אילת, השער הדרומי: דוגמה לצרות אופקים

אילת היא עיר תיירות, כאשר מוקדי המשיכה העיקריים בה הם ים סוף וחופי הרחצה שלו, הטיילת שסמוכה להם, שמורת האלמוגים, פעילויות ימיות שונות, תנאי אקלים נוחים בעונת החורף ונוף מרהיב וכן מוקדי משיכה מיוחדים לתיירים כמו מתחם "עיר המלכים", המצפה התת-ימי, מתחם של אקוואריומים מכל סוגי הדגה ובאחרונה נוספה לו אטרקציה מיוחדת: קניון ופארק הקרח.

הקניון בנוי במעגל כמו מתחם הדיוטי פרי בשדה התעופה בן-גוריון, בטבעת הפנימית בתי קפה ובלבו משטח קרח על עליו מחליקים. אתר יפהפה ומושך .באילת מתקיימים פסטיבלים שונים אשר הבולט בהם הוא פסטיבל הג'ז בים האדום , פסטיבלי מחולות, ובאחרונה גם מוזיקה קלאסית. אגודת העיתונאים בתל אביב אימצה את העיר לקיום כנסים בנושאי התקשורת.. לתקשורת עצמה, לעניות דעתי, זה לא מוסיף הרבה, אך לאילת זה עוד מקור הכנסה. יש בה באילת 50 בתי מלון, מהם מפוארים ביותר כמו ישרוטל, שלה זכויות וותק בעיר, המהווים מרכז קניה בפני עצמו שמשתרע בשורה עורפית כמו מדרחוב ובסופו אולם ענק להופעות.

לאילת נכס תיירותי נוסף שאינו נדל"ני אלא אנושי. אין עיר בישראל בה השרות שניתן, בבתי מלון, במתחמים ציבוריים ופרטיים, הוא כה חם ולבבי. האילתים מזמן למדו שעירם ניזונה מענף התיירות ולכן השרות חייב להיות למופת. במלון "רימונים" שבו התארחנו, למרות גודלו, הטיפול היה אישי וייחודי החל מדלפקי הקבלה, עד לשרות החדרים ודרך חדר האוכל (והפגם היחיד בו הוא חדר אוכל אחד שבו אוכלים בשתי משמרות ). אני משער שזה לא ייחודי למלון הזה, ואני מעיד עליו כי היינו בו במשך ארבעה לילות וימים.

לפני כחדשיים אישרה הממשלה הקמת קו רכבת לנוסעים ומטענים, מאילת למרכז הארץ. תוך שלושה חודשים, יגיש צוות מקצועי בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, עו"ד הראל לוקר, החלטה על הדרך המועדפת למימון וביצוע הפרויקט. שלוש החלופות האפשריות לביצוע הקו הן הסכם בין ממשלתי בין ישראל לסין, הקמת המיזם בשיתוף הסקטור הפרטי או הקמתו באמצעות מימון מתקציב המדינה.
הרכבת מיועדת להעביר נוסעים מתל אביב לאילת תוך שעתיים, ומהירות הנסיעה שלה תגיע ל-300 קמ"ש בחלק מקטעי הדרך.

אמנם ההתעניינות שלי לגבי מאמר זה התמקדה בעיקר בנמל, אך רציתי ללמוד קצת בנושא הקשר היבשתי, כלומר מסילה בין מרכז הארץ לבין אילת. למי שקורא או שומע את הידיעה, הרושם הוא שמדובר בעיקר בכסף שעונה על הכל. זה נכון. אבל כיום השקעה כרוכה בכדאיות ומי שאינו מצוי בסוגיית תכנון המסילה ,והדגש הוא על תכנון בלבד, היה צריך לבוא לפני שאכלסו את אילת.

כיום אם מדובר בהעברת מטענים, בעיקר ממפעלי האשלג מים המלח ועד לים סוף, הגורם המפריע בראש וראשונה הוא, לא פחות ולא יותר- העיר אילת. זאת עובדה. ניתן לעקוף אותו על-ידי בניית נמל חדש שאליו תגיע הרכבת על מטעניה, או ע"י העברת מטענים מן המסוף בקצה אילת באמצעות רכבים. ישנם עוד תרחישים, אך כולם כרוכים בהוצאה ענקית. הצד השווה שבהם הוא המורכבות הגדולה בכל הקשור בכדאיות הרכבת למטענים. הנוסעים לא יכסו ולו שמינית מן ההוצאות.

אשר לנמל התעופה דומני שישנה סינתזה מושלמת בין מיליוני המילים שנכתבו לגבי הצורך בהרחבת נמל התעופה באילת לבין השנים מאז החלו לדבר על זה. החלופות שהועלו לסירוגין מלמדות לא על מעשים אלא על הבל פה ומחדלים. החדשה האחרונה (ואינני בטוח אם גם האחרונה) היא שבתמנע יוקם שדה התעופה העתידי שיחליף את הטיסות האזרחיות בשדה התעופה בעובדה ואת שדה התעופה הקיים באילת. נמל התעופה החדש מתוכנן לפעול בעוד שלוש שנים. דרכו יעברו מיליון וחצי נוסעים מתוכם 90% בטיסות פנים–ארציות. לפי הדיווחים בעיתונות המסתמכים על משרד התחבורה, עבודות התשתית יתחילו בקרוב מאוד.

להערכתי מדובר בהשקעה, שרשמית נאמדת במיליארד וחצי שקל, שכן שטחים יש. אבל גם סחבת יש. עם כל זאת אני מאמין שזה עשוי לקרות תוך חמש שנים, מה שאין כך לגבי הרכבת שעוד נשמע עליה הרבה יותר מאשרעל הקו המהיר לירושלים. סיפור אחר הוא הנמל באילת.

החברה שזכתה במכרז היא חברת "פפו ספנות" שבשליטת האחים נקש להפעלת הנמל לתקופה של 15 שנים, עם אופציה להארכה ב-10 שנים נוספות, וזאת בתנאי שתעמוד ביעדים שהציבה המדינה במסגרת המכרז . בהודעת משרד האוצר, צוין כי "העברת זיכיון הפעלת הנמל לחברה פרטית תביא לפיתוח ולמימוש הפוטנציאל האסטרטגי והכלכלי הגלום בו למשק ולענף: "העברת הזיכיון לידיים פרטיות תחזק ותגביר את התחרות בענף הנמלים בישראל, תייצר ערך לצרכן הישראלי, ליצואנים, ליבואנים ולכלל המשק הישראלי. כל זאת, באמצעות התייעלות, העלאת רמת השירות, הפחתת תעריפים למשתמשי הנמל, שיווק שירותי נמל וגיוונם, ובכלל זה יצירת קווי הובלה חדשים לרבות קווי מכולות, דרך אילת. לשם כך התחייבה החברה לפתח את תחום המכולות, תחום המהווה תנאי למימוש האופציה להארכת הזיכיון".

אני מאוד ספקן לגבי עסקות כאלה לנוכח התקדימים, אבל צריך לקוות.אולי..

נמל אילת משמש כשערה הדרומי של מדינת ישראל למדינות המזרח הרחוק, אוקריאניה, מזרח ודרום אפריקה והודו. הנמל התחיל את פעילותו בשנת 1950 ועם הקמתו, נבנה גם מגדלור אילת. ב-2005, בעקבות הרפורמה בנמלי הים בישראל, הוקמה חברה ממשלתית בשם "נמל אילת בע"מ" שבמסגרתה מתנהלים שירותי התפעול של הנמל. מרבית פעילות הנמל מקורה בייבוא כלי רכב מהמזרח הרחוק וכן מפעילות ייצוא של מפעלי כימיקלים לישראל. בכל הקשור בנמל כמוקד יצוא, מדובר בדשנים וגם הם בחלקם מועברים דרך תעלת סואץ אשר במקרים רבים המעבר זו ל יותר מאשר השינוע במשאיות בהעברה יבשתית לאילת. אבל הוא גם נמל יבוא. בעיקר מכוניות מיפן ומכולות. היתרון בהבאת מכוניות לאילת הוא השטחים הפנויים שבהם ניתן להחנות מאות כלי רכב עד להעברתם לסוכנים ולבעלים, שטחים שאין כמוהם בשום נמל אחר.כמובן שהוא משרת גם את חיל הים.

בניגוד לנמל תעופה ולקו רכבת, נמל אילת עונה על הצרכים של יבוא ויצוא, אבל אינו עונה על הצורך של היות אילת עיר תיירות. מכיוון שהמפרץ הוא עמוק מים, גם ספינות פאר יכולות לעגון בו , יתרון זה אינו מנוצל, בינתיים. הנמל כיום עונה לצרכי התיירים במובן ההיצע של שירותים ומצרכים. בשעתו כאשר מומחי תכנון נפגשו עם טד אריסון איל ספנות שייט התענוגות ושאלו אותו לגבי הסיכויים, הוא התבטא כך. "האמריקני נוסע באוניה שמה שמצוי בה מזכיר לו את הבית. הוא אוהב גם לעגון במקומות שאמנם הם חדשים, אבל מזכירים לו את הבית". כיום אילת עונה על הצרכים הללו. התיירים אוהבים את אילת.

מאילת ניתן לטייל לערבה ולפארק תמנע המרתק ואף להרחיק לעין גדי ולמצדה, מקומות שתיירים משתוקקים לראות. ואגב, אין שום סיבה שבעולם שבאילת בדומה להרבה ערי תיירים בעולם לא יקום קזינו. אלא אם כן לא אופתע כי בעידן שבו מגלים מדי יום את הקשר בין ההון לשלטון יש אי אלה אלמונים שיש להם קשרים סמויים עם אותם עשרות גופים של עולם תחתון או סתם שוחרי מכת כסף מהירה שמפעילים עשרות חדרי קזינו או כאלה וירטואליים. זאת תעשיה בלתי חוקית שמגלגלת מאות מיליונים, שלמדינה אין שום הכנסה ממנה. מי שאחראי לחור הזה הוא לא העכבר של המאפיה שלנו, אלא הממשל המהוגן. וכבר נאמר כי מפעל הפיס הוא מפעל ההימורים הגדול במדינה. ומי ששוכח זאת, אומנם לא רואה את משיכת הקוביות של הקרופייה אבל יש כרוז בדמות אראלה בקולה וחזותה שמודיעה על הזכייה הגדולה בהימור. השאר עושה פרסומת בהיקף אדיר.

לאילת יש מתחרה רצינית, עקבה ממול. העיר עצמה אומנם פחות הדורה מאילת, אבל הנמל הולך ומתפתח ובשעתו הוא היווה גם נמל יבוא ויצוא לעירק, שאין לה מוצא לים ואפשר שאם המצב הביטחוני בעירק יירגע הפעילות העירקית שבו תגבר.

לא צריך להשקיע מיליארדים בבניית מסוף עכשווי ויפה לתיירים בין אם הם באים באוניות ענק ובין ביאכטות. ראש העיר אילת, מאיר יצחק הלוי, שיש לו קבלות בעשייה, וודאי יתן כתף לכל יוזמה.. הערת אגב. בשעתו הצעתי שהדרך לטאבה תיקרא על שמו של נשיא מצרים אנואר סדאת, שהיה המנהיג הערבי הראשון אשר העיז לפרוץ את "המצור" הגיאופוליטי על ישראל, ובגינו שילם בחייו. פעילותי זו להנצחתו נכשלה. אומנם הלווי הסכים לפעול, אבל אצלנו בתחומים המוניציפאליים, האחריות על הנעשה בתוכם היא אך ורק בכל הנוגע בצרות. בכל השאר יש משרד אוצר ומשרד הפנים הכושל. כשלנו. יש וועדות שמות, שמוציאים שמות מן הגורן והיקב ובעיקר מקרב אנ"ש. אשר לנמל, בעניין זה צריך להפעיל מכבש על הכנסת הבאה, מעבר למפלצת הביורוקרטית, כדי לשפר משמעותית את השער הדרומי של המדינה. זהו שער שצדיקים אומנם לא יבואו בו, אבל תיירים יבואו. יש לנו מספיק צדיקים כאן שאותם ניתן לייצא, אבל תיירים חסרים לנו.