'פסטיבל הכלניות בצפון הנגב' או בשמו המוכּר יותר 'דרום אדום', נערך מדי שנה בחודש פברואר, עם גלישה קלה לימים הראשונים של מארס. למיזם התיירותי היפה הזה שותפים רבים: לא רק המועצות האזוריות של חוטף עזה, המאגדות תחתיהן את יישובינו המטוּוחים, אלא גם משרדים ממשלתיים: המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד התיירות, משרד התרבות והספורט ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, וגם רשות הטבע והגנים וקק"ל.
אז ברוכים הבאים. הכול פורח כאן, בצפון הנגב, באדום ובצהוב, ואם תטיילו קצת בשמורות הטבע ובוואדיות תראו פריחות בסגול ובלבן. כלנית, נורית, חרדל, חרצית עטורה, סביון, אירוס – אתם מוכרחים לראות את זה. מרבדים של יופי, טבע ישראלי אדיר.
וזה לא הכול: הפסטיבל מציע, לצד סיורי פריחות, גם סיורים חקלאיים, סיור באתרי מורשת, גלריות וירידי אמנים, הפנינג תרבות ויצירה, סלי פיקניקים מלאים כל טוב, ירידי איכרים, והשנה משהו מיוחד – "אגדות וסיפורים בין הפרחים" – הצגות ומפגשים עם מספרי סיפורים בחיק הטבע.
אין, אתם לא הולכים להחמיץ את זה. אה, בעצם אולי כן.
אם אתם שומרי מסורת או דתיים ממש, תיאלצו לוותר על רוב הפעילויות. הסיבה: הפעילויות מתקיימות, ברובן, בסופי השבוע, כלומר בימי שישי ובעיקר בשבתות. למזלכם, יש כאן כמה יישובים דתיים, והפעילויות שלהם אינן בשבת. יש גם יישובים שאינם דתיים שמאפשרים כמה פעילויות לאזרחים דתיים, כלומר לא בשבת; אבל אם מתחשק לכם, לדוגמה, להצטרף לסיורי פריחות בהדרכת גופים ציבוריים כמו קק"ל או רשות הטבע והגנים – וללא תשלום, אגב – מצטערים, לא מגיע לכם בדיוק כמו לחילונים. מה לעשות, אתם פשוט דתיים.
נדמה שבפסטיבל 'דרום אדום' דתיים ושומרי מסורת הם כמו נשים באוטובוס שרוב נוסעיו חרדים: יכולים לנסוע, אבל נא לשבת מאחור. כלומר: לא כל הפעילויות פתוחות למענם באופן שווה.
זו מדינה יהודית, ראשי ממשלה – חילונים ככל שיהיו – אינם נוסעים בשבת, מקומות הבילוי סגורים ביום הכיפורים ובתשעה באב, ויש עוד כמה הוכחות לכך שהמדינה היהודית מכבדת את מסורתה, לפחות בפרהסיה. אז איך זה שסיכוייו של האזרח הדתי ליהנות ממלוא הפעילויות של 'דרום אדום' קטנים מאלה של האזרח החילוני? לא יודעת, כנראה יש דבר כזה
הדרת דתיים.
