קיר במקום תחקיר

בביקור ראשוני בקהילה, ייתכן שלא תראו שמות מוכרים, אך ינאי מסביר שלא כולם פעילים בצורה פומבית. "הקיר שלנו מלא פניות של תחקירנים, אנשי יחסי ציבור ועיתונאים, אך לרוב לא תראה עיתונאי מוכר מבקש עזרה. יש להבין שהם פעילים מאחורי הקלעים, שולחים הודעות לחברי הקבוצה האחרים ולעתים משתתפים בדיונים", הוא מגלה.

איך זה עובד? דמיינו שאתם תחקירנים צעירים ובלתי מנוסים בחברת החדשות של ערוץ 2 ומבקשים מכם להשיג מרואיינים המבינים בנושא משפטי סבוך ומורכב. מאיפה תמצאו את המומחים לנושא? אפשר כמובן לנסות את לשכת עורכי הדין, או להתקשר למשרדי עורכי דין גדול, אך יש דרך קלה יותר: פנייה אחת ל'גורו' תוכל להשיג לכם תוך דקות תגובות של אנשי יחסי ציבור או דוברים שעובדים עם אדם שיתאים לכם כמו כפפה ליד. יותר מכך: הם גם יעשו הכול כדי שתראיינו אותו: ידאגו שהמומחים יהיו זמינים, יכינו אותם לראיון כדי שיהיה רהוט, ולעתים אף ידאגו להסעה מתאימה.

בדקנו את יעילותה של קהילת ה'גורו'. אם נשתול בה בקשת עזרה למציאת מרואיינים לכתבה ב'יומן', האם נצליח? העלינו רשומה (פוסט) לדף של הקהילה: "בעקבות חלוקת הכדורים ב'אח הגדול', לכתבת מוסף גדולה דרושים מרואיינים שיתייחסו לנושא מזווית רפואית, פסיכיאטרית, תקשורתית, ומטופלים לשעבר". כדקה לאחר מכן החלו לזרום התגובות: "חנוך דאום" כתב אחד מהדתיים בקבוצה, "מנחם בן" כתב אחר, אך עוד לא קיבלנו תגובות מהותיות ופרקטיות. עורך 'יומן', שהיה סקפטי במקצת לגבי הדף, חיכך ידיו בסיפוק.

ואז נכנס לתמונה עודד פריד, ממנהלי ה'גורו', והחל ב'שידוכים' עם חברי קבוצה אחרים: הוא 'תייג' את שמותיהם של אנשי יחסי ציבור שהוא מכיר שעוסקים בתחום הכדורים הפסיכיאטריים, ותוך דקות החל הדיון להפוך יעיל. בתוך כחצי שעה קיבלתי כבר כמה פניות בתא ההודעות הנכנסות שלי, וכמה נוספות פורסמו על קיר הקבוצה. לדוגמה: "בהמשך לפוסט שלך בגורו, אני רוצה להציע לך את ד"ר קרלוס גילוני, מנהל מחלקת פסיכיאטריה בבית החולים בנהריה. אחת מההתמחויות שלו היא כדורים פסיכיאטריים, לכן הוא יוכל לתת הרבה מידע". תוך שעה הצטברה בידיי כמות נאה של מספרי טלפון של פסיכיאטרים ונציגים של חברות תרופות שהיו יותר משמחים להופיע בדפי 'יומן'.

הודיתי לפריד, והסברתי לו שהעלינו את הפוסט כחלק מכתבה. "חבל", הוא השיב באכזבה קלה, "דווקא רציתי להציע לך את אחד הלקוחות שלי". פריד הוא יועץ תקשורת ב'גיא אופק תקשורת' ומנהל את הקבוצה יחד עם ינאי. "כמו שעזרתי לך להתחבר לאנשים בתחום שחיפשת, כך אני גם עם שאר חברי הקהילה. אני חושב שזה כל כך יפה ונחמד שיש קהילה של אנשים שתומכים ומסייעים זה לזה".

אני מקשה על פריד ושואל אם העזרה לא באה ממקום של אינטרסנטיות. "אינטרסים זה לא משהו רע", הוא הודף, "במיוחד אם אלו אינטרסים לטווח ארוך. בנוסף, הדף של הקבוצה הוא מקום מעולה לאנשים שחדשים בתחום. חבר'ה צעירים שרק עכשיו נכנסו לעולם התקשורת יכולים לקבל פה כלים מקצועיים מהטובים ביותר בענף. זה המקום שלנו, הוותיקים, לתרום מניסיוננו".

אנשי תקשורת רבים רואים ב'גורו' את הבשורה החדשה והמבטיחה של עולם התקשורת. אחד מהם הוא אילן ליזרוביץ', לשעבר כתב הכלכלה של חדשות ערוץ 2 וכיום דובר הרכבת הקלה בתל אביב. "אני חושב שזו בשורה מרעננת בעולם התקשורת הישראלית. הקבוצה תומכת ומפרגנת, נקייה ובלי הכפשות, דבר שהוא לחלוטין לא מובן מאליו בעולם התקשורת, עולם מלא אגו והשמצות", הוא משבח את הדף.

ליזרוביץ' היה במשך תקופה מסוימת מובטל, והסתייע ב'גורו' כדי לנסות למצוא עבודה חדשה בתחום התקשורת. "אנשים היו כל כך מפרגנים ונחמדים ועזרו לי למצוא עבודה. אפילו הלכתי לראיון עבודה אחד בזכות ה'גורו'. בסופו של דבר דווקא מצאתי עבודה לבד, אבל אין ספק שהחברים בקהילה עזרו לי מאוד. חבל שבתקופתי ככתב הקהילה לא הייתה קיימת. זה נהדר. בוודאות הייתי משתמש בה ומשיג תוצאות נפלאות".

"הדיונים ב'גורו' מעוררים מחשבה ומרתקים, אך מצד שני נראה לי שחלק מהעיתונאים שחברים בה נעשו קצת עצלנים בזכות הסיוע המהיר שמתקבל במסגרתה", סבורה דפנה פלס, כתבת לענייני יחסי ציבור באתר האינטרנט הברנז'אי 'אייס'. פלס הייתה בעברה כתבת במקומונים ובעיתון 'מעריב' ואף עבדה בחדשות ערוץ 10 כתחקירנית וכעורכת משנה. היא מסבירה שעיתונאי המתבסס רק על היח"צנים בקבוצה שיעזרו לו בסיפור, עובד בצורה לא נכונה. לדעתה, על הכתב לצאת לשטח וליצור קשרים אנושיים עם גורמים בתחום, קשרים שגם יסייעו לו בטווח הארוך. "לפני שהגעתי לאייס והתחלתי לסקר את אנשי היח"צ ואת הדוברים עצמם, מעטות הפעמים שבהן ביססתי כתבות או תחקירים על יח"צ. אני חושבת שהישענות על יחסי ציבור כמקור בלעדי למידע היא עניין שגוי ושלא לשם כך נעשינו עיתונאים", היא מתריעה.

עם זאת, גם פלס אינה מתכחשת ליתרונות. "הקבוצה פתוחה אצלי במחשב כל היום, ואני נהנית מאוד לראות את האנשים עוזרים זה לזה ומקדמים נושאים חברתיים חשובים. פעמים רבות אני גם מגיבה לפוסטים, ואי-אפשר לומר שאני עושה את זה בקבוצות אחרות".

אם עד עתה השפיעה קהילת PRguru בעיקר על עולם התקשורת, לאחרונה היא הייתה מעורבת בעניין ציבורי יותר – המחאה נגד הצמדתו של תינוק הבמבה של אסם כקמע של הנבחרת האולימפית הישראלית. מנהל הקבוצה, ינאי, חרג ממנהגו והעלה פוסט עצבני: "בוקר טוב. החל מומנטום ציבורי ותקשורתי נגד הוועד האולימפי. מקורבי שרת הספורט תוקפים את ההחלטה, וזו השעה שלנו לייצר לחץ ציבורי. מה אתם תורמים היום ללחץ הציבורי נגד מסחור הקמע האולימפי הלאומי?"

התוצאות לא איחרו לבוא. בעקבות בקשתו של ינאי החליטו איציק אלרוב ויתר חברי מחאת הקוטג' להצטרף להחרמה וגרפו כותרות רבות. גם אנשי תקשורת החברים בקבוצה העלו נגד השימוש בתינוק כתבות באתרי אינטרנט.

עודד פריד, מנהל הקבוצה, העלה לרשת תמונה סאטירית שבה הציג את סמל האולימפיאדה כמורכב מסמלים של חברות מסחריות במקום הלולאות המסורתיות. תוך שעות עלו לרשת עשרות תמונות סאטיריות נוספות. אך מה שללא ספק גרם לכך שהוועד החליט לוותר על שיתוף הפעולה המסחרי עם 'אסם', היה פעולתו של עוזר פרלמנטרי צעיר בשם אודי טנא, יועצו של יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ח"כ אלכס מילר.

טנא, מחברי הקהילה הבולטים, עדכן את מילר במתרחש, והח"כ החליט לזמן כינוס דחוף של ועדת החינוך של הכנסת עם נציגי הוועד האולימפי וחברת 'אסם'. העניין הציבורי הלחיץ כנראה את נציגי הוועד האולימפי, והם הודיעו רשמית: "אנו מוותרים על שיתוף הפעולה". עוד באותו ערב עלה פוסט ניצחון ל'גורו' מטעמו של ח״כ מילר: "אני מברך על ההחלטה האחראית של חברת אסם לשמור על רוח הספורטיביות. אני מצפה מהוועד האולימפי למצוא קמע חלופי אשר ידבר אל לבם של הציבור בישראל בכלל וקהל הצעירים בפרט. מחובתנו לבחור בקמע אשר ספורטאי מדינת ישראל יוכלו להזדהות עמו".

על תחושת הגאווה של הקהילה מעיד הפוסט ששיגר אליה מייסדה, זאב ינאי: "ניצחנו! אחרי 24 שעות של מאבק ציבורי נשבר הוועד האולימפי. כל הכבוד לכל החברים כאן שסייעו בבליץ-קמפיין למען הגאווה הלאומית ולמען ערך הספורטיביות".