. עניינו של שחם-שביט מטופל בנפרד בנציבות שירות המדינה. בעקבות הדוח של ריבלין, וכאשר פוזננסקי-כץ סירבה להתפטר וטענה שלכל היותר טעתה בשיקול דעת, הגישה שקד קובלנה משמעתית נגדה.

במסגרת ההסדר הודתה פוזננסקי-כץ, כי התנהגה בצורה שאינה הולמת שופט - עבירה על כלל האתיקה לפיו "שופט יימנע ממעשים שאינם הולמים מעמדו של שופט או העלולים לפגוע בדימויה של מערכת השיפוט". עוד הודתה, כי הפרה את הכלל הקובע: "שופט ינהל את הדיון שלפניו באופן מקצועי וענייני, תוך שהוא מקפיד לנהוג שוויון בבעלי הדין ובעורכי הדין המופיעים לפניו ונמנע מכל אמירה או מעשה שיש בהם כדי לפגום בחזותו האוביקטיבית והמקצועית".

שקד ביקשה להשעות את פוזננסקי לשנה, ולאחר מכן - להרחיק אותה לשנתיים מהתחום הפלילי. פוזננסקי-כץ ביקשה להסתפק בתקופת ההשעיה שלה מאז חשיפת הפרשה, שנמשכה חמישה חודשים.