פעילות עיתונאית
את עבודתה כעיתונאית החלה באתר Bizportal בו שימשה ככתבת שוק הון, תפקיד בו אחזה עד שנת 2005. בסוף 2005 החלה לעבוד ככתבת שוק הון ובנקים בעיתון "דה מרקר".
בשנים 2014-2010 עבדה ככתבת תחקירים חוקרת בעיתון
הארץ, במסגרת תפקיד זה החלה לגבש את מעמדה כעיתונאית חוקרת בולטת בתקשורת הישראלית. למעמד זה זכתה בעיקר בשל שורה של כתבות תחקיר אשר עסקו בדמויות בולטות במשק הישראלי - בכירים במערכת הבנקאית, בעלי הון וכדומה.
בין הבולטות באותן כתבות:
בשנת 2011 פרסמה כתבת תחקיר אשר עסקה באלון חסן, יושב-ראש ועד עובדי נמל אשדוד ובפעילות העסקית הפרטית אותה ניהל במקביל לעבודתו בנמל.
בשנת 2011 פרסמה כתבת תחקיר אודות עברו של משה טלנסקי, עד המדינה בפרשת הולילנד.
בשנת 2012 פרסמה מספר כתבות תחקיר אשר התמקדו בשוטה חובל, מנהל מחלקת הפיקוח והרישוי על הבנייה בעיריית תל אביב-יפו, בנכסי הנדל"ן אותם הוא מחזיק וכן בקשריו עם יזם נדל"ן בשם דודו דגמי (עבריין מורשע בעבירות סחר בנשים אשר הפך לעד מדינה).
בשנת 2012 פרסמה כתבת תחקיר אשר התמקדה במנכ"ל בנק לאומי רקפת רוסק-עמינח ובקשריה עם בעלי הון במשק הישראלי (בעיקר אלה אשר זכו לכינוי "טייקונים") אשר קיבלו אשראי מבנק לאומי.
בשנת 2012 פרסמה כתבת תחקיר אשר התמקדה בבני משפחת דנקנר ובראשם נוחי דנקנר ודני דנקנר ובשליטתם הרחבה במשק הישראלי.
בשנת 2013 פרסמה כתבה ובה עדויות בדבר חשדות למעשי הטרדה מינית מצידו של איש התקשורת עמנואל רוזן (חקירת המשטרה את הנושא הסתיימה בסגירת התיק).
בשנת 2014 פרסמה כתבה אשר התמקדה בעבודתו של היחצ"ן רני רהב. לאחר פרסום הכתבה פרסמה גם הקלטה משיחה טלפונית בינה ובין רהב בה האחרון משתמש בשפה בוטה במיוחד.
בשנת 2014 פרסמה כתבת תחקיר בה חשפה פרטים על-אודות הונם של הרבנים יאשיהו פינטו ויעקב איפרגן וכן בדבר הקשרים ביניהם ובין דמויות בכירות במשק הישראלי.
בשנים 2015-2014 שבה ל"דה מרקר" ככתבת כלכלית בכירה ועסקה בסיקור מספר תחומים כלכליים: המערכת הבנקאית, שוק ההון ועוד. בתפקידה זה חשפה את ההתקשרות העסקית בין שמעון פרס ובין בנק הפועלים (בעקבות החשיפה הודיע פרס על ביטול ההתקשרות), פרסמה כתבה בה חשפה עסקות אישיות של רכישת דירות שערך מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן מול חברת נדל"ן אשר קיבלה מן הבנק אשראי.
פרסומיה השונים זיכו אותה בשנת 2012 בפרס העיתונאי הצעיר על שם דב יודקובסקי, בשנת 2014 בפרס אומ"ץ (אותו סירבה לקבל בשל פעולת התנועה למען הגשת תביעה נגד בעל הטור בהארץ גדעון לוי) ובאות אביר איכות השלטון, גם כן בשנת 2014, מטעם התנועה לאיכות השלטון.
עיתונאית עצמאית
באוקטובר 2015 הצטרפה למערכת תוכנית "המקור" בערוץ 10 וכן הופיעה מספר פעמים כפרשנית בתוכניות חברת החדשות של ערוץ 10. פחות משנה לאחר מכן פוטרה מתפקידה במסגרת גל צמצומים בערוץ והייתה לעיתונאית עצמאית.
לאחר במעמדה העצמאי מפרסמת כתבות בנושאים שונים ובמספר כלי תקשורת שונים בהם: האתר "המקום הכי חם בגיהנום", אתר "הפלוג", העיתון "דה מרקר" ועוד. במסגרת עבודתה כעיתונאית עצמאית פרסמה כתבה ובה עדויות בדבר חשדות לביצוע עבירות תקיפה מינית מצד איש העסקים אלון קסטיאל.
הזירה המשפטית
פעילותה העיתונאית הפכה אותה מושא למספר תביעות דיבה מצד אישים וגופים אותם סיקרה בכתבותיה.
בשנת 2016 הגישה חברת "אורבן נדל"ן י.ד." תביעת דיבה נגדה סביב פרסומים שונים (בעיקר ברשת פייסבוק) בהם קראה לציבור להימנע מלהתקשר עם החברה בטענה כי בפעילותה מעורב יזם הנדל"ן דודו דגמי. בתביעתה טענה החברה כי דגמי אינה מעורב עוד בפעילותה. בית המשפט אסר על פרסום כתב ההגנה שהגישה שכן הוא כולל מידע אסור בפרסום, עם זאת על-פי פרסומים קדומים ניתן לומר בהכללה כי טענתה הייתה כי לפרסומיה יש חשיבות ציבורית וכי אלו לא גרמו נזק ממשי לחברה.
בעקבות הפרסומים על-אודות הגשת התביעה וסכום הענק שננקב בה (1.685 מיליון ש"ח) יזם ארגון העיתונאים בישראל קמפיין מימון המונים בה התחייבו המשתתפים לחלוק בתשלום הפיצויים שיוטל עליה לשלם במידה ותפסיד בתביעה. הקמפיין הסתיים בהצלחה בעקבות השתתפותם של כ-3,200 איש.
בשנת 2017 הגישו שוטה תובל ובני משפחתו תביעת דיבה נגדה בסך 600 אלף ש"ח, סביב סדרת הכתבות שפרסמה שנים לפני כן בעיתון הארץ ועסקה בתובל.
בראשית שנת 2017 פרסמה באתר "המקום הכי חם בגיהנום" אשר עסקו בלשכת עורכי הדין בישראל ובפרט בעומד בראשה עורך דין אפי נווה. בעקבות הפרסום הגישו לשכת עורכי הדין ועורך דין נווה תביעת דיבה נגדה בסכום של כמיליון ש"ח. בכתב ההגנה שהגישה טענה כי המידע שפורסם בכתבות זכאי להגנת "אמת דיברתי" וכי גיבושו נעשה בעבודה עיתונאית סבירה. הגשת התביעה הולידה ביקורת תקשורתית וציבורית חריפה נגד לשכת עורכי הדין ועורך דין נווה בטענה כי תביעתם היא "תביעת השתקה" המיועדת להרתיע עיתונאים מלפרסם מידע שלילי על-אודות התובעים.
