סבלם של תושבי הדרום אינו גזירה משמים

לבי עם תושבי הדרום, שסובלים כבר שנים רבות מירי בלתי פוסק של רקטות ופצמרים. אני מעריך את נחישותם ואת יכולתם לקיים חיים שגרתיים ככל שניתן בצל הרקטות והפצמרים. אולם אני מתקשה להבין פשר השלמתם עם הגורל. ראשי הציבור בדרום מודעים לפתרון הייחודי, שאין לו חלופה, אותו אני וחבריי מציגים כבר שנים רבות, של מערכת הלייזר, סקייגארד, ש-8 מערכות שלה יסירו את איום הירי בדרום. מדוע הם שותקים? מדוע הם נמנעים מלהזכירה ומתרחקים ממנה כמו ממגפה? ממה הם מפחדים?

דנתי כבר ביתרון המהותי של מערכת הלייזר, סקייגארד, להסרת האיומים הבליסטיים על כלל המדינה בכלל, ועל עוטף עזה בפרט.

להלן גם תזכיר שהפצנו לראשי היישובים בדרום ולראשי המדינה בסוגיית ההגנה מפני הירי מרצועת עזה באמצעות מערכת הלייזר, סקייגארד (קישור).

מה פשר ההתעלמות מפניותינו לראשי הציבור?
מה פשר הסירוב לבדוק סוגיה זו בוועדת בדיקה מקצועית ואובייקטיבית?

הצהרות כוזבות

למה מחכים? הרי כולם מודים שאין פתרון חלופי. השר להגנת העורף, אבי דיכטר, אמר ברדיו, ברשת ב', שלא תהא ברירה אלא לצאת למבצע כפי שהיה ביהודה ושומרון (חומת מגן ב-2002). זאת, משום שגם פעולות חיל האוויר לא עוזרות. גם המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום אמר דברים דומים, בראיון ברשת ב. לא נותר אלא לגחך בעצבות למשמע ההצהרות הכוזבות כי: "כיפת ברזל תאפשר לנו גמישות מדינית. בזכותה לא נצטרך להסתבך במבצעים צבאיים.." מי שעיניו בראשו מבין עד כמה ההתרברבות הזאת נשמעת מופרכת והזויה.

מגבלת הכוח

כבר התייחסתי למגבלות-הכוח. הגנת באר שבע, אשדוד ואשקלון, חשובה ככל שתהיה, לא פותרת את האיום על יישובי עוטף עזה, שנותרו ללא הגנה. בערים הגדולות האלה, זמן ההתראה הוא בין דקה ורבע לדקה וחצי. זה מלחיץ אך לא גורלי. בעוטף עזה יש התרעה של 15 שניות בלבד וזה לחלוטין לא מספיק. חשוב להבין שבכל סבב 85%-90% מהרקטות נוחתות בעוטף עזה ורק מיעוטן בערים הגדולות. אין שום מקום לפסטיבל שהעיתונות עושה מהיירוטים הבודדים בערים הגדולות. זה חסר משמעות.

מערכת כיפת ברזל גם לא הוכיחה עצמה מול מטחים והיא גם לא מסוגלת ליירט רקטות הנורות מטווח של מעל לכ-70 ק"מ. נובע מזה, שההבטחה שכיפת ברזל תגן בעימות גדול יותר על האתרים האסטרטגיים היא חסרת כיסוי. מרבית האתרים האסטרטגיים, כמו גם מרבית גוש דן נמצאים מחוץ ליכולת הביצועים של כיפת ברזל. למה לחכות גם להוכחת טענתנו זו?

לכשזה יתרחש, יקרה אסון לאומי, תקום ועדת חקירה, כפי שהתריע לפני כשנתיים משה ארנס, שר ביטחון לשעבר ומומחה לטילים. למה מה לחכות גם לאימות של טענתנו זו? למה לא להקים כבר היום ועדת בדיקה מקצועית אובייקטיבית לבחינת הנושא?

סוגיה זו לא נבחנה מעולם בצורה זו.

וועדת נגל, שדנה בנושא בינואר 2007, כונסה אחרי שההחלטה על פיתוח כיפת ברזל בהיקף מלא כבר התקבלה קודם לכן, כפי שפורסם בדוח מבקר המדינה, 59א, ממרץ 2009. יתרה מכך, גם וועדה זו, שהורכבה על טהרת מצדדי עמדת מערכת הביטחון, לא שמעה טיעוננו.

הנושא אומנם נבחן באריכות בוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון, בראשות אבי דיכטר, אולם הוועדה לא זימנה איש מאתנו להשמעת טיעוננו, למרות פנייתנו המפורשת אליה. עם כל הכבוד לחברי הוועדה, אין ביניהם איש מקצוע אחד שיכול לפסוק במחלוקת, במיוחד כשטיעוננו לא הושמעו בפניהם. איזה משקל יש להחלטת וועדת המשנה, כאשר ברור כיום לכל שצדקנו וכיפת ברזל היא חסרת תועלת בהגנה על עוטף עזה, חרף ההבטחות המפורשות של מערכת הביטחון שכך יהיה. עוד יתברר שגם צדקנו בטענתנו שכיפת ברזל לא מסוגלת להגן על מרבית האתרים האסטרטגיים ועל מרבית גוש דן.

שליפת הפתרון ההתקפי

מערכת הביטחון, אובדת העצות, שולפת שוב את הפתרון ההתקפי, פועל יוצא של ההשקעה המסיבית במערכות הגנה לא יעילות. למה לטמון את הראש בחול? למה להשלות את הציבור שמבצע גורף בעזה יפתור את הבעיה? ומה פשר ההתעלמות המוחלטת ממערכת הלייזר, סקייגארד? לאף אחד אין פתרון חלופי. לא הגנתי ולא התקפי.

הגנה אמיתית על העורף רק תעצים את יכולתו ההתקפית של צה"ל, ותאפשר לו לתקוף בעיתוי, במקום ובעוצמה הראויה, מבלי להיות נגרר אחרי הפרובוקציות של אויבנו. למה לא לבחון את סוגיה זו של הגנת העורף בכלל וההתעלמות ממערכת הסקייגאד בפרט, בשקט, בוועדה מקצועית אובייקטיבית, ללא התלהמות וללא משחקי אגו?

איחוליי לשקט מהיר וממושך לתושבי הדרום.