דלקת ריאות חריפה

גשם, בוא

כבר ירדו גשמים, ועוד מעט נחגוג את שמחת בית-השואבה (שאמרו עליה במסכת סוכה, "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו") ואת ניסוך המים (שבבית-המקדש נעשה כל שבעת ימי סוכות), ונתפלל את תפילת הגשם - בתקווה לשנה ברוכה.

בציפייה לגשם, כי יבוא, נזכיר את התפילה הישנה, שאך קראנו בתפילת יוצר של שחרית ליום הכיפורים - יורה ומלקוש הַפְצֵר. סַפֵק לחורש וקוצר. בְזאת תפִילת יוצר.

אמן, כי יהי רצון - כנאמר, "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ" (דברים י"א, י"ד).

גם להם יש בעיות

רק 81 מעוטרים במדליית הכבוד האמריקנית חיים עדיין. יותר ממחציתם הגיעו לכנס חגיגי בהונלולו שבהוואי.

לפי רישומי המארגנים, עמדו להגיע לכנס ארבעה שעוטרו במלחמת העולם השנייה, שישה שעוטרו במלחמת קוריאה וארבעים ושניים שעוטרו במלחמת וייטנאם יחד עם שני צעירים, שלחמו באפגניסטן. יחד יחנכו אנדרטה בבית-העלמין הלאומי לנופלים באוקיינוס השקט.

בינתיים נמשכים הוויכוחים סביב מדיניות הפנטגון בעיטור חיילים בעירק ובאפגניסטן. החיילים והחיילים המשוחררים מתמרמרים על היד הקפדנית של משרד ההגנה ועל העיכוב הרב במתן עיטורים. לכאורה, המלחמות בעירק ובאפגניסטן היו הארוכות בתולדות ארצות-הברית, והדבר אינו משתקף בכמות העיטורים - ובעיקר, לא בכמות מדליות הכבוד - שאושרו עד כה.

במקביל, יש התמרמרות קשה של חיילים משוחררים (לסדירים אסור לדבר בגלל שהם לובשי מדים) נגד בית המשפט העליון של ארצות-הברית, שהתיר לכאורה - בשם חופש הביטוי - להתחזות לגיבורי מלחמה. כדי למנוע זאת, מקים עתה הפנטגון בראשונה מאגר ממוחשב של גיבורי מלחמה אמריקניים, שהקמתו גוררת בעיות רבות - כולל פגיעה בפרטיות של המעוטרים ובסודיות של כמה ממבצעיהם.

הלוטו הכה שלוש פעמים

כל אימת שהֶג' ג'אנט אוקסנס ילדה, זכתה משפחתה בפרס הגדול של הלוטו בנורווגיה - שלוש פעמים בשש השנים האחרונות. כך, עשתה המשפחה כשלושה מיליוני אירו. אין פלא, ששלושת הילדים הבוגרים של משפחת אוקסנס מבקשים שאמם תהרה.

"ילדים זו תמיד שמחה", הגיבה הג' אוקסנס, "אך אינם נולדים לפי דרישה". בינתיים נמסר, כי הלוטו הנורווגי הטיל על הסטטיסטיקאים שלו לחשב את ההסתברות של זכייה משולשת במשפחה אחת - דבר שלא אירע מעולם בנורווגיה.

מגיע להם

לו היה ממש בסקרים ובדיווחי השקר של העיתונאים - מישהו בלתי ראוי לחלוטין היה מזמן ראש ממשלתנו. ואני אומר זאת, למרות שאני מאמין בסקרים, אך לא בזיופיהם לצורך תעמולה, כהרגלם של אותו האיש ושל תומכיו.

הסקרים מראים, שכחודש לפני הבחירות בארצות-הברית, מוביל, לאסוננו ולאסונו של העולם החופשי, ברק אובמה (הנשיא המוסלמי הראשון בארצות-הברית, לפי מדונה) ברוב זעום של אלקטור אחד (אמנם במסגרת טעות הדגימה של הסוקרים). כלומר, בינתיים, לפי הסקרים, העם האמריקני והעולם החופשי עומדים לשלם ביוקר על טעויותיהם של מיט רומני ושל מטה הבחירות שלו.

הבחירות לנשיאות בנובמבר יוכרעו על חודם של אלקטורים ספורים. גם אם האסון יקרה, כבר ברור כמעט לחלוטין, שהדמוקרטים יאבדו את הרוב הזעום שלהם בסנאט; והנשיא הגרוע ביותר (מתחרה בהצלחה במשוגע האנטישמי ג'ימי קרטר) בחמישים השנים האחרונות יכהן עוד ארבע שנים בבית הלבן. מולו יעמדו שני בתי קונגרס לעומתיים, שיצליחו להכשילו לאורך כל הדרך, ולמנוע ממנו להרוס את הדמוקרטיה באמריקה.

כמו שנאמר, אם הציבור האמריקני מספיק טיפש לבחור באובמה, אחרי ביצועיו הכה-כושלים בכל תחום ותחום, בארבע השנים האחרונות - מגיע להם.

יחד עם זאת, עלינו לזכור את דברי לוי אשכול, כי כשבארצות-הברית יש שפעת - אנחנו לוקים בדלקת ריאות חריפה. הממשל האנטישמי של אובמה - בעיקר, אם ייבחר מול קונגרס לעומתי, שיכשילו - יתעמר בנו. הוא עשה זאת בארבע שנות כהונתו, וזינב בישראל בכל מקום ובכל זמן.

כנראה, זה לא ישכנע את מרבית יהודי ארצות-הברית לא להצביע עבור התועמלן האיסלאמיסטי, שיושב עדיין בבית הלבן.

דרשה

הרבנית בבית-הכנסת (הרפורמי) של ידידי האמריקני הקדישה את דרשתה ליום הכיפורים לצורך ללכת לקראת המוסלמים, ולפייסם - עוד דבר שטות מוחלט של אנשים תימהוניים, שאין להם כל מושג על מה הם מדברים בפומבי מחד-גיסא וחסרי כל ידע על הישגיה האדירים של הפייסנות בהיסטוריה של המאה העשרים מאידך-גיסא. ידידי די נסער מדבריה. לדבריו, מלכתחילה חשב להקדיש את זמן הדרשה לקריאה בנביאים, אך איכשהו הצליחה הרבנית להסיט את תשומת לבו לדבריה הנלוזים. אחרי התפילה אמר לרבנית, שהוא דוחה לחלוטין את דבריה - דבר מאוד לא מקובל. להפתעתו, רבים מאנשי הקהילה ניגשו אל הרבנית, מחו על דבריה, והתווכחו עמה.

הזכרתי לו, שלפני כעשור, הצחיקה אותו הרבנית כשהקדישה את דרשתה ליום הכיפורים לצורך לשמור על הלוויתנים, ושכחה לציין - אפילו במלה, או ברמז - ששלושה מחיילינו נחטפו בהר דב.

ברוך דיין האמת

באחד הפרויקטים האחרונים שלי בגיסות השריון, הכנתי מזימה ליעקב עשהאל - הרב-נגד המפורסם מבית הספר לשריון, שנודע בכינויו, "הסוס הלבן".

יחד עם מנשה ענבר (אז מפקד בית-הספר לשריון; כיום מנכ"ל יד לשריון בלטרון) ועם ירון עשהאל, בנו - הכנו תוכנית חיים שכאלה לרגל מלאת לנגד הוותיק והמפורסם שישים שנה. אם איני טועה, זה היה בחנוכה.

תחקרתי עשרות אנשים - החל מימיו כרס"פ וכרס"ג בחטיבה 7 ועד למפקדים בכירים, שהיו חניכיו בבית-הספר לשריון.

כדי שהסוס הלבן לא ישים לב להכנות - והיו לו עיניים בוחנות וחקרניות - דיווחו לו לפנות ערב על בעיות בבסיס טירוני השריון, שהיה אז בניצנים. עשהאל חש לניצנים, כדי שנוכל להשלים את מזימתנו.

את רס"ר עשהאל הכרתי ככתב מתחיל בתחילת שירותי הצבאי. הזהירו אותי מפניו. אחרי כמה שנים הבנתי, שהוא לא היה אדם מפחיד, אלא עורר יראה וכבוד כלפיו - בהופעתו המדויקת, בהליכתו הגאה ובעיניו, ששום דבר לא נסתר מהן - וכפי המוסד, שייצג בגאווה יתירה, היה ראוי. והכל בלי טיפה של שררה, או של התעמרות.
בזכותו של עשהאל, שכבר בצעירותו הלבין לגמרי, לא הצליח הברדק הישראלי להשתלט על בית-הספר לשריון, והבסיס היה מצוחצח ומבריק. לימים, החניכים, שהפכו למפקדים, או להורים, הבינו היטב כמה צדק הסוס הלבן.

עתה אנחנו טומנים את יעקב עשהאל בעירו אשקלון - רגב מעברנו ונדבך חשוב בתולדות השריון הישראלי הלך לעולמו.

יהי זכרו ברוך. תנצב"ה.