מספר חודשים לאחר שיצאה במכרז למכירת חברת מלח הארץ, יצרנית המלח הגדולה בישראל, סיכמה בעלת החברה שרי אריסון על מכירתה לקרן ההשקעות פורטיסימו תמורת 160 מיליון שקל בלבד - כך נודע ל"גלובס". מחיר זה נמוך משמעותית מתמורה של 300-250 מיליון שקל שאותה ציפתה אריסון לקבל עבור החברה. מלח הארץ היא חברה בעלת פעילות תעשייתית יציבה ורווחית, הון עצמי של כ-200 מיליון שקל, קרקע המיועדת לבניית עשרות יחידות דיור וכן יתרות מזומנים נכבדות בקופה.

מאידך-גיסא, כפי שנחשף בעבר ב"גלובס", פעילותה של מלח הארץ מתאפיינת ברווחיות נמוכה - EBITDA (רווח בנטרול ריבית, מס, פחת והפחתות) של 20-25 מיליון שקל בשנה - והיא מוגבלת מבחינת יכולתה לצמוח. בנוסף, ישנו חוסר ודאות לגבי עתיד קרקעות החברה, בעיקר באילת, שם מקדמת העירייה תוכנית מתאר חדשה לשינוי ייעוד הקרקעות לבניית מגורים ומלונאות.

במסגרת השלב הראשון של המכרז למכירת מלח הארץ (לשעבר "תעשיות מלח"), הוגשו בחודש אוקטובר לקבוצת אריסון כמה הצעות ראשוניות ובלתי מחייבות. בסיומו של שלב זה, נבחרו ככל הידוע שלוש ההצעות הגבוהות ביותר, ובהמשך בוצעו בדיקות נאותות בחברה, שלאחריהן הוגשו הצעות מחייבות לרכישתה. בסופו של דבר קיבלה כאמור אריסון את הצעת הרכישה של קרן פורטיסימו אותה מוביל יובל כהן. ככל הידוע, קיבלה העסקה את אישור הממונה על ההגבלים העסקיים והיא צפויה להיסגר השבוע.

מלח הארץ, צריך להדגיש, היא החזקה שולית מבחינת קבוצת אריסון, שמוכרת את החברה במסגרת מהלך של יציאה מהשקעותיה בישראל. אשתקד השלימה הקבוצה את מכירת מניות השליטה בענקית התשתיות שיכון ובינוי לידי נתי סיידוף תמורת יותר מ-1 מיליארד שקל, והיא נמצאת בהליך של מימוש החזקתה העיקרית - מניות בנק הפועלים בשווי של כ-7 מיליארד שקל.

הדנקנרים, המחיר המנופח והמבקר

חברת מלח הארץ היא מונופול מוכרז המייצר כ-200 אלף טונות מלח בשנה ומספק כ-80% מהתצרוכת בישראל. החברה, שמוצריה מיועדים לשוק הקמעונאי, התעשייתי והחקלאי נוסדה בשנת 1922 בעתלית, ובשנות ה-50 של המאה הקודמת עברה הבעלות בה לידי משפחת דנקנר, שפיתחה את פעילותה והרחיבה אותה גם לאילת.

תפנית דרמטית באופי הפעילות של החברה התעשייתית והסולידית התרחשה בשנת 1997, עת רתמו אותה בעלי השליטה, בניצוחם של בני-הדודים נוחי ודני דנקנר, לעסקה השאפתנית של רכישת מניות השליטה בבנק הפועלים (במסגרת קבוצת אריסון-דנקנר). באותה עסקה, שהפכה את מלח הארץ לחברת החזקות ממונפת, העמיד לה בנק לאומי מימון בהיקף של כ-1.4 מיליארד שקל לצורך רכישת 11.6% ממניות בנק הפועלים.

את ההלוואה קיבלה מלח הארץ כנגד בטוחות שכללו בעיקר את הקרקעות שחוכרת החברה, ואשר משמשות את פעילותה התעשייתית - אלפי דונמים בעתלית ובאילת שעליהם ממוקמים מפעלי ובריכות מלח שלה. הקרקעות הוערכו על-ידי הבנק בסכום פנטסטי של כ-200 מיליון דולר, על סמך הסכם שנחתם שנה קודם לכן בין החברה לבין מינהל מקרקעי ישראל, אשר שינה את ייעוד הקרקעות לבניית אלפי יחידות דיור והעניק למלח הארץ זכויות בנייה נרחבות בתמורה לפינוי פעילות המלח והעברתה (מהלך שלא יצא לפועל בסופו של דבר). כמה שנים לאחר מכן מתח מבקר המדינה ביקורת חריפה על ההסכם בין המינהל לחברת המלח - פרשה שעוד הלכה והסתבכה בשנים הבאות.

בשנת 2007 רכשה אריסון את מניות השליטה במלח הארץ מידי הדנקנרים, לאחר סכסוך שפרץ בין הצדדים, והפכה לבעלת השליטה היחידה בבנק הפועלים. העסקה נעשתה לפי שווי חברה של כ-1.4 מיליארד שקל למלח הארץ, ושיקפה בעיקר את החזקותיה במניות הפועלים באותה עת (6% מההון). בהמשך רכשה אריסון גם את מניות הציבור במלח הארץ ומחקה אותה מהמסחר בבורסה. מניות בנק הפועלים שהחזיקה החברה נמכרו זה מכבר, והחברה חזרה להתמקד בעסקי המלח המסורתיים שלה.

פורטיסימו, קרן הפרייבט אקוויטי בראשותו של יובל כהן, הוקמה ב-2003 לאחר שפרש מקרן ההון סיכון JVP. ההון המנוהל בפורטיסימו עומד על מיליארד דולר בארבע קרנות. הקרן הרביעית של פורטיסימו גייסה לפני כשלוש שנים 470 מיליון דולר, לאחר שזכתה לביקושים גבוהים של 1.3 מיליארד דולר - בין היתר בזכות הצלחות העבר שלה בסודהסטרים, נור מקרופרינטרס וחברות אחרות בהן השקיעה ומימשה ברווח עצום. לאחרונה מימשה פורטיסימו את מניותיה בחברת קורנית דיגיטל, וסיכמה את ההשקעה בחברה עם מימושים של קרוב ל-300 מיליון דולר לאחר שהשקיעה בה 19 מיליון דולר בלבד.