בג"צ 681/12 גרינשפן ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה, לא ייכנס לרשימת פסקי הדין הנבחרים, המובילים, של בית המשפט העליון בראשות הנשיא אשר גרוניס. צדק והיגיון לא היו כאן. הרתעה לא הייתה ולא הוראה עתידית מעשית. מילים חסרות מעש, כגון "עונש קל, היה ניתן לפעול אחרת", הן חסרות משמעות לאור התוצר הסופי, המאכזב, המשאיר את המשפחה עם ילדה משותקת לכל החיים, ללא מענה משפטי הרתעתי עתידי מספק ומנחם.

האמת ניתנת להיאמר - שאין מנחם ואין מרפא למשפחה על אובדן ילדה/פרח בגיל כה צעיר לעתיד של סבל אישי ומשפחתי. כאשר טוענים או מצהירים ש"הצדק ייצא לאור", לא לצדק הזה שקיבלנו מבית המשפט ולאחרונה בחותמת של בג"צ, האינסטנציה המשפטית הגבוהה - לא לכך התכוונו, ציפינו וחיכינו. עונש מגוחך, בהסדר שערורייתי, שעבר את כל האינסטנציות המשפטיות עד לצמרת, ונשאר על-כנו - קנס כספי קטן, עבודות לשירות הציבור ושלילת רישיון. בג"צ אומנם התייחס להסדר ולעונש, וקבע שמדובר בהסדר לא נאות, עונש קל ואפילו ביקורת על בית המשפט שאישר את ההסדר השערורייתי, אבל כל זה נשאר בגדר הצהרות מהפה והחוצה ולא צעד מעשי לשינוי פסק הדין.

לאור כל מהלכי המשפט, החל מההצעה להסדר הטיעון המקל, על-ידי התביעה המשטרתית, דרך אישור בית המשפט, דרך האישור של התביעה המשטרתית והממונים, נעשו שגיאות חמורות, שלא עומדות במבחן ההיגיון המשפטי ומדיניות אכיפת החוק. התנהלות מעין זו של זרועות החוק, היא שמביאה לענישה מקלה מחד-גיסא, ומאידך-גיסא לריבוי עבירות מסוג נהיגה בשכרות, נהיגה בחוסר זהירות והחמורות שבהן - עבירות "פגע וברח" עם נפגעים.

רק לאחרונה נחשפנו לשלוש נשים שנדרסו על-ידי מכונית דוהרת בנתניה; שתי צעירות שנדרסו על-ידי טרקטורון; רוכבי אופניים שנדרסו בדרך יבנה-אשדוד; רוכב אופניים, בנו של השופט חשין, שנדרס ליד צומת "קסם"; והרשימה הנוראה הזאת הולכת וגדלה.

הפתרון שהצעתי במאמר שהתפרסם באתר זה, תחת הכותרת "עת לכל דבר - ועת לעונשי מינימום", בו המלצתי לחוקק חוק עונשי מינימום, כדי למנוע את הפסיקה הלא מאוזנת והלא מרתיעה של שופטים שונים, שכנראה הזילות בחיי אדם עדיין לא חילחלה דיה לתוך הבנתם ופסיקתם. בג"צ גרינשפן - לדעתי, אסור שיירד מסדר היום הציבורי. עמותות כמו "אור ירוק", עמותות לתקינות שלטונית, חייבות להירתם למסע ציבורי נגד ענישה מקלה, נגד התופעה של פגע וברח, ובעד אכיפה הרתעתית ממשית כשמדובר בזילות של חיי אדם.

משפחת גרינשפן הצהירה כי לא תמשיך במאבק משפטי. אפשר להבין אותם, הם עייפים, שחוקים ומאוכזבים מהצדק של בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק. לדעתי, חייבים להרים את הכפפה של המשך המאבק ולשכנע אותם שמדובר במסע לאומי ולא רק אישי.

לטעמי יש לדרוש משפט חוזר, בהסתמך על נימוק בסיסי לטענה, והוא: "עיוות דין". אין ספק שהיה כאן עיוות דין, בהליך קלוקל והליך המנוגד ל"כללי הצדק הטבעי" - נימוקים שהביאו בעבר להחלטות על משפטים חוזרים כמו ב"פרשת ברנס".

רישיון למכונית - כמו רישיון לאקדח - אמרתי את זה וכתבתי את זה במספר מאמרים בנושא תאונות דרכים, והגיעה העת להבין זאת ולפעול בכיוון זה.

תפקידו של בג"צ

בפסיקה הנוכחית בג"צ מעל בתפקידו העיקרי, להורות, להנחות, לשנות, להכתיב מדיניות של התנהלות משפטית, של ענישה הולמת ופריצת דרכים חדשות. לפסוק שהסדרים צריכים לכבד, יציבות הפסיקה וסופיות הדיונים - בשביל זה מספיק בית משפט שלום ואולי מחוזי. אנו מצפים מבג"צ להיות פורץ דרך, להוביל ולא להשלים עם עיוותים קיימים.

בג"צ גרינשפן יירשם ככתם בפסיקה של העליון, וחבל - הייתה הזדמנות - ואיננה.

מאמרים נוספים שלי בנושא:

"כמה שווים חיי אדם בבית המשפט"
"רישיון לרכב - כמו לאקדח"
"דריסת שחר גרינשפן: לבקש משפט חוזר"