עם רגל אחת בחוץ

לדברי דיין, ההחלטה להעמיד את כהונתו להצבעה דווקא כעת נובעת מנקודת הרתיחה שאליה הגיעו הדיונים בניסיונות להגיע להסכמים במגרון ובגבעת האולפנה.

"אני חושב שיותר מדי זמן טאטאנו אל מתחת לשטיח שסע אמיתי, ואני מקבל את דברי תנועת קוממיות וועדי המתיישבים שכתבו בהודעה שלהם שזו מחלוקת לשם שמים", אומר דיין. "צריך להכריע בין הגישה שאומרת שההתיישבות נמצאת כיום במצב טוב כפי שמעולם לא היה, לבין אלו שנמצאים בתחושת מצור. גם אני מסכים שיש בעיות נקודתיות חמורות מאוד כמו גבעת האולפנה ומגרון, אבל ההתיישבות פורחת. ההתיישבות נמצאת על סף הנקודה שבה היא תהיה בלתי הפיכה, ואני חושב שכבר עברנו את הנקודה הזו, ובכל זאת יש אנשים שלא מצליחים להשתחרר מהחשש שכל אבן שתיפול תדרדר את הבניין כולו. הבניין רק הולך ומתחזק בזמן שאנחנו מדברים. אלפי לבנים מונחות זו על זו ברגעים אלו ברחבי יו"ש".

לדבריו, לא ידע על פגישת ראשי המועצות בדרישה לכינוס המליאה. הוא מזכיר פרסומים של משה פייגלין ושל אביחי בוארון, תושב עמונה. "בוארון כותב שאנחנו ב'תקופת שמד'. על מה הוא מדבר? אמירות כאלו גורמות למצב רוח של דכדוך וייאוש שמנותק לחלוטין מהמציאות. המחלוקת בעיניי היא בין אלו שאומרים שבמשבר צריך לצעוד צעד אחורה כדי ללכת קדימה, ולעומתם אלו שאומרים שצריך להכריע. מה זה להכריע? להביא כל משבר לנקודת רתיחה? בעיניי מי שמביא כל משבר למכות על הגבעה הוא תבוסתן. זה גורם נזק ליחסים שלנו עם החברה הישראלית. אי-אפשר לומר להם תבינו אותנו - ואם לא אז נבוט בראש".

- תחושת ההיסטריה קשורה בהינתקות. גם אז הייתה בתחילה תחושה שלא יקרה כלום, אבל מאז אנשים מבינים שהכול יכול לקרות וכל יישוב אפשר להרוס.

"אפשר תמיד לפעול על-פי התסריט הכי גרוע, אבל ההתיישבות צועדת קדימה בצורה מעוררת התפעלות, ואנחנו תקועים עם פחית הצבע והדוקרן על גלגלי הג'יפ של המנהל האזרחי. מי שחושב שזו הדרך לשמור על ההתיישבות חי בפנטזיה.

"כשאני שומע שהאולפנה היא האבן הראשונה של נתניהו בדרך להרס ההתיישבות, אני שואל: האנשים האלו מדברים ברצינות? אני חושב על תושב תל אביב ששומע אותנו אומרים שנתניהו רוצה להרוס את כל ההתיישבות, והוא אומר לעצמו שאלו מג'נונים. אני לא רוצה להיות המג'נון. אני חושב שאנחנו צריכים להיות החלוץ בראש המחנה".

מה שבכל מקרה ברור היום בשטח הוא שקשה מאוד למועצת יש"ע לייצג את כלל המתיישבים מול גורמי הממשל. במקומות כמו מגרון או בית-אל, הפתרונות שהציגו אנשי יש"ע בעת המשבר נתקלו בהתנגדות מצד התושבים.

שני הצדדים בוויכוח הזה סמוכים ובטוחים כי מרבית מתיישבי יו"ש נמצאים בצד שלהם. אביחי בוארון, מנכ"ל 'מעייני הישועה' ותושב עמונה, אומר: "תושבי יו"ש ככלל נוטים יותר למדיניות הישנה שהייתה נהוגה לפני שנים - מדיניות 'אף שעל'. אנחנו חושבים ש-40 שנה אחרי שמדינת ישראל הקימה את מפעל ההתיישבות היא צריכה להכריע אם היא רוצה אותו או לא, ולא ייתכן שאנשים יחיו במתח. הציבור רוצה החלטה. מולם יש אנשים שמאמינים בפרגמטיזם ובהתנהלות בכלים של משא-ומתן, מיקח וממכר. זה דיון לגיטימי מאוד, ואת הדיון הזה צריך להכריע בדרך דמוקרטית פשוטה. נציגי היישובים צריכים להתכנס ולהכריע.

"הבעיה מתחילה כשההכרעה נעשית בדרך לא דמוקרטית. כשההנהגה הנוכחית נוקטת קו מסוים שהוא בניגוד לדעתם של רבים מאוד מאנשי יו"ש. אם הדיון היה מוכרע בדרך דמוקרטית, אני בטוח שמה שהיה מוכרע היה מתקבל. אבל בשעה שהוא לא מוכרע, מתפתח מתח ציבורי פנימי שמתפרץ כל פעם בוורסיה אחרת".

לגבי ההתבטאויות של דיין אומר בוארון: "הניסיון להציג את אותם תושבי יו"ש שדוגלים במדיניות של פתרון עקרוני כלא ריאליים, כקיצוניים, הוא התייחסות לא הוגנת. הוא עושה קריקטורה מכל הסיטואציה. זה לא הגון, לא נכון ולא ישר. לא מכובד לעשות שימוש ציני בהתנהלות מתוסכלת של בני נוער ולהצמיד אותה בדמגוגיה לאלו שמאמינים במדיניות שהייתה נהוגה במשך שנים ביו"ש".

דיין לעומתו אומר כי הוא משוכנע לחלוטין שדרכם מייצגת 90% מתושבי ההתיישבות. " כדי לא ללבות את המחלוקת, במשך השנים שתקנו ושתקנו, לכן נוצר מצג שווא כאילו 90% נמצאים בדעה השנייה", הוא אומר, ומוסיף כי הרב דרוקמן והרב יעקב מדן התקשרו אליו להביע תמיכה, וגם תושב מרכזי בגבעת האולפנה הצטרף לגילויי התמיכה בו. "אני מאמין בדרך שלי, ואני רוצה לקבל את הלגיטימציה במליאה. לא אכפת לי אם ההצבעה תהיה על הדרך או אישית עליי. מבחינתי זה היינו-הך".

הגלגול הקודם של הסערה הזו התנהל כמובן לאחר גירוש תושבי גוש קטיף ויישובי צפון השומרון מביתם. מועצת יש"ע עוררה אז תרעומת גדולה ונטען כי היא מסמסה את המאבק, במיוחד בהחלטה ההיסטורית שלא לפרוץ את גדר כפר-מימון. כמו-כן נטען כי חבריה שיתפו פעולה במידה מסוימת עם כוחות הביטחון.

בתגובה לביקורת הכריזה מועצת יש"ע על תהליך של דמוקרטיזציה. בחגיגיות מה כוננה אז מליאה, שהחברים שישבו בה היו נציגי יישובים ואישי ציבור, והיא בחרה הנהלה ומינתה יו"ר חדש. בתחילת הדרך נראה היה לרגע שאולי אכן חל שינוי משמעותי, אך בהמשך התברר כי בפועל עדיין קבוצה קטנה של אנשים מנהלת את מהלכיה את מועצת יש"ע. חברי מליאה מתוסכלים התבטאו אז כי הדיבורים על דמוקרטיה הם "צ'ק ללא כיסוי", וכי לא מדובר באמת בגוף סוברני שנפגש באופן רציף ומקבל החלטות.

לפני כשנתיים, בניסיון לחדש ולרענן את מהלך פתיחת השורות, כונסה ועדה בראשותו של הרב אהרן אייזנטל וניסתה שוב לנסח קוד התנהלות דמוקרטי למועצה. גם ממנה לא יצא הרבה. "אין ספק שהמליאה לא הופעלה בתקופה האחרונה כפי שהיה צריך. גם לי יש אחריות לכך", אומר דיין. "אבל לא נכון לומר שהיא פיקציה. המליאה היא זו שבחרה את ההנהלה, היא זו שבחרה אותי. יש בה נציג לכל יישוב, והמליאה היא שתכריע בהחלטה החשובה הזו".

אחת הטענות הנפוצות נגד מועצת יש"ע היא שהאישיות המרכזית שבעצם מושכת בה בחוטים היא זמביש (זאב חבר), מזכ"ל אמנה. כך למשל בשאלה האם דני דיין יישאר או ילך מנסים הצדדים השונים לקבל את תמיכתו של זמביש, אף שהוא אחד הסמנים הבולטים בגישה הפרגמטיסטית בדומה לדיין.

בקרב עובדי אמנה שורר כרגע כעס רב על שהגינויים על הפגיעה ברכבו של זמביש השבוע בבית-אל היו מועטים ורפים. השבוע הם מתכוונים לקיים כינוס מחאה על הפגיעה. "הרוב הדומם מניח שמדובר בקומץ קטן, אבל זה לא יכול להימשך בצורה כזו. היו יותר מדי פעמים שבהן הותקף זמביש, תקשורתית ופיזית", מסרו עובדי אמנה. "נחצו כל הקווים האדומים. מי שלא יבוא לכינוס, נבין שהוא לא מסכים איתנו במאבק הזה".

אחד הניסיונות לאחר ההינתקות ליצור גוף שינהל מאבקים על ההתיישבות בנפרד ממועצת יש"ע התבטא בהקמת ועדי המתיישבים. ההיגיון מאחורי הדברים היה שראשי מועצות אזוריות שקשורות בטבורן באופן טבעי לתקציבי הממשלה אינם יכולים ביום פקודה להתייצב באופן אמיתי נגדה. בשנים האחרונות אי-אפשר היה להתעלם מהמתח ששרר לעתים בין אנשי הוועדים לבין מועצת יש"ע.

יו"ר ועד מתיישבי שומרון, בני קצובר, הסביר השבוע את ההחלטה לפרסם את המכתב לציבור המבהיר את ההבדלים בין גישת הוועדים לגישת יש"ע. "המכתב הזה נועד קודם כול לשים דברים כהווייתם לפני הציבור, כדי לא להטעות אותו. הגופים שחתומים על המכתב קראו לציבור להצטרף למאבק על שכונת האולפנה, ולכן היה חשוב לנו להסביר לציבור שזה מאבק בעייתי, משום שהאחראים לבתים ניהלו בו בזמן משא-ומתן עם הממשלה. היה חשוב לנו שהציבור יֵדע שהוא מגיע למאבק על תנאי". בנוסף לכך אומר קצובר כי מטרת המכתב הייתה "לחשוף טפח מהתנהלות לא מכובדת, שכלפי חוץ כאילו מזדהה עם מטרות המאבק, למשל בהצטרפות לשביתת הרעב בעד חוק ההסדרה, ומתחת לשולחן פועלת באופן הפוך". מדובר לדבריו "בנציגי מועצת יש"ע בכל המועצות האחרונות. בראש מועצת יש"ע שמצטרף לשביתת הרעב, ובד בבד פועל לכך שחוק ההסדרה לא יעבור".

- איך הוא פעל נגד חוק ההסדרה?

"חוק ההסדרה הוא משימה שאם לא מקדישים לה את מרב הכוחות - זה פשוט לא הולך. אין אפשרות לבקש משר שיתמוך בחוק, ובמקביל לומר לו שיש אלטרנטיבות אחרות. שיצביע בעד, אבל שלא חייבים את חוק ההסדרה. כדי שיהיה לזה סיכוי צריך לתבוע משר שיסכן את מעמדו. הם פעלו כלפי חוץ בעד החוק, ובפן היותר רציני - פעלו נגדו. זה לא רציני וזה שם לצחוק את שובתי הרעב. כתבנו את הדברים בצורה הכי עדינה. אנחנו לא רוצים לייצר מחלוקות, אבל יש צורך להתריע מהמשך התנהלות כזו", אומר קצובר. "אני חושב שמועצת יש"ע הייתה פועלת נכון אם הייתה מתמקדת במאבק ההסברתי, ומשאירה את השטח לאנשי השטח".

"מעולם לא חיבלנו בחוק ההסדרה", משיב דיין. "מי שאומר את זה משקר ביודעין. אנשי מגרון דרשו שנשאיר רק את האופציה של חוק ההסדרה על הפרק ונחרוך את הנתיבים האחרים. אנחנו השארנו נתיבים אחרים על אש קטנה, מתוך הבנה שנתניהו יעדיף להרוס את מגרון ולא להעביר את חוק ההסדרה. אנשי מגרון מאשימים אותנו שהחוק לא עבר. זה כמובן קשקוש".

- אין סתירה בין הצטרפות למאהל שדרש להעביר את חוק ההסדרה לבין גישה שמניחה שזה ממילא לא יקרה?

"הצטרפנו למאהל בשלב אחר. מעולם לא התנגדנו לחוק ההסדרה", אומר דיין. "אני חושב שכשאגיע למעלה אחרי מאה ועשרים יהיו לי מעט דברים לציין לזכותי, אבל בין הדברים שאציין זה שתרמתי פעמיים להצלתה של מגרון מהחרבה. פעם אחת בשנת 2008, כשכבר היה מנוי וגמור עם אהוד ברק להחריב את מגרון ללא שום פיצוי או בינוי - קיבלנו אז את הסכם אדם שנתן להם לפחות עוד 3 שנים, עד שאנשי מגרון לצערי פוצצו אותו - ופעם שנייה בגבעת היקב".