מדרגות לשעת חרום

המתווה של דני היה כזה: הסנגור של מרציאנו יבקש למחוק את כתב-האישום מטעמים של הגנה מן הצדק בגלל אי-תקינותו של ההליך הפלילי שננקט נגדו. זאת, בין השאר, נוכח הדרך שבה הוא נעצר והחשש שמי שהפליל אותו, ששמו לא-ידוע, או לא הובא לידיעת הסנגור, עשה זאת מטעמים לחלוטין לא-כשרים. בתגובה לבקשה, כל שעל השופט רבינוביץ לעשות הוא להיעתר לבקשה כבר למחרת בבוקר.

הצעתו של דני לשופט רבינוביץ הייתה פשוטה למדי; חרותה של רותי, בתו היחידה של השופט רבינוביץ, מי שבפניו נקבע משפטו של מרציאנו, תמורת מחיקת כתב-האישום נגדו.

התחתנתם, חגגתם, הקמתם בית בישראל ואתם מאושרים עד הגג. מספר שנים אחרי כן, אתם מגלים שהקסם אבד ומחליטים שזהו זה, מפרקים את החבילה. וכאן מגיעה הנקודה ששכחתם את ההתחלה ויותר מכך מתחילים לשכוח שהחבילה הזו כוללת גם ילדים.

אורי אבנרי יודע לכתוב. הוא גם יודע לספר סיפור. הסיפור הזה הוא על חייו בכלל וחייו הפוליטיים והציבורים בפרט. מאחר שכבר פרסם ספרים וגם נכתבו עליו ספרים ראוי לשאול, במה חידש בספרו?

כשהשופט רבינוביץ, אז עדיין עורך דין, פגש במי שהייתה לימים אשתו, זהבה בן-שלום, היא הייתה צעירה ממנו בכמה שנים טובות. היא שימשה אז מזכירה באחת ממזכירויות בית המשפט. ירוחם רבינוביץ פגש בה בעת שהוא היגע למקום שבו היא ישבה כדי להסדיר עניין טכני כלשהו.