מועדיהם של שני אירועים, משמעותיים במיוחד לעם היהודי, פקדו אותנו לפני ימים מועטים. האחד - פרעות תרפ"ט, שחלו לפני 85 שנה (23.8.1929) והשני, החודש לפני 73 שנים, ב-1.9.41, פרוץ מלחמת העולם השנייה. מה הקשר בין שני אירועים קשים אלה בהיסטוריה של העם היהודי? הם מגולמים באיש אחד ובקבוצת פעילים שהייתה עמו ובמושגים של היום: מוסלמים פונדמנטליסטים.
אין ספור ספרים, מחקרים, מאמרים נכתבו על המאורעות הללו והיד עוד נטויה. אני מבקש להציע כאן דיון מנקודת ראות שונה במשהו על האירוע הראשון, המשולב בזה השני. הערבים מקוננים על הנכבה שהיהודים לפי טענתם ביצעו בהם ב-1948. סביב "נכבה" זו ואחותה התאומה, הנקצה, הם מנסים ליצור נרטיב פלשתיני יש מאיין. סיפור מומצא על בסיס דמיוני לחלוטין.
העובדות היו אחרות. אבל את מי זה באמת מעניין. ובכן, מי שביקש לגרש את שכניו והחל בהכנות מעשיות ומדוקדקות לביצוע לא את הגירוש בלבד אלא אף טבח של ממש, היו הערבים ולא היהודים. ובמהלך כל ההיסטוריה המשותפת, הערבים אף לא טרחו להסתיר כוונות אלה שבוטאו אם בכתב ואם בעל פה.
את תחילת הנכבה היהודית יש לראות באותן פרעות ב-1929, שהחלו כביכול בהתלקחות ספונטנית ללא תכנון מראש, לטענת הערבים. אלא שהאירוע היה מתואם לחלוטין במחנה הערבי. המופתי הערבי חאג' אמין אל חוסייני, שהיה ראש הוועד הערבי העליון בארץ ישראל, הטיף במשך שנים להרג יהודים. הוא גייס לצורך כך את המסגדים ואת המואזינים והאיממים בישובים הערביים בכל רחבי הארץ. ואכן במועד שנקבע פורצים עשרות אלפי ערבים לעשרות נקודות יישוב יהודיים. הם מגיעים מכל רחבי ארץ ישראל פורעים, רוצחים, בוזזים. מעשיהם מלווים במעשי אונס. יש מקומות בהם מתעללים הפורעים משך ימים שלמים בבנות ובני הקהילות היהודיות. שני מרכזים היו לפרעות אלה. הראשון היה בחברון, שם לא זו בלבד שהוחרב היישוב היהודי, אלא שהניצולים הספורים ששרדו את הזוועה אולצו לפנות את בתיהם בלחץ הבריטים, ולא לשוב אליהם יותר. הבריטים נימקו את דרישת הפינוי שלהם בטענה שאין הם מסוגלים להפריש כוחות להגנה על היהודים, ואין הם יכולים להבטיח את ביטחונם. כך זכו הפורעים להגשים חלום נוסף - השתלטות על רכוש יהודי, ששוב לא יוחזר לעולם, גם לא עם כיבוש חברון במלחמת ששת הימים.
גם למוצא השוכנת למרגלותיו של יישוב ערבי בשם קולוניה (הלא היא מבשרת ציון של היום), שהוקם על חורבותיו של יישוב רומאי באותו שם. ממנו פרצו הפורעים הערבים, שהתנפלו על בית משפחת מקלף. בני המשפחה נרצחו. מהטבח שרד ילד אחד מרדכי, שלימים כיהן כרמטכ"ל של צה"ל. בכך לא הסתיים מסע הדמים.
גם במקומות כמו ירושלים, תל אביב, צפת, עכו, רמלה ועוד ביקשו הפורעים דם יהודי. אחד המקומות הפחות ידועים - הוא עזה. בעזה התקיים יישוב יהודי במשך למעלה מ-3000 שנה לסירוגין, כמעט מראשית ההתיישבות בה. כאשר צרו הפורעים על בתי היהודים התערבו הבריטים ואפשרו ליהודים לצאת בעור שיניהם באמצעות הרכבת. גם כאן לא התירו הבריטים ליהודים לחזור לבתיהם והם הורשו לחזור רק על-מנת ליטול את חפציהם.
כאמור חאג' אמין אל חוסייני, פעל כבר בראשית שנות ה-30 לחיזוק הזיהוי של המאבק הלאומי הפלשתיני עם עקרונות דת מוסלמיים, ועם הלאומיות הפלשתינית. לאחר שהבריטים ניסו לעוצרו בשל השתתפותו במרד הערבי הגדול, ברח בשנת 1941 לבגדד כאן בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, פעל לצידו של רשיד עלי אל-כילאני שמרד בבריטים. משהתגברו הללו על המורדים, ברח לאירופה דרך טורקיה. בנובמבר אותה שנה הגיע לגרמניה נפגש עם ריבנטרופ, שר החוץ הגרמני. ולאחר מכן ב-28.11.41. פגש את היטלר. הוא תיאר את הפגישה עם היטלר באומרו כי הייתה תמימות דעים ביניהם, וכי היטלר אמר לו שאת הבעיה היהודית יש לפתור "צעד אחר צעד". אל-חוסייני קבל הבטחה כי עם כיבוש המזרח התיכון "מטרתה היחידה של גרמניה תהיה אז להשמיד את היסוד היהודי המתגורר במרחב הערבי בחסות הבריטים". חוסייני אף ליווה באופן אישי, ביחד עם
אדולף אייכמן, סיור בקרה ומעקב אחר תהליך ההשמדה בתאי הגזים באושוויץ. המופתי הקים דיביזיית מתנדבים בוסנים - מוסלמים שלחמה לצד הצבא הגרמני באירופה.
בין היתר תכנן המופתי וידידיו הגרמנים את מבצע "אטלס": הרעלה המונית של יהודים תושבי הארץ ע"י פיזור כמות גדולה של ארסן במי המעיינות בראש העיין. על-פי הערכות שונות, בכמות הרעל שנתפסה ניתן היה להרעיל כ - 250.000 איש. המשטרה הבריטית סיכלה ניסיון זה, ועצרה חלק מהאנשים, גרמנים וערבים, שהיו מעורבים בו, עם הציוד שהיה עמם.
ומה המסקנה שעל כולנו להסיק מהאירועים האלה ומהמפגש בין שני האישים שבשם אחדות המטרה ניסו להגדיל ולהאדיר את האיום על העם היהודי?
תחילה האביב הערבי ואח"כ ההתרחשויות המפתיעות מצפון וממזרח לנו אומרות שבמזרח הכל אפשרי. אל לה לישראל לדחות כל אפשרות, כל זיק של תקווה, למצוא או להגשים בדרך מדינית שילובי אינטרסים במזרח התיכון, וגם להתכונן בגלוי או בסתר למקרה בו אויבינו ינסו לעשות יד אחת כדי להשמידנו, כפי שמתואר למעלה וכפי שכבר קרה בעבר.
