לראשונה אחרי אינספור הכחשות שנתקבלו כתורה מסיני על-ידי התקשורת הישראלית, הודה אתמול בכיר החמאס סאלח אל-ערורי, כי ארגונו הוא שאחראי לחטיפתם ולרציחתם של שלושת הנערים - נפתלי פרנקל, אייל יפרח וגיל-עד שאער הי"ד - פעולה אותה כינה, על-פי מיטב המסורת הפלשתינית, "פעולה הרואית של גדודי עז א-דין אל-קסאם".
הדובר הוא אותו אל-ערורי, שרק ביום שלישי תואר כמי שטווה ממקום מושבו בטורקיה את רשת הטרור של חמאס, שנועדה לבצע סידרת פעולות רצח בישראל ובגדה, בניסיון להביא לנפילת שלטונו של אבו-מאזן ושל הרשות הפלשתינית נשלטת הפתח.
יש שתי סיבות טובות להבליט גילוי זה.
ראשית, מפני שהוא מדגים בפעם המי-יודע-כמה, עד כמה תלושים מן המציאות נשמעים דווקא עכשיו קולות חסידיו השוטים של אבו-מאזן - החל בזהבה גלאון וכלה ב
ציפי לבני, דרך
אמנון אברמוביץ' ו
יונית לוי - הרואים באבו-מאזן את ה"סופרמן" המזרח-תיכוני, שרק בכוחו תצליח ישראל להיוושע ממלכודת האש של החמאס.
זהו אותו אבו-מאזן, שגם היום שולט (בקושי) ביו"ש רק בחסות צה"ל, כפי (ששוב) התברר עם מעצרם בידי השב"כ של 93 אנשי החמאס שהיו שותפים לניסיון הנפל להפילו. בתגובה לחשיפה, הורה הראיס הנדהם לכוחות הביטחון שלו (
אלה המתוכננים לעשות סדר ברצועת עזה...), לבדוק את ממצאי שרות הביטחון הישראלי.
שנית, זה אומנם קרה לפני יותר מחודשיים, אבל אסור לשכוח כיצד התנפלה אז התקשורת הישראלית העוינת על הודעתו של ראש הממשלה נתניהו, כי חטיפת הנערים נעשתה בהוראת חמאס עזה. קשת של תגובות שנעה בין לגלוג אופייני, הפזמון הרגיל אודות מסע ההפחדות הידוע של נתניהו, ועד לביטול מוחלט של הטענה בדבר מעורבות חמאס יחד עם דרישה שראש הממשלה יציג את הראיות. כאילו מדובר בפגיעה זדונית בשמו הטוב של ארגון צדקה מיסודה של אימא תרזה.
אין כאן סתם עניין של סגירת חשבונות מתבקשת לצורכי קינטור. פשוט זוהי עוד הדגמה לדרך המעוותת שבה רוב אמצעי התקשורת בארץ מדווחים בספקנות גם על אירועים מדיניים-ביטחוניים אם הדיווח עלול שלא לשרת את האג'נדה הפוליטית שאותה הם משרתים.
ממש במקרה, נרשמה אמש התבטאות משעשעת, המחזקת טענה זו. הכתב הפוליטי של ערוץ 2,
עמית סגל שדיווח על דיוני הקבינט המדיני-ביטחוני אתמול, העיר כבדרך אגב בחיוך, כי "דווקא ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון יעלון,
שנחשבו לניצים של הליכוד, מובילים את הצד המתון בדיונים".
סליחה, מר סגל, נחשבו על-ידי מי? לא שמענו על מחלקה לאורניטולוגיה המייעצת לערוץ 2. מי אם לא אתה וחבריך במערכות החדשות של העיתונות הכתובה והאלקטרונית, עוסקים בכל ימות השנה בתיוג גיבורי עבודתכם לקטגוריות הפוליטיות השונות, על-פי הקריטריונים שאתם עצמכם קבעתם, וזאת כמובן לפי השקפת עולמכם הפוליטית.
עמית סגל כמובן איננו היחיד העוסק בהטעיית הציבור. הוא בסך-הכל חלק מחבורה רחבה של מעצבי דעת קהל, המנסה להגדיר את הפוליטיקאים שהיא מדווחת עליהם, בהתאם למתכון הטעמים שלה עצמה. וכך למשל, כל פוליטיקאי שהוא בעד ארץ ישראל השלמה או הכמעט שלמה - מתואר כ"ימין קיצוני", ואילו פוליטיקאי שהוא בעד פלשתין השלמה או הכמעט שלמה - הוא "שמאל מתון".
בערוץ 10, ההגדרות עוד יותר חריפות. אחרי הפריימריז בליכוד לקראת הבחירות האחרונות לכנסת, סוכם הדיון של כל הצוות הפוליטי באולפן "לונדון וקירשנבאום" (הבמה הכי מתאימה), באמירה כי לרשימת הליכוד נבחרו
"עשבים שוטים"! עכשיו אתם יכולים לדמיין לעצמכם, איזה אופי ישא דיווח בנושאים מדיניים או פוליטיים, כאשר באולפן החדשות של ערוץ 10, יוביל את הדיון הפרשן הפוליטי
רביב דרוקר, שעצם איזכור שמו של ביבי, גורם לו לרעד בלתי נשלט. ואותם הדברים בדיוק אמורים לגבי ערוץ 2, אם הפרשן אמנון אברמוביץ' יוזמן לחוות את דעתו.
אגב, הסלידה מכל מה שמדיף "ימין", גלשה בערוץ 10 גם לדיווחים מארה"ב. כאשר עורך חדשות החוץ נדב אייל מצטט את רשתות CNN או NBC זה פשוט עוד "רשת טלוויזיה אמריקנית" בלי שום תוספות. אבל כאשר הוא נאלץ להזכיר את FOX NEWS, או אז זה תמיד "ערוץ החדשות הימני". במלים אחרות, לערוץ הזה צופים יקרים, יש להתייחס בחשדנות...
מסיבת העתונאים שקיימו אמש ראש הממשלה ושר הביטחון, נסתיימה בקטע של הצגת שאלות על-ידי עתונאים, מה שהעניק לנתניהו הזדמנות לתקוף - בלי להזכיר שמות, שהרי איזכור ממילא לא נחוץ - את חברי הקבינט, שבעיקר בימים האחרונים תוקפים אותו ואת מדיניותו בנושא ניהול המלחמה נגד החמאס.
האמת היא שתופעת ההשתלחות בנתניהו נרשמה עוד בטרם החל מבצע "צוק איתן". היא תוצאה ישירה של המבנה האנומלי של הקואליציה הנוכחית, שהוא עצמו נאלץ להקים. לכן אין זה מפתיע שההתקפות הקשות ביותר באות דווקא מהאגף הימני של הקואליציה, מן המפלגות הנמצאות באותו צד של הליכוד, אבל מדברות בקול כפול: מחד-גיסא, הן אינן רוצות להפיל את הממשלה; מאידך-גיסא, הן כבר בעיצומו של קמפיין בחירות, שכן כל שלוש המפלגות הללו (הליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו) מתחרות על אותו פלח של ציבור הבוחרים.
הכפילות הזו הייתה בוודאי נוטלת את עוקצו של הקמפיין - המתבטא במיוחד בהתמודדות על תואר "הכסחן הגדול ביותר של החמאס" - אלמלא קיבל הקמפיין רוח גבית מאותם חלקים בתקשורת שתמיד ישמחו לחבק את כל מי שבועט בנתניהו.
קחו למשל את
אביגדור ליברמן. שר החוץ שבכל ימות השנה רואה בו התקשורת המוטה פוליטית מוקצה מחמת מיאוס, הפך בימים האחרונים למצוטט הפופולרי ביותר, בטח באתר ynet, שרגיל להשתחוות לרגלי כל מי במזרח התיכון שישמיע גיהוק כלשהו, ובתנאי שיהיה מכוון נגד ביבי שנוא נפשו של ynet, אתר החדשות המקוון של
ידיעות אחרונות.
ואם אפילו ליברמן המושמץ תדירות זכה מן ההפקר, תארו לעצמכם לאיזו קבלת פנים זוכה
נפתלי בנט (מאז הכריז על תמיכתו בהצרת צעדיו של העיתון
ישראל היום), ציפי לבני (המועמדת עליה פרש "ידיעות", את חסותו הפוליטית בבחירות האחרונות, אחרי הסתבכותו של אולמרט) ושל
יאיר לפיד (בעל טור בעתון עד כניסתו לפוליטיקה).
כל ההשתלחויות/הצעות/רעיונות של כל חברי הקבינט המתוסכלים, הזוכים להגברה רבת דציבלים בתקשורת אינטרסנטית, כמו ידיעות אחרונות, הארץ או ynet, הם בסך-הכל רעשי רקע שמטרתם לקושש קולות בסקרים. הצרה היא שבינתיים הם יוצרים חוסר שקט ומבוכה בציבור, שפתאום נחשף לכל מיני "גילויים" - חלקם בלתי אחראיים - על מחדלים, כשלים ותככים בממשלה ובצה"ל.
במדינה שיש בה כל כך הרבה פשלות, מה שמפתיע הוא שעד כה טרם אובחן אפילו כשלון אחד, מחדלונצ'יק בודד בתקשורת שלנו. מוזר לא?
על-פי האמונה הקתולית, האפיפיור הוא היחיד על פני כדור הארץ שאיננו "בר טעות". כלומר בענייני דת ומדינה איננו טועה לעולם. היתכן שהקתולים טועים, וגם העתונאים בארץ הקודש חפים מכל טעות?
