התרומה הזו אומנם תאפשר לממשלה לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה - הגדלת מספר תלמידי התיכון הלומדים לתעודת בגרות מדעית או טכנולוגית מוגברת, אך המחסור במהנדסים בישראל ממשיך להיות משמעותי. האם מדינת ישראל זקוקה גם פה לתרומה מהדוד סם?
נשיא ומנכ"ל אינטל (Intel), פול אוטוליני, ערך השבוע ביקור קצר בישראל, שבמהלכו נפגש עם נשיא המדינה
שמעון פרס, והודיע על
תרומה של 20 מיליון שקלים לקידום החינוך הטכנולוגי בישראל אפשר לומר שזהו ביקור יוצא דופן מצד האישיות בכירה, שכן אוטוליני לא מיקד את ביקורו בהודעה על הקמת מפעל חדש או מרכז פיתוח, ולא כדי לדון בחובות כלואים. הביקור בישראל היה, כאמור, סביב ההכרזה על הסיוע של אינטל בקידום החינוך הטכנולוגי.
אין זה סוד שאינטל משקיעה בחינוך הטכנולוגי בישראל. יש לה פרויקטים פעילים רבים, במסגרתם היא מסייעת לבני נוער ומבוגרים ללמוד מקצועות ריאליים על-מנת שימשיכו ללמוד בחינוך הטכנולוגי. 20 מיליון שקלים לארבע שנים מגלמים בתוכם את סך הפעילות של החברה בתחום החינוך בארץ - פעילות שעומדת כעת לקבל תנופה חזקה. לכך ישנן מספר סיבות.
להבטיח את דור העתיד של המהנדסים אוטוליני ודאי יודע, כי המצב בישראל אינו טוב. נכון שהפעולה שלו היא פילנתרופית טהורה, כפי שהיא נעשית במדינות אחרות, אולם בסופו של דבר יש לו גם מטרה ברורה למדי: להבטיח את דור העתיד של המהנדסים בישראל, כך שחלקם ימשיך לעבוד באינטל. "חלק מהמשימות ההנדסיות המתוחכמות ביותר שלנו נעשות בישראל", אמר אוטוליני במהלך הביקור. אין חולק שמדובר בהצהרה משמעותית. אולם, אינטל הבינה שאם היא לא תכניס את היד לכיס ותדרוש ממשרדי הממשלה (ובראשם משרד החינוך) לשים קצת יותר גז בקידום החינוך - המציאות הלא מעודדת כיום תימשך לעד.
זה לא שלא נעשה כלום. משרד החינוך השקיע מיליונים רבים בתקשוב ובחינוך טכנולוגי בארבע השנים האחרונות, אבל הפערים בין הצרכים המיידיים של התעשיה לבין המציאות הם כה גדולים, עד שלא הותירו ברירה בידי חברה כמו אינטל לעשות מעשה.
כאמור, אין חידוש בכך שאינטל תורמת לחינוך בישראל. אלא שכעת, בפעם הראשונה, אנשים של אינטל, בהם מהנדסים ומומחים, ייכנסו לכיתות בתי הספר וילמדו לצד צוות המורים המקצועי את מקצועות הליבה הטכנולוגיים. תחילה הדבר יתבצע בפריפריה, ואחר כך יתרחב למקומות נוספים. עד כה הפעילויות נעשו בשעות אחר-הצהריים או באופן פרטני במתקני אינטל.
חברות יירתעו מהשקעה בישראל כך או כך, מהדולרים שאינטל תשפוך על מערכת החינוך בישראל - לא באופן ישיר, כמובן, אלא באמצעות כוח אדם ומשאבים אחרים - צפויים ליהנות עוד 4,000 תלמידים בשנים הבאות. התרומה הזו תאפשר לממשלה לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה - הגדלת מספר תלמידי התיכון הלומדים לתעודת בגרות מדעית או טכנולוגית מוגברת, משיעור של 6.5% בשנה כיום ל-14%.
אינטל מקווה שהיא לא תהיה לבד בסיפור הזה. בדעתה להרחיב את התוכנית לעידוד הטכנולוגיה בעוד 200 בתי ספר, זאת בסיוע של חברות היי-טק בינלאומיות אחרות שפועלות בישראל. יש בכך מן הצדק, שכן בעיית המחסור במהנדסים היא אינה בעיה רק של אינטל; ככל שחולפות השנים, הקריטיות של המחסור במהנדסים הולכת ונעשית חמורה יותר. חברות בינלאומיות שמסתכלות על השוק בצורה גלובלית יירתעו בעתיד לתכנן השקעות בישראל, שתלויות בגיוס כוח אדם, כאשר הן יבינו שאין מאיפה לגייס.
המעורבות של אינטל ללא ספק מחמיאה לה. אבל השאלה המרכזית היא, האם היא לא מעמידה באור קצת מבייש את ממשלת ישראל ואת מערכת החינוך? האם מדינת ישראל זקוקה גם פה ל"שנור" מהדוד סם כדי לקדם את החינוך הטכנולוגי? ובכלל, האם זה לא אמור להיות בראש סדר העדיפויות של הממשלה, שצריכה להביא זאת לידי ביטוי בתקציב הלאומי?
דווקא בימים אלו של טרום בחירות, שהם בבחינת ימים של סיכומים, מן הראוי שנביט על עצמנו במראה ונעשה חשבון נפש. מדינת ישראל יכולה וצריכה להתמודד עם אתגרי החינוך העתידי, שתפקידו לייצר את מהנדסי אינטל וחברות אחרות באות. היא לא צריכה להיות תלויה בחסדים של הדוד סם.
