מביטים בדאגה אל גבעת האולפנה

בישיבת הממשלה שהתקיימה בפברואר 2011 הוחלט כי בנייה שנעשתה על קרקע פלשתינית פרטית ביו"ש תוסר. בג"ץ אימץ את ההחלטה בשתי ידיים. מקומות היישוב שהעניין התגלגל לפתחם הם חמשת הבניינים בשכונת האולפנה, גבעת-אסף, מגרון, עמונה, רמת גלעד ומצפה-יצהר. בסך הכול דובר על כ-200 משפחות, כ-1,000 תושבים שיפונו מבתיהם. "מיני-הינתקות" כבר כונה המהלך.

מאז, שכונת מצפה-יצהר - מקום היישוב הקטן ביותר ברשימה - פונתה לפני כחמישה חודשים, ובנייתה מחדש בידי תושבי המקום החלה כמעט מיד לאחר מכן. לפני כשלושה חודשים כבר נחנכו במקום בית כנסת וישיבה חסידית חדשה.

ברמת-גלעד הגיעו התושבים להסדר בתיווכו של השר בני בגין. על-פי ההסדר, חלק מהמבנים הוזזו בכמה מאות מטרים אל מקום נמוך יותר בהר, ולמשה זר, שרכש את הקרקע ב-1983, הותר להמשיך לעבד אותה. כזכור, למרות ההסכם, אל התושבים הגיעו באחד הערבים לפני כחמישה חודשים אינדיקציות ברורות כי מחטף פינוי עומד להתרחש, ואלה הביאו אז להיאספות של צעירים רבים למקום, ולעימות מיותר עם חיילי צה"ל. מאז הרוחות נרגעו, הקרוונים הוזזו על-פי ההסכם, ותושבי המקום יושבים על מקומם.

תושבי מגרון כבר רואים את הדחפורים עובדים ומיישרים את הקרקע לשכונת הקבע שתיבנה עבורם בגבעת היקב. עם זאת, מכיוון שבג"ץ דחה את ההסכם שעליו חתמו עם המדינה, שלפיו היו אמורים להישאר במקומם עד תום הבנייה, סכנת פינוי בכוח עדיין מרחפת מעל ראשם של תושבי מגרון, כבר בקיץ הקרוב.‬

מבחינת גבעת-אסף ועמונה, התאריך המשמעותי הקרוב הוא אחד ביולי. בנובמבר האחרון נענה בג"ץ לבקשת המדינה והעניק לה ארכה לפינוי עד יולי. "למען האמת, בצד האמונה שיש לנו, כרגע אפשר לומר שמאוד מודאגים אצלנו", אמר השבוע תושב גבעת-אסף. "אני מניח שהרבה תלוי במה שיקרה בגבעת האולפנה".

בעמונה, אומר השבוע תושב היישוב אביחי בוארון, התושבים נערכים מבחינה משפטית לדיון על גורלם. "אנחנו בודקים אם נכון להגיש בג"ץ נגד המדינה", אומר בוארון.

דואגים?

"כבר שנים רבות אנחנו מחכים לפתרון הבעיה ולהסדרה של המקום. ההקפאה הזאת שאנחנו נמצאים בה בפועל הביאה למצב בלתי נסבל שבו משפחות עם חמישה, שישה או שבעה ילדים חיות בקרוון או בקרוון וחצי. מדובר במשפחות שמבחינה כלכלית היו יכולות להרשות לעצמן לגור גם בשכונות יוקרה, אבל הן בוחרות להישאר כאן ולהעמיק שורש בהר, ליישב את הארץ.

"יש כאן בהחלט אלמנט של דאגה, אבל יותר מדאגה יש לנו תקווה ואמונה שבסופו של דבר הים ייבקע לפנינו, ונגיע יבשים אל הצד השני", הוא אומר. "התמיכה הציבורית בנו עוזרת לנו מאוד. אנחנו מרגישים שהציבור נמצא איתנו בלבו, וזה מאוד מחזק. הציבור רוצה את עמונה, ורואה בה, כמו גם במקומות יישוב נוספים, סמל להמשך התהליך ההתיישבותי והציוני בארץ ישראל. מלבד זאת, עמונה היא מקום שנמצא כבר כמעט 20 שנה על הקרקע. יש כאן בית-ספר, יש חקלאות. אני מתקשה להאמין שממשלת ישראל רוצה לפנות בצורה כל כך עקומה יישוב פורח. אנחנו בהחלט מאמינים שנישאר כאן, ועמונה רק תלך ותתפתח.

"אין לנו ספק שבסופו של יום כל המערכת, ובעיקר זו הפוליטית, מעוניינת שעמונה תישאר על מקומה, מתוך הבנה שמדובר בסוגיה הנוגעת ל-90 אחוז מהבתים בבנימין", אומר בוארון. "רבים מהיישובים כאן נמצאים על קרקע שאינה מוסדרת או אפילו על קרקע שהיא לכאורה פרטית, וזה תוצר של המדינה. היא שבנתה את היישובים".

המספר שמזכיר בוארון אולי מוגזם מעט, אך אין ספק שאפקט הדומינו שעליו הוא מדבר גלוי לכל העוסקים במלאכה. כל הצלחה משפטית של ארגוני השמאל שתגרור אחריה פינוי עלולה לגרור סדרת תביעות דומות כלפי יישובים אחרים ביו"ש, בהם גם יישובים ותיקים ומרובי תושבים.

ב'שלום עכשיו' אומרים זאת בגלוי. בדוח שהוציאה תנועת השמאל כבר ב-2007 נטען כי "כ-130 התנחלויות ומאחזים הוקמו באופן חלקי או מלא על אדמות פלשתיניות פרטיות, כ-51 אלף דונם משטחי ההתנחלויות הם אדמה פלשתינית פרטית... האדמות הפלשתיניות הפרטיות מהוות למעלה מ-32 אחוזים מכלל שטח ההתנחלויות".

ראש המועצה האזורית בנימין, אבי רואה, מסביר את שתי הנגזרות השונות של השפעת ההחלטה בנושא שכונת האולפנה, זו הנוגעת למאחזים שנטען שהם בנויים על קרקע פרטית וזו התקדימית בנוגע ליישובים גדולים. "התיאבון של תנועות השמאל התחיל בתביעות כנגד בתים שלא היו מאוישים כלל והגיע עכשיו עד לבתי דירות ביישוב ותיק שבהם גרות משפחות. זה תקדים שלא היה עד היום.

"מה שמאחד את מגרון, שכונת האולפנה, גבעת-אסף ועמונה, הוא העובדה שהם יושבים על אדמות המוגדרות על-ידי המנהל האזרחי ומשרד המשפטים אדמות פרטיות. זה מה שהביא למצב הנוכחי. האם זה קיים גם ביישובים אחרים? התשובה היא כן. האם חומרת האיום ביישובים האחרים זהה לזו שלהם? התשובה היא לא.

"גם ההסתכלות של המדינה על שכונת האולפנה שונה מההסתכלות על מגרון ועמונה. מעמדה של שכונת האולפנה אחר כי היא צמודה ליישוב גדול, ובית-אל הוא יישוב מוסדר לכל דבר, בשונה ממגרון, גבעת-אסף ועמונה שהם 'יישובים צעירים' ולא צמודים ליישוב גדול המוכר בידי המדינה. את הסוגיה הזאת מנסים לפתור עכשיו דרך הוועדה של השופט אדמונד לוי", אומר רואה ומתכוון לוועדה שמינה ראש הממשלה כדי "לבדוק סוגיות מקרקעין ביהודה ושומרון".

"בעפרה הוגש בזמנו בג"ץ לגבי תשעה בתי קבע", מזכיר רואה, "ושר הביטחון אמר אז כי מכיוון שמדובר בבתים שנמצאים בלב היישוב, הוא לא מתכוון לבצע הרס. אז כן, יש הבדל בין יישובים צעירים לוותיקים. מבחינתנו כמובן אין הבדל בין הפינויים. הקימו את היישובים הצעירים בנסיבות מסוימות והמדינה הייתה שותפה להקמה - אם בידיעה ואם בסיוע".

לסיום מוסיף ראש המועצה ש"חשוב להבין שכל החלטות בג"ץ עד היום התבססו על תשובת המדינה לבית המשפט שמה שנמצא על קרקע פרטית צריך להרוס, והיום המדינה מציגה עמדה מעט שונה".

כך או כך, לכל העוסקים בעניין ברור שההחלטה בעניין גבעת האולפנה תשליך גם על מקומות אחרים בבנימין ובכלל יהודה ושומרון. ח"כ אורי אריאל אמר בהקשר הזה לפני כמה שבועות כי השיטה ה'ישנה', שבמסגרתה גופי ההתיישבות טיפלו בכל בג"ץ שהוגש בידי ארגוני השמאל באופן נקודתי ובניסיון למצוא פתרונות המתאימים לאותו יישוב, כבר אינה יעילה, וכי יש לשנות את הלך המחשבה. "עוברים מטיפול נקודתי לטיפול רוחבי", אמר אריאל. הטיפול הרוחבי עובר במישור הפוליטי, ונכללים בו בין היתר חוקי ההסדרה שהעלו חברי הכנסת יעקב כץ וזבולון אורלב - חוקים שבינתיים, כידוע, אינם מצליחים לפלס את דרכם לכדי חקיקה.