מועצת זכויות האדם של האו"ם התכנסה (יום ד', 22.7.14) לישיבה מיוחדת, לדון בפשעי המלחמה המיוחסים לישראל במבצע "צוק איתן". הישיבה המיוחדת הוזמנה על-ידי 22 מדינות שחברות במועצה ו-16 מדינות משקיפות. למקרא הרשימה אפשר רק לגחך: סין, אירן, קטאר, סודן, רוסיה, טורקיה, סעודיה ועוד.

האתר "Freedom House" מדרג מדינות לפי רמת החופש שלהן, לפי דירוג חופש כללי, זכויות פוליטיות וחירויות האזרח. לכל אחד ממדדים אלו ניתן דירוג של 7-1, כאשר 1 הוא הכי טוב ו-7 הוא הכי גרוע. האתר דירג 17 מדינות מתוך משתתפות הישיבה כלא-חופשיות, תשע מדינות כחופשיות בצורה חלקית ושש מדינות כחופשיות. לא היו נתונים עדכניים לגבי שש מדינות אחרות, אך רובן דורגו כלא חופשיות בשנת 2013.

וישראל? ישראל דורגה כחופשית. 1.5 בדירוג כללי, 1 בזכויות פוליטיות ו-2 בזכויות אזרח. זה מראה שיש לנו עוד מה לשפר, אבל שמדינות שרחוקות מזכויות אזרח כרחוק מזרח ממערב לא יטיפו לנו מוסר. זה גם מראה, כי לא משנה מה ישראל תעשה או תגיד, תמיד יהיו מדינות שייצאו נגדה. מדינות רבות יצאו נגד החמאס והאשימו אותו בפשעים, אבל לא פחות חשוב שגופים בינלאומיים ורשמיים ייצאו גם הם נגד החמאס - דבר שלא קרה.

הרקטה שפגעה ביהוד והביאה להפסקה הכמעט-מוחלטת של הטיסות לישראל נורתה מעזה, שנמצאת במרחק של 40 ק"מ מנמל התעופה בן-גוריון. מה היה קורה אם הירי הרקטי היה מבוצע ממרחק של 10 ק"מ? אם תקום מדינה פלשתינית בשטחי יהודה ושומרון, יהיה אפשר בקלות לבצע ירי לעבר מרכז הארץ, כאשר תל אביב נמצאת במרחק של 20 ק"מ, פתח תקוה במרחק של 11 ק"מ, ונתב"ג במרחק של 10 ק"מ. לפי מה שאירע השבוע, מספיק לירות טיל כתף פרימיטיבי בכיוון הכללי של נתב"ג כדי להבריח מכאן את רוב חברות התעופה הזרות.

איש אינו יכול להבטיח שירי כזה לא יבוצע אם תוקם מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון, ואיש אינו יכול להבטיח שמנגנוניה יעצרו את היורים והדבר לא יחזור על עצמו. ברוח סרטוני החמאס, אפשר להגיד שהפתח חלש והחמאס חזק. מדינה פלשתינית שתקום בשטחי יהודה ושומרון יכולה להישלט על-ידי החמאס, בצורה של זכייה בשלטון או לקיחתו בכוח.

גם השבוע פרסם שלומי אלדר באתר "אל-מוניטור" טור דעה, הפעם בנוגע ללחימה בעזה. לדבריו, חמאס נמצא בין הפטיש לסדן. כדי להציל את עצמו, עליו לוותר על אחד משתיים: על השלטון או על דרך הג'יאהד. היחיד שיכול להציל את חמאס הוא נשיא מצרים, עבד פתאח א-סיסי. גם אם החמאס יקבל סיוע ממדינות כמו קטאר (שלפי אלדר, מצרים ראה בה אם כל חטאת, בגלל יחסה האוהד לחמאס ולאחים המוסלמים), זה לא יעזור יותר מדי, כי המצרים מחזיקים את המפתחות למעבר רפיח. בלי המעבר, לא ניתן להכניס את הסחורות הדרושות להצלת הארגון. כדי לגרום למצרים לעזור לחמאס, אומר אלדר, ג'ון קרי צריך להציע למצרים "הצעה שלא יוכלו לסרב לה".

גורם משמעותי שכמעט לא שומעים עליו בעת האחרונה, הוא חיזבאללה. מאז מלחמת לבנון השנייה הארגון שומר על פרופיל נמוך, למעט הצהרות נגד ישראל. פעולותיו הצבאיות של הארגון מתמקדות כעת בלחימה לצד בשאר אסד, כאשר הארגון ספג אבידות כבדות, אבל גם רכש ניסיון רב.

אם היו שואלים מי יותר חזק, חיזבאללה או החמאס, רוב האנשים היו אומרים חיזבאללה, תוך התחשבות במערכות האחרונות נגד ארגונים אלו: לבנון השנייה מול חיזבאללה והמבצעים בעזה מול חמאס. לכאורה, חיזבאללה יצא מהמלחמה חזק יותר מכפי שהחמאס יצא מהמבצעים נגדו. אלא שלמעשה כיום קשה יותר לענות על השאלה. החמאס הראה יכולות משמעותיות בלחימה הנוכחית, תוך שימוש במנהרות וברקטות ארוכות טווח. אבל נראה שגם חיזבאללה לא ישב בשקט בשמונה השנים האחרונות.

במסמך שפרסם המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה כבר בנובמבר 2011, צוטט דיווח מעיתון לבנוני על היערכות חיזבאללה למלחמה הבאה, שכוללת ירי נרחב של טילים ופעולות צבאיות נרחבות. במאי השנה התייחס ראש אגף המבצעים, אלוף יואב הר-אבן, לחיזבאללה בדבריו ב"כנס האש" שלהעיתון "ישראל דיפנס". לדבריו, הארסנל שיש היום בידי חיזבאללה לא היה מבייש אף צבא בעולם. הדבר מביא למציאות שהעורף הופך לחזית פעילה.

כולם מסתכלים כעת על רצועת עזה, אבל אסור לממשלת ישראל לשכוח שגם בלבנון יש ארגון שמוכן לתקוף אותנו, וביכולות לא פחות חזקות מאשר יכולותיו של החמאס.

בכל לחימה יש סיכון לא רק ללוחמים אלא גם לעורף, שסופג לא מעט פגיעות. אבל ב"צוק איתן" אי-אפשר להתעלם מגמילות החסדים של תושבי המדינה. בכל מקום בארץ אנשים נרתמים ועושים כל שביכולתם כדי לסייע לחיילים שבחזית.

חברי ואני נמצאים בתקופת המבחנים באוניברסיטה. ולמרות זאת, רבים מהם עושים כל שביכולתם כדי לעזור לחיילים ולהפגין תמיכה בכל דרך שהיא. התגייסות למילואים, חלוקת דגלים, איסוף מצרכים, קניית פיצות ונסיעה לשטח כדי לחלק לחיילים, השתתפות במסעי הלוויות ובניחום האבלים. המדהים הוא, שכל העזרה הזאת למעשה מובנת מאליה בעינינו. אלפי ואולי עשרות אלפי אזרחים נרתמים ועושים הכול כדי לעזור לחיילים בשטח וגם לתושבי הדרום. זה מבטיח צה"ל ינצח. לא רק בגלל שהוא יותר מיומן וחזק, אלא בגלל התמיכה האזרחית של העורף, שמאמינה בכוחו וביכולותיו.