ישראל היא מדינת עורכי הדין. בתי החרושת האקדמיים מוציאים מתוכם אלפי עורכי דין כל שנה, והשוק מתיישר בהתאם. יש עורכי דין - יש לספק להם עבודה. ככל שמספר עורכי הדין עולה, כך עולים מספרי המקרים בהם נעזרים בשירותיהם. השכל הישר, הפשרה, הגישור, קבלת ההחלטות והביצוע, נעלמו מסדר היום הלאומי-אזרחי בישראל.
הנתון המספרי ונוכחות עורכי הדין בכל צמתי קבלת ההחלטות היום במדינה לא היו בעייתיים כל-כך לולא החליף השיקול המשפטי והיחצ"ני את מבחן התוצאה. מבחן המעשה. פקידים בכירים ונבחרי ציבור ממונים ונבחרים כדי לבצע. זהו מבחנם האמיתי. אין בלתו.
נראה היום כי הדברים השתבשו לגמרי. הדבר הבעייתי במסמך גלנט, למשל, הוא שמסמך חסר-חשיבות אמיתית, מעבר לפן הרכילותי שבו, משגע ומטריף מדינה שלמה - ועל כלום! טירוף דעת וטירוף מערכות המעידים עד כמה החברה הישראלית נחלשה, עד כמה אנו מתעסקים בטפל, בשטויות, במעטפת ולא במהות. מדהים לראות ולדעת אלו איומים קיומיים ובעיות מבניות קיומיות אחרות מאיימים על החברה הישראלית ואנו מתעסקים בשטויות.
חולשת החברה באה לידי ביטוי ושיקוף מלא בחולשת הדעת של ההנהגה. למעט ממשלת רבין, כמעט שלא היו ממשלות בישראל מאז. בוודאי לא היום. מדהים לראות את השיתוק והפחד האוחזים בהנהגה הנבחרת. בכל דבר, בכל החלטה, בכל צומת דרכים, בכל עניין ובכל מעשה. וזוהי הנהגה שאנחנו בחרנו. לא יאומן.
שר, ח"כ, פקיד בכיר, קצין בכיר ועוד, הלוקחים ומשכירים את שירותיהם של יועצים אסטרטגיים, יחצנים ועורכי דין בכירים - אינם ראויים להנהגה. אינם ראויים לשרת אותנו. זוהי השחתה ברורה של מידות ושל התנהלות, זוהי הוכחה לחוסר יכולתם לקבל החלטות, לשטחיותם ולבטחונם העצמי הירוד. ואלו עוד קוראים לעצמם הנהגה...
עורכי דין במהותם מסבכים דברים ומייצרים מלחמות ומשברים, מרביתם דמיוניים ווירטואליים. על החרב יחיו ויתפרנסו. היחצנים והיועצים האסטרטגיים כמותם - על המלחמה בתקשורת יקומו ויפלו.
מכאן שנייר, בעייתי ככל שיהיה, הופך למהות. למציאות. לשיח המרכזי בסדר היום הלאומי. מפחיד.
הערה אחרונה לתהליך בחירתו של הרמטכ"ל החדש: לכל תפקיד זוטר בשירות הציבורי, בוודאי לתפקיד בכיר, עוברים המועמדים מסלול ייסורים שלא נגמר. שימועים, בחינות, בדיקות, ועדות משפטיות, תחקירים וחקירות ועוד. רק ראש המטה הכללי, האיש שאחראי ומשפיע על גורלנו כאן יותר ממרבית התפקידים, מומלץ על-ידי איש אחד, שר הביטחון, ומאושר, תמיד, על-ידי הממשלה. דווקא המועמדים לתפקיד הזה צריכים וחייבים לעבור תהליך של שימוע ציבורי יסודי ומדוקדק. אבל איפה השכל הישר ואומץ הלב הציבורי של מקבלי ההחלטות?
לנו לא נותר אלא לאחל לרמטכ"ל החדש הצלחה, לקוות לטוב, ובעיקר לאחל לו שלא יזדקק במהלך ימי תפקידו לעורכי דין וליחצנים.
