הארץ געשה ורעשה בגלל חתונתם של יהודיה וערבי. בפייסבוק התרוצץ סרטון עצוב של אבי הנערה, המפציר בה לא להתחתן "עם ערבי". עו"ד איתמר בן-גביר וחבריו מהימין הגיעו למקום, בתוך גבולות ששרטט להם בית המשפט, כדי למחות ולזעוק על ההתבוללות. אנשי "ישראל חופשית", הזרוע הביצועית של מר"צ, העלו קמפיין בכיכובו של יאיר נתניהו עם חברתו הנורבגית, סנדרה לייקנגר, זו שהאבא
בנימין נתניהו התגאה בה בשיחתו עם ראש ממשלת נורבגיה.
בפייסבוק קיבל האב היהודי הבוכה את התחרות על תשומת הלב מצד יאיר נתניהו, שהפוסט שבו איים בתביעה על "ישראל חופשית" בגין השימוש בתמונתו (לצד זוגתו), רץ כאש בשדה קוצים על הכרמל. "אני דורש ממכם להוריד את התמונה שלי שאתם משתמשים ללא אישורי. זאת תמונה פרטית מהפייסבוק ולכן אתם חשופים לתביעה. אני מצפה שהיא תרד עוד היום, במיוחד שאני מתנגד ולא מסכים עם תוכן הקמפיין", הזהיר. כעבור שעה וקצת, הועלה ההמשך הבא: "אם זה לא יורד בשעה הקרובה אני מתחיל לפעול בהליכים משפטיים". האם באמת יכול נתניהו להורות להסיר את התמונה (שהוסרה לבסוף) ועל איזה בסיס הוא מבקש לתבוע משפטית?
נתניהו הצעיר מחה על השימוש בגלל "פגיעה בפרטיות", אך יש לזכור, כי תמונתו עם בת זוגו הועלתה על ידו לפייסבוק, ובכך "הותרה" לשימוש בדפים אחרים גם ללא אישורו המפורש. ההסכם שעליו "חותם" כל מצטרף לרשת, לוקח בחשבון את פונקציית ה-share המתירה את הפצת התמונה הלאה.
אפשר להתווכח על השאלה האם ההסכם תקף אם לאו, חוזה אחיד או לא, ואם כן - אימתי אושר בארץ והאם יש בו סעיפים מקפחים. אבל לצורך ניהול ה"וויכוח" המשפטי הזה, צריך להחליט קודם כל אם פייסבוק נשפטת בישראל, ואם כן - האם תחת חוקים ישראלים. בתקנון (עליו חתם כל מצטרף) הרי "הסכמנו", כי כל הליך משפטי מול פייסבוק יתנהל בית המשפט בקליפורניה, כך שיאיר צריך להשקיע בכרטיס טיסה זוגי, ולא לנורבגיה, כדי לקדם את התביעה.
לפחות בשני מקרים, ממש מהעת האחרונה, קבעו בתי משפט השלום, כי העלאת תכנים לאתרים "שיתופיים" או הפצתם בדרך של "שיתוף", משמעה - מתן היתר לאחרים לעשות בחומר שימוש חופשי. בית משפט השלום בפתח תקוה (ת"א 45536-07-11) קבע, כי העברת התכנים בפונקציית RSS גרמה לכך שהיוצר איבד את ה"בלעדיות" על יצירתו. בית משפט השלום בנצרת (ת"א 10740-11-12) קבע, בנוגע להעתקת מאמר מאתר "מאמרים", כי השמת המאמר באתר שיתופי משמעותה: אובדן המונופול על היצירה והיתר למתחרים לעשות בה שימוש.
זו לא פגיעה בפרטיות
אם נתעלם מההסכם וניגש לעניין הפרטיות, נצטרך לבדוק האם באמת נפגעת פרטיותו של נתניהו הצעיר. נזכיר כי הוא עצמו, ואולי אביו, הפיצו בשעתו את המידע, שהפך לנחלת הכלל. כך גם התמונה של הזוג. אין מדובר בהפרת פרטיות במובן של גילוי סוד אישי ואינטימי. אין מדובר, אם כן, לא "בפרסום הנוגע לצנעת חייו", לא ב"בילוש או התחקות", לא "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד" ובוודאי לא "פרסום צילומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" (שהרי הוא לא "מושפל" מהיוודע הקשר עם בת זוגו). הנה כי כן, פסלנו בזו אחר זו כמעט את כל האפשרויות של הגדרת "פגיעה בפרטיות" בחוק הגנת הפרטיות.
אך ייתכן, כי נתניהו כיוון לסעיף המבלבל 2(6) האוסר על "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח". סעיף זה, שלא בטוח שהאכסניה הנכונה לו היא חוק הגנת הפרטיות, כבר הביא לעולם לא מעט פסיקות מוזרות, שחלקן הגדול בוטלו בערעורים. בעצם, התגנב לתוך חוק הגנת הפרטיות, סעיף האוסר על שימוש במוניטין של אדם, בעיקר אדם מפורסם, לצורך קמפיין פרסומי.
לפי פרשנות אחת (שבינתיים בוטלה), הדבר אוסר על שימוש בשם אדם אחד במסגרת קמפיין גוגל אדוורדז לאדם אחר. לפי פרשנות אחרת, הדבר אוסר על אזכור של סלבריטי בפרסומת ללא רצונו, ובפרט כשהוא מופיע בפרסומת מתחרה (ע"א 8483/02, פס"ד מ-30.3.04 בבית המשפט העליון).
אבל כאן מדובר בקמפיין חברתי ולא קמפיין מסחרי. לא בטוח שיש כאן "רווח". ועוד לא הגענו לסעיפי ההגנות של החוק. קחו לדוגמה את ההגנה לפיה "בפגיעה היה עניחן ציבורי המצדיק אותה בנסיבות הענחין, ובלבד שאם הייתה הפגיעה בדרך של פרסום - הפרסום לא היה כוזב". מתאימה ל"ישראל חופשית" ככפפה ליד. וכמובן ייתכן ש"הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה". כך גם יתר ההגנות של חוק איסור לשון הרע, שאליהן מפנה חוק הגנת הפרטיות: הבעת דעה על איש ציבור לדוגמה, או ביקורת על מעשה שעשה.
הצלם הוא הבלם
משפסלנו בזו אחר זו אופציות שונות, דומה, כי הדרך הטובה ביותר של נתניהו לעצור את השימוש בתמונה מגיעה ממקור אחר ובלתי צפוי: הממלכה של חוק זכויות יוצרים. כן, דווקא משם. התמונה, באופן עקרוני, מוגנת בזכות יוצרים, כמו כל תמונה. אבל הבעיות רבות: סביר שלא נתניהו עצמו צילם את התמונה (לא נראית כמו סלפי) ואם אינו הצלם - הזכויות לא שלו (הגם שמדובר אולי בתמונת דיוקן, שבה הזכויות שייכות באופן חריג למצולמים עצמם). מעבר לזאת, כבר הזכרנו את הבעייתיות של העלאת תמונות לרשת חברתית והסכמה לכפתור ה-share.
אבל כאן אנו מוצאים מזור באמצעות הזכות המוסרית. הזכות לקבלת קרדיט על התמונה. זאת שייכת לצלם. ובהעדר קרדיט, יכול סוף-סוף נתניהו לאיים על המשתמשים במשהו "ממשי" (אם הצלם ישתף איתו פעולה). להעדר קרדיט אין מרפא של ממש: טענת "מפר תמים" בעייתית למי שמעלה קמפיין פרסומי. בעניין זכות מוסרית בכלל, כל משחקי ה-share לא יכולים לבטל את הזכות לקרדיט. כמובן, הצלם רשאי לטעון, כי שרבוב תמונתו האמנותית בתוך מסע פרסום אליו לא כיוון, הרי היא "מבזה" את היצירה (כמו שטען הצלם דוד רובינגר, כשנחרד לראות את תמונת הצנחנים משחררי הכותל, בוכים למראה דיל באתר הקניות של וואלה, ת"א 43688/06).
סוף דבר: "ישראל החופשית" עשתה סיבוב על נתניהו וזוגתו. גם איומיו של נתניהו להגיש תביעה סייעו להחיות את הקמפיין. "ישראל החופשית" נכנעה לבסוף והסירה את התמונה, הגם שספק רב אם היו ליאיר נתניהו כדורים באקדח. להבא, אם הוא רוצה שבת הזוג הנורבגית לא תוצג בתמונתה כמחווה לכלה היהודיה של החתן הערבי, עליו לאתר את הצלם. במקרה הזה נדמה, כי רק אותו הצלם יהיה באמת הבלם.
והפעם - באין רצון, אנטישמים, מנגל, יורדים וקריעה 
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
