אני נתקל שוב ושוב באנשים (ונשים) מכובדים, חכמים, משכילים ורמי מעלה שנושאים את שם המשטר הדמוקרטי בגאון ובגאווה אך אינם מבינים את מהותו. או לפחות חלקים חשובים בו.
אחד הדברים החשובים ביותר בשיטה הדמוקרטית היא היות האדם זכאי עד שהרשות המוסמכת, במקרה זה השופטת, פסקה אחרת.
אנו קוראים, שומעים ורואים בתקשורת השכם והערב איך אנשים מכונים בשמות תואר כגון "מושחת", "עבריין" וכדומה מבלי שזה נסמך על פסיקה משפטית מוסמכת.
דבר נוסף, בעל חשיבות רבה, שכמעט ונשכח הוא החלק ב"זכות לחפות" המאפשר לאדם שיהיו בידיו האפשרויות ההוגנות להוכיח את חפותו.
ברוב העבירות ההוכחות כנגד החשוד הם מוחשיות. סימנים במקום העבירה, חבלות, סימני פריצה וכדומה. אך בעבירות מין קיימת בעיה. מאחר שמדובר בעבירה אינטימית שרק שנים משתתפים בה באורח פעיל הרי נוצר מצב של "מילה כנגד מילה" ורק לעתים רחוקות יש אמצעי סיוע או אימות לאחד הצדדים. לכן כאשר מעלים אשמה כנגד גבר מסוים על ביצוע עבירת מין כזו או אחרת שאירעה זמן רב קודם נשללת מהגבר האפשרות ההוגנת והראויה להתגונן.
די אם נזכיר את המקרה של הסבא בן ה-80+ שנכדתו, בת ה-16, האשימה אותו בהטרדה מינית בילדותה וכתוצאה מעדותה הוא נשלח לבית הסוהר. כעבור מספר שנים נתגלו מסרונים של הנכדה לחבריה שהיא מצרה על העלילה שהעלילה על סבא. הוא כמובן שוחרר מיד.
ונזכיר גם את המקרה של קצין המשטרה שהתמודד על משרת המפכ"ל ואישה מסוימת התלוננה כי אנס אותה חמש שנים קודם. מזלו שידידה שלו שהייתה באותו זמן (חמש שנים קודם) גם אשת חיקו העידה כי היא זו שהכירה לקצין המשטרה את האישה המאשימה לפי בקשתה (של הטוענת לאונס) ממניעים סקסיסטיים. כמובן שתלונתה בוטלה.
זכות החפות
עתה אנו שומעים שגברת מסוימת, כנראה אישיות מוכרת, התלוננה, בפני
שלי יחימוביץ' מנהיגת מפלגת "העבודה", כי לפני 39 שנים ( 39!!!) האלוף במיל. אורי שגיא, שחפץ כיום להתמודד על מקום ריאלי ברשימת מפלגת "העבודה" לכנסת, הטריד אותה מינית.
איני רוצה להיכנס לפרטים אך אנא חישבו כיצד יכול האלוף במיל. שגיא להתגונן כנגד אשמה כזו? מדוע במשך ארבע עשורים הגברת לא התלוננה כלל? הייתכן שזה לא כל-כך היה איכפת לה? ומדוע עכשיו? אולי זה סוג של נקמה מאוחרת על אירוע כלשהו שאינו בהכרח קשור למין.
וגם אם נשים נוספות יבואו ויתלוננו גם הן על עבירות של הנ"ל מלפני עשרות שנים. איזו משמעות יש לזה בכלל? ושוב, כיצד בכלל יכול שגיא להתגונן כעבור זמן כה רב?
"זכות החפות" כבר אמרנו?
בעקבות שיחה בין שגיא ליו"ר מפלגת "העבודה", יחימוביץ', בנושא האישום הנ"ל הוסרה מועמדותו מהרשימה.
ואני שואל את עצמי מדוע איני מופתע כלל מהתנהגותה של מנהיגת מפלגת העבודה והטוענת לראשות הממשלה, שלי יחימוביץ לאירוע זה.
כי מי שמכיר אותה עוד מימיה כעיתונאית יודע כי האמת והעובדות לא היו מעולם על סדר יומה. לעומת זאת הפופוליסטיקה תמיד הייתה בראש מעייניה.
ובכינוס שהיה לאחרונה אפילו הדגישה הגב. יחימוביץ' כי ה"רף המשפטי" אינו מעניין אותה אלא ה"רף הציבורי".
ומהו רף ציבורי?
כאשר מישהו בעיירה קטנה או גדולה בימי הביניים היה מצביע על אישה מסוימת כעל מכשפה ומיד מקהלה עליזה של הולכי בטל הייתה מצטרפת אליו התוצאה הסופית הייתה שהיו תולים את האישה על עץ גבוה בכניסה לעיר.
גישתה של יחימוביץ' אינה שונה מ"ציד מכשפות".
הלראש ממשלה כזו אתם מפללים?
נ.ב.
גילוי נאות. איני מכיר ולא הכרתי מעולם את אורי שגיא ואין בכוונתי להצביע בבחירות הקרובות (בניגוד לעבר) למפלגת "העבודה".
