הדבר שהכי קשה לשאת בעת משבר, מלחמה או התקפת טרור, הוא שטף הדברת והפטפטת החוזרת ב"לופ" וממלאת את כל ערוצי התקשורת מבוקר עד בוקר, ומדריכה ומייעצת לאויבינו היכן כדאי לפגוע והיכן תהיה הפגיעה הגרועה מכל. אנשים שואלים אחד את השני האם השתגענו? האם מותר היום לדבר על הכל?
עושה רושם שכל הרשתות מתחרות ביניהן מי תגלה לנו יותר סודות או סקופים, ומוציאות מה"בוידעם ומהנפטלין" את כל המומחים, הסופרים, העיתונאים, הפסיכולוגים והאלופים "במיל.", והם עוברים בסך על המסך, וכל אחד מהם שש להפגין את חוכמתו ובקיאותו בסודות המדינה ובתורת הנסתר, וכל אחד מהם בטוח שהוא מחזיק במפתח לפתרון הבעיה בת אלפי השנים. יש מהם בעלי דמיון מפותח, ויש החושבים מחוץ לקופסה. יש כאלה שרואים בנו את הבעיה, ובצד השני את המתונים ורודפי השלום, רק שבצד השני עדיין לא שמעו על זה, ועדיין לא נמצא האיש שיסכים להכיר בנו ויחתום עמנו על הסכמי שלום, כי בעשותו כך הוא חותם על גזר דין מוות מידי בני עמו. ויש את אלה המזוינים בחרב לשון חדה, אך תחת לעשות בה שימוש טוב להגנתנו, הם תוקעים את לשונם החדה בגבינו, ומלקקים בה את ישבני אויבינו. כמובן שהכל נעשה מאהבה ומדאגה לבטחוננו, והכל מטעמי פיקוח נפש, כי הם החכמים והם הנבונים, והם שרואים דברים משם שלא רואים מכאן, ותפקידם הוא להציל אותנו הטיפשים.
הרבה פעמים אנחנו מגלים שרבים מהם לא יודעים בדיוק על מה הם מדברים, תחזיותיהם מתבדות פעם אחר פעם, והם עדיין ממשיכים להופיע שוב ושוב ואין בהם בושה. הם לא מכירים את צמד המילים "סליחה, טעיתי", או "לא צפיתי שזה מה שיקרה". הם מובילים אותנו להתאבדות, ועדיין עומדים נחושים בדעתם.
ארך אפיים - לא על חשבון תושבי הדרום כל המדוברים יכולים היו לעשות תיקון גדול, אילו רק היו מחליטים שמהיום והלאה הם מצנזרים את שטף המידע היקר ומדווחים על המציאות כפי שהיא, ללא הפרשנות שלהם, ופיהם יהיה דובר אמת. וכשאינם יודעים, יורידו את גובה האגו ויאמרו "איננו יודעים", ויפרידו בין הפנטזיות והחלומות האוטופיים שלהם לבין המציאות.
לדוגמה: להביא את הסופר אייל מגד בעיצומן של ההפגזות ולשמוע מפיו "שהיינו צריכים להבליג ולהתאפק עוד קצת, כי בצד שלנו אין נפגעים" - זה ממש לשפוך לנו מלח על הפצעים, מיליון איש החיים בחרדה ובריצות לשטחים מוגנים, עם ילדים המרטיבים בלילות וכל מהלך חייהם נעצר, אין יוצא לעבודה או ללימודים, אזור שלם משותק, זו לא פגיעה? זה לא נזק?
מר מגד היקר, כל טיל היה יכול להרוג רבים ולכל שיגור ומטח יש פוטנציאל לפגיעות רבות בנפש. זה שלא היו פגיעות רבות בנפש, זה נס. ומאנשים כמוך, חכמים ורציונאליים, למדנו שאסור לנו לסמוך על נסים, והנס הזה לא ישחק לנו תמיד, לכן היה עלינו להגיב על כל טיל, מהטיל הראשון, כאילו הייתה פגיעה בנפש. ספור את כמות הטילים, ומנה את מספר השנים שהדרום חי תחת התקפות טרור, ותבין, מר מגד, שבדרום אומנם מתרחש נס, אך יש נזק רב ופגיעות רבות ברכוש ובנפש. אומנם לא בנפש שלך או של ילדיך, ולכן אתה יכול להרשות לעצמך להיות ארך אפיים ורב חסד, אך לא על חשבון תושבי הדרום.
אנחנו והעזתים - מי הכבש ומי הזאב לאלה הטוענים שלא עשינו די כדי להגיע לפתרון, ושבצד השני יש עם מי לדבר ויש גם ערבים מתונים - לצערנו למתונים אין אומץ לומר את דברם והם מעטים, ואינם מסוגלים להשפיע או לנהל את העם הפלשתיני, ובעיני האספסוף הם נחשבים לבוגדים, והאספסוף הקיצוני הוא הקובע.
לטענה שהם חיים תחת כיבוש ושאנחנו עם כובש - ובכן, בעזה אין כיבוש, החרבנו את עצמנו, וגירשנו את התושבים שהגנו עלינו בגופם, שעיטרו את עזה ביישובים פורחים, ונתנו לעזה פרנסה טובה, ולבסוף ראו את העזתים רוקדים על חורבות בתיהם - הכל בתקווה להביא שקט וביטחון, ולהוריד את מספר הפגיעות בנפש. ובכן, זה לא קרה. אין סגר ואין מצור על עזה. עזה נהנית משגשוג ופריחה, בנייה מודרנית, תעשיה והשקעות של כסף רב ממדינות המפרץ ומכל העולם. וכמו שאמר שר החוץ של קטר, "אתם לא מסכנים, אתם יכולים להיות פריז של המזרח התיכון, אתם רק צריכים לבחור בין הכסף של אירן והמוקאוומה"; בין ההתנגדות, החורבן וההרס, לבין השקט והבנייה והשגשוג שאנחנו מעניקים לכם, איננו רוצים לראות את השקעותינו יורדות לטמיון. אם בחרתם בהרס, חבל על ההשקעות.
כל שנותר לנו לעשות הוא לדרוש מהממונים על בטחוננו ללמוד דבר או שניים מנסראללה: א) כשמבטיחים, מקיימים. ב) לא מבטיחים הבטחות שאין באפשרותנו לקיים. מילה של יהודי צריכה להיות מילה. ג) להיות נחושים ולעזור לעזה לבחור בחיים, ולהבהיר לה שמהיום המשוואה תהיה: טרור = טרור, פיגועים = פיגועים, שקט = שקט, חיים = חיים, ושלום אך ורק תמורת שלום. והוא בוא יבוא. מתי? "כשהערבים יתחילו לאהוב את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו", כדברי
גולדה מאיר ז"ל.
ולשר החוץ של קטר, שדיבר על משל הזאבים והכבש - הבט על עצמך ועל עוצמתך ועל ים הערבים שמסביבנו. הבט על העושר הטמון באדמותיכם, על השטח העצום של ארצותיכם - נראה לך שאתם הכבש ואנחנו הזאב?
