"במהלך העימות עם הפלשתינים התרחב השימוש במנהרות לצורכי פיגועים ולהברחות אמצעי לחימה איכותיים, הנחשבים 'מכפילי כוח' ו'מפרי איזון'. גם לאחר ההינתקות מהוות המנהרות איום בגזרת רצועת עזה, ולפי הערכות מודיעין שונות, צפוי שבעתיד תיתקל ישראל בבעיות דומות גם בגזרות אחרות: בגדר ההפרדה, בגבול עם לבנון, בגבול עם מצרים ובגבול עם סוריה".

דברים אלו נכתבו בשנת 2007 על-ידי מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס. לצה"ל היו לפחות שבע שנים להתמודד עם בעיית המנהרות, באמצעות פעולה צבאית או פיתוח טכנולוגי. הסיבה שצה"ל לא טיפל בנושא, היא כנראה גם הסיבה שבכירים בו התנגדו לכיפת ברזל: גנרלים תמיד נלחמים את המלחמה הקודמת. מי חשב שהחמאס יחפור כל כך הרבה מנהרות לתוך שטח ישראל? מי חשב שלחמאס יש את היכולת לבצע ירי ארוך-טווח בתקופה שלפני ההינתקות?

הדבר מעלה את השאלה, מה היה קורה אם ישראל לא הייתה יוצאת למבצע הנוכחי? מה היה קורה אם חס וחלילה חמאס היה מוציא לפועל את התוכנית שדווחה על תקיפת יישובים במהלך ראש השנה? אם לצה"ל יש יכולת לבצע, למדינת ישראל יש מזל שמבצעים. הפעילות הנוכחית ברצועת עזה עלתה בחיי אדם, אבל הצילה חיים של רבים אחרים.

אחד ממפקדי החוליות של חמאס אמר בחקירתו לאחר שנשבה בידי צה"ל, כי הארגון התכוון לבצע פיגוע באמצעות מצנח רחיפה. אותו מפקד חוליה סיפר, כי הוא גויס לארגון בשנת 2010, ועבר הכשרה במלזיה כדי לבצע פיגוע מסוג זה.

במהלך הפעילות ברצועה יצאו מחבלים ממנהרות, בוצעה נחיתת מחבלים מהים, החמאס שיגר מזל"טים לעבר ישראל, הרקטות שלו הגיעו עד אזור חיפה, וכעת הוא מדבר על הצנחת מחבלים. הטכניקות של החמאס התקדמו רבות לאורך השנים, והוא מציג יכולות שלא היו מביישות צבאות רבים. השאלה היא, מה החמאס יכול לבצע בסבב הבא, והאם הפעם צה"ל לא יילחם את המלחמה הקודמת אלא יימנע מהפתעות חדשות.

ישראל הסכימה שוב (יום ד', 30.7.14) חד-צדדית להפסקת אש הומניטרית, שבמהלכה נמשך הירי מרצועת עזה. הדבר אמור להביא לשיפור בתדמית הישראלית בעולם ולפגיעה בתדמית של החמאס. ישראל מזדהה כגורם שלא מוכן לוותר על עמדותיו, אבל מוכן להגמיש אותן כדי להקל על יריבו. לעומת זאת, החמאס ממשיך לבצע את הירי ובכך מראה, כי הוא ימשיך להילחם עד טיפת דמם האחרונה של אזרחי הרצועה.

עם זאת, העולם אומר שלישראל יש את הזכות להגן על עצמה, אבל ממשיך לקרוא להפסקת אש, כאשר האיום על חיי תושבי ישראל נמשך. לא משנה מה ישראל תעשה; הדבר היחיד שיספק את העולם הוא הפסקת אש. הממשלה צריכה להתעלם מדברי העולם, כי בסופו של דבר הוא יסלח. תושבי המדינה לא יסלחו אם הממשלה תפקיר אותם, והדבר יבוא לידי ביטוי בבחירות הבאות.

למה האביב הערבי דילג על הרצועה? מדינות גדולות וחזקות נפלו באביב הערבי, אז למה זה לא קרה גם לשלטון החמאס? יש אפשרות שתושבי עזה תומכים בחמאס, אותו העלו לשלטון בבחירות, ולכן לא התקוממו נגדו. האפשרות שתושבי הרצועה דווקא פוחדים מאוד מהחמאס, היא לא הכי סבירה, משום שגם תושבי מדינות ערב האחרות פחדו מהשלטון שלהם, אבל הם כן התקוממו.

הסיבה העיקרית היא כנראה קיומו של אויב משותף: ישראל. עצם קיומה של ישראל, הוא קו החיים של החמאס. ההתלהמות נגד ישראל מעבירה את התלונות מממשלת החמאס למדינת ישראל, כאחראית לכל הסבל. למרות ניצני המרד שנראו בהפגנה נגד החמאס שנגדעה באכזריות, לא נראה שתושבי הרצועה מוכנים כעת להתקוממות מלאה.

לממשלת ישראל יש כעת הזדמנות נדירה למדי לפגוע בחמאס בצורה אנושה. התמיכה הציבורית שהממשלה זוכה לה להמשך המבצע היא עצומה, כאשר רוב אזרחי המדינה מבינים את חשיבותה. קיום המבצע מגביר את ההרתעה הישראלית מול החמאס ומול החיזבאללה, ואין לשכוח לרגע את ארגון הטרור רב-העוצמה שיושב על הגבול הצפוני שלנו, עם יכולות שעולות על אלו של החמאס.

לאחר מלחמת לבנון השנייה אמר חסן נסראללה, שאם הוא ואנשיו היו יודעים שזאת תהיה תגובת צה"ל, הם לא היו יוצאים למלחמה. הארגון הלבנוני רואה כעת, כי לצה"ל יש את היכולת והתמיכה ולהמשיך בפעילותו, גם כאשר המחיר כבד. הפגיעה בחמאס תביא אותו לחשוב טוב-טוב לפני שינסה לפגוע שוב בישראל.