מינוי קציני המשטרה לוקה בחסר, למרות שהמפכ"ל רוני אלשיך החל להטמיע שיטת מינויים חדשה. מבקר המדינה, יוסף שפירא, מגלה בין היתר (יום ג', 8.5.18), כי אלשיך והשר גלעד ארדן מסכמים על המינויים מדרגת סגן-ניצב ומעלה בשיחות שאינן מתועדות וההחלטות אינן מנומקות.

תהליך המינויים במשטרה הוא דינמי ותחרותי, בייחוד כשמדובר בקידום בדרגה. תחת המפכ"ל רוני אלשיך השקיעה המשטרה מאמצים ניכרים בבניית שיטת מינויים חדשה, במטרה להשיג אופטימיזציה בתחום מינויי הקצינים הבכירים ובהטמעתה. אולם קיים עדיין חסר יסודי בהליך מינוי הקצינים הבכירים כפי שהתנהל בשנים 2017-2016, בשני מישורים: הבניית שיקול הדעת של כל הגורמים המעורבים בהליך המינויים והמקבלים החלטות במסגרתו, בבואם לקבל החלטות שמשמען סינון המועמדים או דירוגם; והנמקה ותיעוד.

המשטרה לא גיבשה הגדרות ודרישות לכלל תפקידי הקצונה בדרגות רב-פקד ומעלה המאוישים על-ידי 65% מכלל הקצינים במשטרה. כתוצאה מכך, בשנים 2017-2016 בוצעו מאות מינויים של קצינים והתקבלו אלפי החלטות בשלבים השונים של הליך השיבוץ, שלא על בסיס הגדרות תפקיד ודרישות תפקיד לתפקידים השונים, ולו כ"עוגן וקו מנחה", בעת קבלת ההחלטות במסגרת שיטת המינויים החדשה. בכך אף פעלה המשטרה שלא על-פי הסיכום בינה ובין המשרד לביטחון פנים.

מכלול הנתונים שבידי המשטרה על הקצינים עשוי לשמש בסיס לתהליך המיון והשיבוץ שלהם, ולצורך כך יש לגבש אמות מידה, כגון ניסיון פיקודי וכושר מנהיגות, שלאורן ייבחנו כל המועמדים ואף ניתן יהיה להשוות ביניהם. אולם ההחלטות בדבר המשך שירות של קצינים התקבלו שלא על בסיס אמות מידה, וככלל ללא תיעוד הנימוקים להחלטות.

אופן קבלת ההחלטות יוצר קשיים כבדי משקל. ראשית, הוא מעורר חשש לקבלת החלטות שרירותיות או שגויות, ולעתים אף החלטות שאינן שוויוניות ואינן עולות בקנה אחד עם סדרי מינהל תקין. שנית, הוא מצמצם במידה רבה את יכולתם של הקצינים המועמדים לבחון את מידת תקינותן של ההחלטות ולשקול לערער עליהן. שלישית, הוא מצמצם את יכולתם של גורמי המטה במשטרה עצמה וכן של גורמי-חוץ לבצע בקרה אפקטיבית על ההחלטות שהתקבלו.

תפקיד ועדת הדרג הוא לקבוע מי מהקצינים בדרגות רב-פקד עד ניצב-משנה בעלי הפוטנציאל לקידום בדרגה הם הראויים והמתאימים ביותר לקידום. אולם המשטרה לא קבעה אמות מידה שיסייעו בהבניית שיקול הדעת בקבלת החלטות אלו והיא אינה מנמקת את החלטותיה. לעיתים הוועדה מקבלת החלטה בדבר קצינים המועמדים לקידום בלי שדנה כלל בעניינם, אף לא בקצרה, ומסתפקת בהצגת נתוניהם בלבד.

לאחר שאגף משאבי אנוש מרכז את העדפות הקצינים והעדפות המפקדים לשיבוצים, הוא מכין לוח שיבוצים. לוח זה מגובש גם על-פי העדפות הקצינים והמפקדים, ומשמש בסיס לדיון שיבוצים בפורום סגל הפיקוד הכללי של המשטרה. המפקדים אינם נדרשים לנמק את בחירת המועמדים המועדפים ואת דירוגם, על-אף המשקל הרב של החלטה זו בקביעת השיבוץ לתפקידים השונים.

עוד נמצא, כי לא הותוו אמות מידה לצורך דיון בפורום סגל הפיקוד הכללי וגיבוש החלטות המפכ"ל בדבר המלצותיו לשר לגבי שיבוצי קצינים. לגבי חלק ניכר ממאות השיבוצים בשנים 2017-2016, לא נבחנה מידת ההתאמה בין תחומי האחריות ודרישות התפקיד הספציפי ובין כישוריו של הקצין המועמד. החלטות המפכ"ל בדבר רובם המכריע של השיבוצים הספציפיים לא נומקו, דבר הנדרש במיוחד כאשר יש כמה מועמדים לתפקיד.

בביקורת הועלו שישה מקרים שבהם החלטת מפכ"ל בדבר מינויי קצינים התקבלה ללא הנמקה ולרוב אף בלא שסגל הפיקוד הכללי קיים דיון כלשהו בדבר התפקיד והמועמדים אליו, לרבות בדבר המועמד הנבחר. זאת, על-אף הפער הניכר בין דרישות התפקיד שהוגדרו בעבר כמחייבות ולא היו תקפות עוד במועד הביקורת, לבין נתוני הקצין הנבחר על-פי פרופיל השירות.

מינוי ניצבים מתבצע על בסיס תשתית חסרה של כללים ומידע: המשטרה לא קבעה כללים למינויים לתפקידי ניצב, ואלה מתבצעים שלא על בסיס הגדרות תפקיד ותחומי אחריות וללא כלים תומכי החלטה מספקים.

מינוי שלא על-פי הליך סדור, עלול לפתוח פתח לאיוש לא-מיטבי ואף למינויים משיקולים לא מקצועיים לתפקידים הבכירים ביותר במשטרה. הם גם פוגעים בשקיפות הארגונית ועלולים לפגוע באמון השוטרים והציבור בהנהגת המשטרה. קשיים אלה מתחדדים בשעה שההכרעות בעניינם של מינויים האלה מתקבלות על-ידי גורם מהמגזר הפוליטי (השר) לאחר התייעצות ב"ארבע עיניים" עם בעל תפקיד אחד בלבד (המפכ"ל), הן אינן מתועדות וכך גם הנימוקים להחלטות.

בהעדר כללים לאיתור ולבחינה של מועמדים חיצוניים לאיוש לתפקידים בכירים, שמונה מתשעת הקצינים הבכירים שמונו בשנים 2017-2016 בהליכי גיוס חיצוניים גויסו בהליך לוקה בחסר וטעון הסדרה צופה פני עתיד. חלק מהתפקידים לא פורסמו בתפוצה פנים-משטרתית, ועקב כך נבצר מקציני המשטרה להגיש את מועמדותם וממילא היא לא נבחנה מול זו של המועמד החיצוני.