הכרתי את הרב שלמה קורח זצ"ל רבה של העיר בני ברק והייתי מקורב אליו מאוד. זו אבדה גדולה מאוד מאוד לעולם הרבנות ולעדה התימנית שהוא שימש לה כמנהיג.
הרב שלמה קורח, עוד מצעירותו בהיותו תלמיד ישיבת פוניבז' גילה מנהיגות בכך שכבר אז החל ללכד את בני הישיבות של יהודי תימן על-מנת שאכן באמת ידבקו מצד אחד בעולם התורה, שהוא היה הדוק בעולם התורה עד ערוב ימיו, מצד שני, להיות הדוקים במורשת אבותם וכבר אז הוציא ביטאון שנקרא המסילה, במסילה נעלה על-מנת שכאמור נגבש את דרכם של יהודי תימן ראשית עלייתם לארץ כי עדיין לא מצאו את דרכם כאן בישוב היהודי בארץ.
ככל שעלה ונתעלה הרביץ תורה בכתובים. הרבה כתובים יש לו. על שולחן ערוך ועל הרמב"ם בעולם ההלכה, וגם בעולם האמונה וההגות. הוא ריבץ תורה גם בעל פה, הן מבחינת השיעורים והן מבחינה זו שהוא הגיע להרבה מקומות שנדרש אליהם ונשא הרצאות על-מנת לתת את דבר ה' בכל מקום שהוא נתבקש.
הרב שלמה קורח היה בעל מידת עזות דקדושה. בדרכו הלימודית חתר אל האמת, ולא נטה לכאן או לכאן אלא מה שנראה לו כאמת - כתב ודרש. מבחינה זו הוא היה מקורי.
האיש הגדול והדגול הזה שלמרות גדלותו היה ענוותן ושפל רוח. לא דרש טוב לעצמו, אלא אך ורק דיבר עם בני אדם בגובה העיניים, לכל דורש ומבקש יכול לתת עצה ותושייה, והייתה לו מלבד חוכמת התורה שנינות ופקחות, וידע איך לקלוע את חוט השערה על-מנת לייעץ לאלה שביקשו את עצתו.
זו באמת אבדה גדולה מאוד. כאמור לרבנות בכלל, ואבדה גדולה מאוד לעדה התימנית שמבחינתה ראוי לומר "אוי לספינה שאבד קברניתה". חסרים לנו רועים, אנחנו זקוקים לרועים בכלל בעולם הרבנות ולעדה התימנית. חבל חבל דאבדין ולא משתכחין. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.