שופט בית המשפט העליון, עופר גרסוקופף, קובע לראשונה (יום ד', 6.3.19) כללים למשלוח דואר זבל פרסומי בידי חברות ללקוחותיהן. בכך מציב גרוסקופף פרשנות לסעיף ב"חוק הספאם", המאפשר בתנאים מסוימים לחברות לשגר פרסומות ללקוחותיהן.
גרוסקופף נדרש לפרשנותם של שניים מארבעת התנאים הקבועים בחוק: קבלת הסכמתו מראש של הלקוח וקיומו של דמיון בין תכני הפרסומת לבין המוצר המקורי שרכש הלקוח. הוא אומר, כי יש להימנע מפרשנות דווקנית מדי של תנאים אלו ולשמור על האיזון בין צרכי המסחר לפרטיותו של הלקוח, אליו כיוון המחוקק.
לגבי הסכמת הלקוח, אומר גרוסקופף כי זו יכולה להתקבל גם לאחר ההתקשרות הראשונית ולאו-דווקא לפניה. לדבריו, זו הפרשנות הנכונה של לשון החוק והיא גם מונעת הכבדת יתר בלתי מוצדקת על החברות. גרוסקופף מעיר, כי חזקה על החברות שלא "יפציצו" את לקוחותיהן בפרסומות, שנזקן עלול לעלות על תועלתן.
לגבי תנאי הדמיון קובע גרוסקופף, כי חברה רשאית להציע ללקוחותיה מוצרים השייכים למשפחת המוצר המקורי. כך, למשל, חברה לכלי בית תוכל להציע את כל מוצריה גם למי שרכש כלי מטבח בלבד. פרשנות צרה יותר תטיל על החברות נטל כבד מדי של פילוח לקוחותיהן לתתי-קבוצות רבות מדי.
לצד זאת מדגיש גרוסרופף, כי חברה אינה רשאית להציע מוצרים שונים לחלוטין מהמוצר הראשוני שרכש הלקוח. כמו-כן, חברות העוסקות בתחומים דומים אינן רשאיות לשלוח פרסומות הדדיות ללקוחותיהן ובכך לעקוף את דרישת הדמיון.
גרוסקופף דחה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שלא לאשר תביעה ייצוגית נגד סלקום, בשל משלוח פרסומות ללקוחותיה ובהן הציעה אפליקציות, שידורי טלוויזיה ועוד. גרוסקופף קבע, כי החברה פעלה כשורה כאשר יידעה את הלקוחות על המשלוח הצפוי מיד לאחר חתימת העסקה ובחשבוניות החודשיות, וכי מדובר בשירותים דומים לשירותי הטלפוניה שנמכרו במקור.
המחוזי אישר ייצוגית בשל הקושי שהציבה סלקום בפני הלקוחות שביקשו שלא לקבל פרסומות, וגרוסקופף מותח עליה ביקורת בהקשר זה. השופטים
יצחק עמית ו
ג'ורג' קרא הסכימו עם גרוסקופף.
