עקבתי באחרונה אחר חבטות ה"פינג פונג" באתר שלנו - בין נרי אבנרי לדן אלון. לאבנרי (נרי, לא אורי ולא אריה...) יש סגנון ישיר וחריף שאני דווקא אוהב לקרא למרות הבדלי ההשקפות בינינו ולכן אני מאמין שהאיש ינסה להבין גם את המסר שאני עומד לשגר בשורות הבאות.
במאמרו השני - מול דן אלון, הביא נרי מספר סרטונים ובשניים מהם רואים ושומעים מה חושבים תלמידים צעירים באום אל-פחם על המדינה ה"ישראלית", מה היו רוצים להיות (או בכלל לא להיות...) כשיהיו גדולים ותמונת ענק של מושא הערצה שלהם: חסן נסראללה, מנהיג החיזבאללה. המראיין של אותם תיכוניסטים היה לא אחר מאשר
בן כספית - עיתונאי מהשמאל, שבדרך כלל אינו שייך לקבוצת ההתייחסות הפוליטית של נרי. אבל מה לעשות, כשמדובר באום אל-פחם ובחסן נסראללה כולם מתאחדים, ואינני כותב זאת בציניות אלא בהבנה לקיר הציוני ההיסטורי של נרי, אלון ובן במזרח התיכון הזר להם כל כך.
הצעירים הערבים מאום אל-פחם אמרו גלויות כי מדינה פלשתינית עבורם היא שחרור כל פלשתין מהכיבוש הציוני והצעירים הללו (בחור ובחורה) ראו בנסראללה את הגיבור שלהם. נרי רצה להוכיח לדן אלון כי הפלשתינים אינם חפצים באמת בשלום כפי שהם מציגים זאת דיפלומטית , ואפילו אחד כבן כספית - איש השקפה שמאלית דומה לאלון, הזדעזע מהמציאות העגומה.
אין באמת סיכוי לדו-קיום
אבל נרי תן לי לומר לך כי גם אני וחברי מ"
מאה שערים" בירושלים ומבית שמש המתעוררת מרגישים בדיוק כמוך כשמדובר במערכת יחסים בין צבורים אחרים על-רקע מלחמה אחרת שגם שם לדעתנו אין פשרות וסיכוי ל"דו קיום" זה לצד זה. גם אתה וגם אלון וכספית חיים באותה סירה גשמית שהקיום שלכם תלוי רק בציונות ובמדינה ולכן מי שמניף תמונה של מי שרוצה לחסל את הכלוב הגשמי והרעיוני שלכם הינו בעצם אויב נחרץ שלכם.
אני וחברי שייכים - מכוח השקפת התורה, לתפיסה הפוכה שגורסת שללא קיום הדת ומצוות התורה הרי שהשמדתנו - חס ושלום ודאית, וכל צרה הניתכת עלינו באה משום שאין אנו נאמנים לתורה הקדושה , ואת ההשקפה הזו הנחילו לנו רבותינו מהדורות הקודמים, מימי מתתיהו החשמונאי ועד הלמאות השנים האחרונות ושבראשם עמד האדמו"ר הראשון של חב"ד, "בעל התניא", שהעדיף את הצאר הרוסי הרודני על פני ה"ליברל" האבסולוטי נפוליאון (שחפץ היה לשנות את פני היהדות ל"ליברלית"). אי לכך גם אנחנו לועגים ל"דני אלונים" שלנו - אותם חרדים מש"ס ו"יהדות התורה", כאשר הם באים לספר לנו כי צרי החינוך החילוניים בפרט ושאר השלטון החילוני בכלל, מעוניינים ב"דו קיום" עם היהדות ועם דת ישראל.
ה"פתרון הסופי" ליהדות
בזמן שנתניהו נזכר - בגלל אחמניג'אד, ביום כיפור או בזמן שליברמן עורך "הבדלה" במלון בבאר שבע הם כבר חושבים על ה"פתרון הסופי" ליהדות של ה"שולחן ערוך". אותם מנהיגים חילוניים - מהשמאל, אך באותה מידה מהימין הפרו-מיסיונרי, אומנם מדברים שוב ושוב על "פלוריליזם עם היהדות" אך באותו זמן ממש הם יוצרים את "שוק העבודה" לחרדים כמו שהמצרים העבידו בפרך את בני ישראל כדי לשכוח מהתורה. ברגעים שהם מדברים על "דו קיום" עם החרדים הם מנסים להכניס תוכניות חילוניות לבתי הספר שלנו כדי להשכיח את התורה מהדור הבא ולהופכו ל"לא חרדי". כשהם מדברים על "חברה שווה" - יחד איתנו, הם גם מתכננים להוריד את הילודה שלנו ולשמד את נשותינו דרך התועבות שלהם.
נרי, אתה הרי אדם ישר אינטלקטואלית אז באמת חבל שתיתמם. המשמדים החילוניים-ציונים, תמיד אמרו את מה שהם חשבו לחילוניים שלהם ולדתיים ולחרדים הם מכרו "לוקשים". הרצל רצה לעקור דת מישראל - ולמזלנו הרב הוא הצליח רק במשפחתו. ז'בוטינסקי רצה לכלוא את הדת בגטו ולחרדים לא לתת
זכות הצבעה ואילו בן-גוריון רצה - רחמנא לצלן, להניח את התפילין שלנו במוזיאון, אבל לשמחתנו הוא עצמו בלבד הגיע למוזיאון הנידח בשדה בוקר המדברית והרחוקה והתפילין רק חוזרים בגדול לזרועות יהודים רחוקים.
ולכן מר נרי אבנרי היקר, הרשה לי לומר לך כי מאחר שהיהדות והרוחניות הם העיקר שלי ושל חברי הרי כשאנחנו רואים את התמונות של הרצל, ז'בוטינסקי, בן-גוריון, פרס ונתניהו אנחנו מרגישים כמוך וכמו בן כספית, כאשר אתם רואים את התמונה של נאסראללה...
