שוב נשמעות המנטרות המוכרות של קברניטי ישראל על פעולות מכאיבות בעזה, על תגובה נחושה, על שישראל תעשה הכל כדי למנוע ירי רקטות מעזה. והאמת היא רחוקה מאוד מהצהרות הציניקנים. תושבי דרום הארץ מתחפרים מתחת לאדמה והטילים נופלים כגשם. גם המומחים של אתמול, ראשי מערכת הביטחון בעבר שלא הצליחו בשום דרך להפסיק את הירי מעזה בהיותם בתפקיד, עיתונאים לענייני ביטחון המדבררים את צה"ל, כולם אומרים לאזרחי ישראל, במישרין ובעקיפין, תשלימו עם המצב הקיים. זו הפקרה ולא ביטחון.
ישנם שני פתרונות וכל השאר ברברת וכיסוי תחת של הקברניטים: פתרון מדיני מרצון, ופתרון מדיני כפוי. גם אם יקפצו כל ה"פטריוטים" הנלהבים או המומחים האולטימטיביים, אין זולת פתרונות אלה שום פתרון אחר שהוא טוב לישראל.
הפתרון מרצון, קרי הסדר בין ישראל לבין הנהגת חמאס ברצועה, לזמן ארוך, בלתי אפשרי. גם ישראל וגם חמאס אינם מוכנים לעבור את הרוביקון ולזנוח את התפישות הישנות והמטופשות. מו"מ ישיר בין שני הצדדים בלתי אפשרי. ישראל רואה בחמאס, במידה גדולה מאוד של צדק, אויב מר שאינו מוכן להשלים עם קיומה של ישראל. ראשי הארגון ומנהיגי הרצועה חוזרים על כך חזור ושנן. גם הם אינם מוכנים להגיע לשום מודוס ויוונדי עם ישראל. הטרור מעזה ממשיך לפגוע בישראל. לכאורה, במצב עניינים זה, ישראל וחמאס אינם מנהלים דיאלוג. והאמת היא ששני הצדדים מנהלים דיאלוג אלא שהוא באמצעות צד שלישי. כל אותם הסכמים על הפסקת אש, מאז ועד היום, הושגו לאחר מגעים מדיניים בתיווך צד שלישי. פעם הייתה זו מצרים שהתערבה אך כיום היא אינה מסוגלת לעסוק בצרותיהם של אחרים. ברם, אל דאגה. יימצא גם הפעם הגורם המתווך, יהיה הסכם "לא ישיר", ולאחר תקופה כזו או אחרת, שוב יפלו טילים על ישראל. אז אם רוצים להסתתר מאחורי האצבע ולטעון שאין מגעים בין שני הצדדים, אז שיגידו. זהו פתרון גרוע מאוד. אסור לישראל להשלים עם התופעה הנפסדת הזו של ירי על היישובים כל אימת שחמאס מחליט להוציא את ישראל משיווי המשקל.
רבים הם אלה המנסים להפחיד אותנו שעזה מהווה איום אסטרטגי על ישראל. רק פוליטיקה עומדת מאחורי אמירה זו. למרות כל הקסאמים והטילים המגיעים לטווח של כמה עשרות ק"מ, עזה אינה מהווה איום קיומי על ישראל. לא בקסאמים ולא בטילים ארוכי טווח תובס ישראל ותימחק מעל פני האדמה. מי שמעלה זאת על דעתו, מן הראוי שייבדק ומיד. לישראל ישנה יכולת צבאית להתגבר על האיום מעזה. לישראל חסרה היכולת המדינית ולא משום שאינה בנמצא אלא משום חדלות פעילותם של הקברניטים, אלה של היום ואלה שהיו בעבר.
הפתרון השני המוצע כאן, ולא בפעם הראשונה, יכול להביא לשקט. אגב, השר לעניינים אסטרטגיים, משה יעלון, התעורר מתרדמתו הארוכה והציע הינתקות מוחלטת מעזה. מוטב מאוחר מאשר אף פעם. ישראל חייבת להודיע שתוך חצי שנה כל הקשרים הכלכליים עם עזה, כל המעברים היבשתיים ממנה אל הרצועה וההפך, ייסגרו לעד. ישראל חייבת להסיר את אחריותה לגבי הכלכלה בעזה. על ישראל להודיע שכל מדינה החפצה לסייע תושבי עזה מוזמנת לעשות זאת בעזרתה של ישראל. כל כלי שייט המבקש להביא הספקה לעזה יתקבל על-ידי ישראל בברכה לאחר בידוק ביטחוני. ישראל צריכה לקרוא לאו"ם לסייע לאזרחי עזה לבנות את חייהם. משיקולים כלכליים מובהקים ומשום פחד וחשש למהלכים בלתי מקובלים עד היום, אזרחי ישראל בדרום משלמים מחיר כבד ולקברניטים לא אכפת. הרושם הוא שהם השלימו עם המצב הקיים. אוי למדינה המפקירה את אזרחיה.
באותה המידה והנחישות, על ישראל להודיע שירי על ישראל יגרום לתוהו בעזה. ישראל חייבת להתעקש על שליחת כוח בינלאומי המורכב מחיילי המעצמות אשר יפקחו על קיום הפסקת האש. אם תידרש הפלת כוח צבאי רב כדי להשיג מטרה זו, על ישראל לעשות זאת בשום שכל. אסור לכבוש את עזה כדי להישאר בה. יש לפגוע בה קשות כדי לזרז את הפסקת האש בפיקוח הכוח הבינלאומי. הבטחות יש לקיים מבלי להירתע. שום מיגון ושום פתרון של התגוננות בלבד לא יפסיקו את הירי. רק הרתעה רבתי, חשש לתגובה בלתי פרופורציונאלית של ישראל, רק אלה יפסיקו את הירי.
מי שסבור שישנו פתרון ריאלי אחר, טועה ומטעה.