ויהי בוקר ויהי הרס

בימים האחרונים מתבטאים עוד ועוד שרים וחברי כנסת מהמחנה הלאומי באופן גלוי נגד ההריסה המתוכננת. ביום ראשון העלתה השרה לימור לבנת בישיבת שרי הליכוד את הנושא. "התפקיד שלנו הוא לא להיות בולדוזרים ולהרוס", אמרה השרה לבנת. גם היא העלתה דרישה להקמת צוות מומחים חיצוני שיבחן את נושא הסדרת הבנייה על קרקעות פרטיות ביו"ש.

ח"כ ציפי חוטובלי (ליכוד) פרסמה מאמר בעלון השבת 'עולם קטן' שבו היא מתארת כיצד שלחה, עם חברי כנסת נוספים, מכתב אזהרה לראש הממשלה. "עלינו להבהיר מעל כל במה שלא נהיה שותפים, במעשה או במחדל, לפשע עקירת יישובים ומשפחות. לקראת פתיחת מושב החורף, חשוב שראש הממשלה ידע שחברי הקואליציה שלו לא יישארו נאמנים לממשלה שפועלת נגד יהודים ונגד הערכים שבשמם נבחרה", כתבה חוטובלי.

ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) מגבש הצעת חוק שלפיה אפשר יהיה לנקוט פעולת הריסה רק במקרים קיצוניים מאוד. ח"כ יריב לוין (ליכוד) הודיע שהוא יוזם הצעת חוק שלפיה פלשתיני שיוכיח כי בתים במאחזים נבנו על אדמה פרטית שלו - יקבל פיצוי או אדמה חלופית.

דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע, נמצא כעת בעיצומה של סדרת פגישות עם שרים ועיסוק בנושא. הוא אומר שהנקודה המרכזית היא ש"לא יכול להיות שהמורשת של הממשלה הזאת תהיה שהיא אישרה הכי פחות בנייה ביו"ש מכל הממשלות, היא הראשונה שהקפיאה בצורה רשמית את הבנייה, לא אישרה תב"עות, ובנוסף גם תהרוס שכונה בבית-אל ומקומות יישוב שלמים. אני מרגיש שהדברים נופלים על אוזניים קשובות. השרים מהמחנה הלאומי אינם שׂשׂים אלי-בולדוזר", הוא אומר. עוד מוסיף דיין: "אני חושב שיש סיכוי. המצב קשה, אבל אנחנו מתחילים להפוך את המגמה".

וברובד התחתון, ישנן גם הכנות בשטח. "אנחנו פועלים כדי לא להגיע לעימות, אבל אם זה יקרה, זה לא יהיה גירוש דה-לוקס. עושים מה שצריך. מה שלא עושים זה 'תג מחיר'", מגדיר ח"כ אריאל את גבולות המאבק.

בני גל המתגורר בגבעת-אסף, שקרויה על שמם של אריה הרשקוביץ ובנו אסף שנרצחו בשני פיגועי ירי שונים, גורש כבר בעבר עם משפחתו מחומש שבצפון השומרון. גם גל מדבר על ההכנות למאבק בגירוש שיש לעשות בשטח עצמו. "מבחינתנו, גבעת-אסף היא המחסום שלפני שאר ההתיישבות. אנחנו מרגישים שגבנו אל הקיר. היישוב שלנו יוצא למאבק ציבורי על הבית. אנחנו נערכים, וקוראים לאלפי אנשים לבוא להיאבק איתנו. הציבור חייב להבין שאלו ימי חרום. מעבר לרמה המשפטית-פוליטית, ברמה הערכית זו הארץ שלנו, ואם אנחנו לא נהיה בה, האויבים שלנו ישבו בה. הדבר הכי נכון הוא להיאבק בפועל ממש", אומר גל, ומפרט: "בימים אלו אנחנו נפגשים עם רבנים, עם מוסדות חינוך ועם אישי ציבור, מסבירים מה המצב ומה מתבקש מהם. אנחנו מתכוונים להתבצר פה".

כבוגר חומש, אתה סבור שמאבק כזה יעזור?

"כשהציבור נערך למאבק והציבור 'חם', ההשפעה של זה על מקבלי ההחלטות יכולה להיות עכשווית. העבודה התקשורתית היא חשובה, והפוליטית היא קריטית, אבל צריך גם עבודה בשטח. נכון, הפילו אותנו בגירוש, אבל גם צה"ל נפל במלחמת יום כיפור, ואחר כך ממשיכים, יוזמים ועושים. הציבור שאכפת לו מארץ ישראל הוא ציבור לא קטן, והוא יכול לפעול כבר מעכשיו כדי להוריד את מי שצריך להוריד מהעץ", אומר גל.

לאחרונה נפגשו בבית-אל נציגי שכונת האולפנה והיישובים המועדים להריסה עם חברי הכנסת זאב אלקין (יו"ר הקואליציה), אורי אריאל ויעקב כץ (כצל'ה). בפגישה השתתפו גם יו"ר מועצת יש"ע דני דיין, יו"ר ארגון זכויות האדם ביש"ע אורית סטרוק ושותפים נוספים למאבק.

"אלקין אמר לנו שכמעט כל הקואליציה מתנגדת להרס הבתים הללו", אומר דיקשטיין, "אז שאלתי, מה בדיוק קורה פה? חשבתי שיש כאן דמוקרטיה. בחרנו בממשלה לאומית, ואנחנו מגלים שהפקידוּת שהיא שמכתיבה מה יקרה בשטח".

תושב אחר שנכח בפגישה שאל את ח"כ אלקין באופן ישיר אם בכוונתו לאיים בפרישה, אם ראש הממשלה לא יטפל בעניין. "אלקין אמר שכשיחליט לאיים בפרישה מהממשלה, הוא יודיע קודם כול לראש הממשלה. בעיניי זו הייתה תשובה מקובלת מאוד, שכן היו כאן גם אנשי ציבור שדחו את הרעיון על הסף, אמרו ש'עוד לא הגענו לשלב הזה' וכן הלאה", אומר התושב.

ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי) אומר שהשיטה הקודמת - שבה גופי ההתיישבות טיפלו בכל עתירה לבג"ץ שהוגשה בידי ארגוני השמאל באופן נקודתי ובניסיון למצוא פתרונות המתאימים לאותו יישוב - כבר אינה יעילה, ויש לשנות את הלך המחשבה. "יש כאן שינוי נסיבות של הממשלה, הפרקליטות ובית המשפט העליון, שהביאו אותנו ללוח זמנים מחייב לפירוק ולגירוש יהודים. לפרקליטות יש סדר יום משלה, ולטענת שרים בכירים מאוד היא אינה מייצגת את ההחלטות שלהם. ויש בית המשפט העליון, שבואי נאמר שבין החלטותיו ובין המציאות אין הרבה קשר. עכשיו אנחנו עוברים מטיפול נקודתי לטיפול רוחבי".

הפתרונות, הוא אומר, הם בכמה מישורים: "ראשית, פתרון שאומר שכמקובל במדינת ישראל, במקומות שבהם עלו בטעות על קרקע פרטית של מישהו, מפצים אותו ולא הורסים. זה מקובל ויש לכך תקדימים, כולל ביישוב ברקן", אומר ח"כ אריאל ומתכוון לתשובת הפרקליטות לבית המשפט בתגובה לתביעתו של סוחר הקרקעות היהודי תושב השומרון משה זר.

שטח בן כ-90 דונמים, הרשום בטאבו על שמו של זר, הוקצה בטעות ליישוב ברקן, ונבנו בו בתים. הפרקליטות כתבה בכתב ההגנה שלא יעלה על הדעת להרוס שכונה קיימת, והשאלה היחידה העומדת על הפרק היא רק גובה הפיצויים שעל המדינה לשלם לזר. "מאחר שנבנו עשרות יחידות דיור בשטח זה, המהווה כיום מרכז חייהם של עשרות משפחות, ברי כי הסעד המבוקש של סילוק יד אינו ישים", נכתב בתשובת המדינה. "אין סיבה שזה לא יקרה גם כאן", אומר ח"כ אריאל.

החלטה על פיצוי צריכה לעבור דרך בית המשפט.

"בשלב ראשון, זה ראש הממשלה. הוא לא יכול להמשיך כך. גם השרים שלו אומרים זאת. אנחנו יושבים עם אנשי לשכתו, עובדים על זה. הוא צריך לקיים דיון ולהנחות את הנוגעים בדבר מהי המדיניות מעכשיו, ואז יהיה דיון בבית המשפט. מה יקרה שם - אף אחד לא יודע, אבל אם הממשלה תבוא באופן מסודר ולא 'שלומפרי', יש סיכוי.

"פתרון נוסף הוא צוות מקצועי שיכתוב דוח חדש העוסק בהגדרת בעיית המאחזים והדרכים לפתרון. כמו שהיה דוח טליה ששון, אבל הפעם זה יהיה מקצועי יותר ובגישה שמנסה לפתור את הבעיות".

יש תמיכה ממשלתית לצוות כזה?

"עורך דין בכיר הגיש נייר בעניין, ושרים אמרו שיש על מה לדבר. כרגע הגענו למצב של חוסר אמון בין ועדת השרים ובין הפקידים שבדרך. ברור לכולם שצריך שינוי, וראש הממשלה יהיה מוכרח לעסוק בעניין ולתת פתרונות", אומר ח"כ אריאל. "אני מאמין שסיכויי ההצלחה גדולים, בעיקר על הרקע הפוליטי. זו מערכה בהחלט לא קלה, אבל אפשרית".

בחודשים הקרובים אמורים, על-פי החלטות בית המשפט, להיהרס חמשת הבניינים בבית-אל. גזֵרות הרס נוספות שהתקבלו קובעות שיש להרוס כליל את גבעת-אסף היושבת בצמוד לציר 60, ליד הפנייה לבית-אל; את היישוב מגרון כולו; את עמונה שבסמוך לעפרה; את רמת-גלעד שליד קרני-שומרון; את גבעת-הרא"ה שבבנימין ואת מצפה-יצהר. סך כל העקירות מונה כ-200 משפחות, שהן כ-1,000 תושבים שיגורשו מבתיהם. המהלך הזה כבר כונה "מיני-הינתקות".

אין ספק שמה שהפך את איום העקירה למוחשי כל כך מבחינת התושבים הוא מחטף הֶרֶס שלושת הבתים שבוצע באישון ליל במגרון, לפני כחודשיים.

"אני לא ידעתי בכלל שיש בעיה כלשהי לגבי הבית שלי, עד שראיתי את הפרסום לפני כמה שבועות ב'מקור ראשון' על תוכניות העקירה", אומר דיקשטיין. "אף אחד לא אמר לנו שום דבר". גם עכשיו, הוא מוסיף, עדיין לא הייתה כל פנייה אליהם מטעם גורם רשמי המזהיר שמעל הבית שבו הם גרים מרחפת סכנת הריסה.

"אחד הילדים כאן סיפר שהיה לו סיוט בלילה שיש דמות מחוץ לחלון - זה היה ביבי שבא להרוס לו את הבית. עד עכשיו, אם חששנו ממשהו זה היה ממחבלים, עכשיו הדמויות שמהן מפחדים כאן הם שוטרים שבאים לגרש. יש אנשים שקיבלו מהמדינה מענקים לרכישת הדירה בשכונה הזאת, ועכשיו זה נופל להם על הראש. אף אחד גם לא מדבר פה על פיצויים, ואין די דירות פנויות בבית-אל לקלוט את כולם. אנשים לא יודעים מה הם יעשו אם זה יקרה. הם יישארו בלי כלום".

דיקשטיין אומר שהיו במשפחתו מי שיעצו לו לעזוב ולא לחכות ולראות מה ילד יום, שכן, כך אמרו, הוא לא יעמוד בטראומה כזו של גירוש. "לא קל לומר, אבל אדם במצבי רוצה להרגיש שהמדינה עומדת מאחוריו, רוצָה לעזור לו, לתת לו הרגשה שהוא חשוב לה, וזו מכה. כאילו אומרים לך עכשיו: 'לא אכפת לנו ממך ולא משום דבר, נהרוס ונזרוק'. במקום שהמדינה תהיה אבא ואימא שלך, היא כמו מצטרפת לאלו שפוגעים בך", אומר דיקשטיין בכאב.

"גם בהיבט האידיאולוגי - ההורים שלי מסרו את הנפש ממש על יישוב ארץ ישראל. אז שאני אניח לשכונה שלמה להיהרס? אסור שזה יקרה. האנשים שחיים פה מרגישים שנעשה להם עוול גדול מאוד. אנחנו לא מוכנים לצעד כזה של הריסת מאות בתים - זה עלול לקרוע קרע גדול מאוד. ואני שואל, באמת מה שצריך פה עכשיו זה עוד קרע? עוד ילדים שגדלים בתודעה שהם לא אוהבים את המדינה?"

יפעת אבודרהם, אם לחמישה משכונת האולפנה, מצטרפת לדברים: "היום זה קורה לנו, ומחר זה יכול לקרות לכל אחד אחר. אם משהו לא היה בסדר עם הקרקע, זה לא תפקידי, כאדם פרטי, לבדוק. אם המדינה בדקה את העניין ונתנה לנו משכנתה ומענק, מה בדיוק נסגר איתכם? אני לא בניתי איזה בית לבד על גבעה. אני אזרחית שומרת חוק. קנינו את הבית בתום לב מוחלט. לא היה לנו מושג שיש למישהו טענות לגבי הקרקע".