השופטת: רבקה שורץ, בית המשפט לתעבורה באילת

המועד: יום שלישי, 8.7.14, שעה 8:30

הנושא: תיקים פליליים

היכן יושבת השופטת רבקה שורץ? שאלה טובה, כי היא אמורה להיות באולם 1, אבל האולם הזה נמצא במסדרון צדדי ואיננו ממוספר, ולוח הדיונים שלה תלוי מחוץ לאולם 2. לשעה 8:30 קבועים לה 14 תיקים, אבל האולם נטוש וחשוך. מי שמגיע ושואל מה עכשיו, מוצא לבסוף את דרכו לחדר של הפרקליטות במסדרון הבא. תחילה צריך להירשם כאן, להיכנס לשיחה עם התובע ואז עוברים לאולם.

די ברור מה שקורה כאן: אלו ניסיונות להגיע להסדרים שיְיַתְרו את הדיון. אבל למה בבית המשפט עצמו, בשעה בה אמור להתקיים בדיון? אין ספק, שהצורה הזאת משרתת את התביעה: הנאשם, שאולי לא ממש ישן טוב בלילה הקודם ואינו רגיל למעמד, נתון בלחץ והזמן שעובר מגביר את נכונותו להודות ולסיים את התיק. אלא שמדובר בפגיעה חמורה בהוגנותו של התהליך ובניצול לרעה של כוח התביעה מול הנאשם.

ימי ההקראות בבתי המשפט לתעבורה הם סרט נע, ולא צריך לגזול ממעט הזמן שמוקדש גם כך לכל תיק. המו"מ בין הצדדים צריך להיעשות לפני הדיון ולא על חשבון זמנו. מבחינה זו, השופטים הם למעשה בני ערובה של התביעה: גם הם רוצים להגיע לכמה שיותר הסדרים, ולכן נאלצים לתת למדינה את הזמן שהיא נוטלת לעצמה.

בזבוז הזמן הזה אמור למעשה לחסוך זמן, אלא שמחירו גבוה מדי. עמדנו כבר על הפגיעה בהגינות כלפי הנאשמים, ולהתנהלות הזו יש גם השלכות רוחב קשות. כיצד ניתן לצפות שמישהו יתייחס ברצינות למשהו שמתנהל בצורה פחות מסודרת מאשר תור בקופת חולים? כאשר הנאשם מגיע ב-8:30 ומגלה שלאיש לא אכפת מזמנו, הוא מקבל רושם של ביזוי ההליך, בית המשפט, האכיפה והוא-עצמו.

את כל התהליך הזה צריך לשנות מיסודו. יש לקבוע הליך מסודר ומחייב, לפיו שיחה על הסדר טיעון - אם הנאשם ירצה בכך - תתקיים במשרדי התביעה לכל המאוחר 48 שעות לפני הדיון. ושלא יגידו לנו שאין זמן; זה פשוט עניין של התארגנות מראש, שהרי את הפגישות מקיימים גם כעת. זהו אחד הפרטים שיש לעגן סוף-סוף בחקיקה, שתעשה סדר בכל עניין הסדרי הטיעון.


מתארגנת מול הקלדנית


נחזור לשורץ. בשעה 9:10 אני מוצא אותה באולמה, עוסקת בהתארגנות מול הקלדנית. נראה שהשתיים אינן רגילות זו לזו, שכן שורץ מקדישה זמן רב להסברים כיצד היא רוצה לנהל את הפרוטוקול והתיקים הממוחשבים. שורץ, מלאת התחשבות, גם מבטיחה: "את תרצי הפסקה - אני אמשיך להקליד, אין בעיה". אלא שגם היא צריכה לעשות את כל זה לפני המועד שנקבע לתחילת יום הדיונים.

בשעה 9:19 נכנס נציג התביעה לאולם, ושורץ מבקשת ממנו שיתחיל להכניס אנשים. בשעה 9:23 נכנסים ראשוני הנאשמים לאולם. שורץ מבקשת מהם לשבת, נוטלת מהתובע את התיקים ומתחילה להקריא שמות כדי לבדוק עם מי אפשר להתקדם. שניים מהנאשמים מיוצגים בידי עורך דין, שטרם הואיל בטובו להגיע - 55 דקות אחרי המועד. רק ב-9:27, באיחור של 57 דקות, אפשר להתחיל את יום הדיונים.

בתיק הראשון יש הסדר, ושורץ מקפידה על זכויות הנאשם: "אתה מבין את העובדות המיוחסות? אתה מבין את ההאשמה? בית המשפט לא מחויב להסדר, אבל בית המשפט העליון קבע בפסיקה שיש לכבד הסדרים אלא אם כן הם בלתי סבירים". שורץ מכתיבה הרשעה בנהיגה במהירות של 144 קמ"ש, ופונה שוב לנאשם: "קבעתי שאתה אחראי, שאתה אשם, ועכשיו אנחנו עוברים לטיעונים לעונש".

התובע מגיש גליון הרשעות ארוך ושורץ עושה פרצוף של תוכחה: "יש לך הרשעות קודמות". הנאשם מבקש לומר דבר מה, אך שורץ פונה "לכולם: הסדר הוא שקודם התובע אומר את הטיעונים שלו ולנאשם יש את זכות המילה האחרונה". שורץ גוזרת עליו בהתאם להסדר 15 ימי פסילה, קנס של 1,200 שקל פסילה על תנאי, מסבירה לקלדנית כיצד עליה להקליד, ומשתמשת בטקסט מובנה לתוכו יש להכניס רק את הפרטים. שורץ גם מבהירה לנאשם: "פסילות על תנאי חלות על כל עבירה בטיחותית, לא רק מהירות. זה ברור?". לאחר מכן היא מסבירה לו מה עליו לעשות כעת.

הנאשם בתיק הבא מודה גם הוא בנהיגה במהירות מופרזת (138 קמ"ש), ללא הסדר טיעון. האיש נוהג משנת 2008, יש לו 22 הרשעות ואחת מהן באותה עבירה. התובע מבקש פסילה וקנס. הנאשם מצידו מספר שהוא מסיע את אביו העיוור, שגם בא איתו כראיה פיזית. "הבאת את אבא מהרצליה לפה?!", תוהה שורץ.

הנאשם מתחיל לומר שלא היה הסדר משום שאינו יכול לשלם 1,000 שקל כעמדת התביעה, אך שורץ מבקשת ממנו מיד - כיאות - שלא יספר לה מה קרה שם. עם זאת, היא משתמשת בדברים כדי להכניס לפרוטוקול שהוא מבקש להקל בקנס, ומטילה עליו 800 שקל ופסילה על תנאי. "יש לך הזדמנות עכשיו. זה עונש. קח את זה בחשבון. לקחתי בחשבון את זה שכשלת [במהירות מופרזת] רק פעם אחת לפני חמש שנים".