|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
את העומס על בתי המשפט ניתן לצמצם בצורה חדה בשני אמצעים פשוטים: לשלוח לכלא את מי שמשקר בהליך אזרחי, ולקבוע שכל העניינים שבין אותם צדדים יידונו בפני שופט אחד
|
מן המפורסמות הוא, כי אם תחזור על שקר שוב ושוב, הוא יתקבע בתודעה כאמת. למי מאיתנו יש היכולת והרצון לבדוק לפרטים "אמיתות" בלתי מוטלות בספק? אני עומד לעשות מעשה טיפשי ואף מסוכן: לבקר את המערכת המשפטית הישראלית. טיפשי - כי רק טיפש יהין לומר למורמים מעם שהמלך הוא ערום. מסוכן - כי יוכלו לטעון נגדי שביקורת קונסטרוקטיבית היא "זילות" בית המשפט.
נתבונן בפרה הקדושה הראשונה: שופטינו כורעים תחת נטל העומס. תיק משפטי שיכול להסתיים במספר חודשים נגרר לאורך שנים רבות. במי האשם? בעומס כמובן. אבל אני אינני משפטן, ודווקא משום כך התבוננות בלתי אמצעית שלי במערכת לאורך שנים נותנת לי הגיבוי לטעון: לא נכון! אין עומס בבתי המשפט.
לכאורה ניתן להפריך בקלות את דברי. די אם נבדוק את מספר התיקים ומספר השופטים, ונוכיח, כי זה עתה השמעתי טענת הבל. ובכל זאת אטען ואחזור ואטען: לא נכון! אין עומס בבתי המשפט. מספר התיקים העצום בבתי המשפט נוצר לא משום ש"עם ישראל אוהב להתדיין" כטענת שופט ידוע, אלא הוא תולדה ישירה של התנהגות השופטים עצמם. אילו רק רצו, היו מקטינים את העומס באופן מהותי ומשמעותי וזאת באופן מיידי וכבמטה קסם. כיצד? בפשטות רבה: הטילו על הציבור את מורא בית המשפט!
אין מחיר לשקר
חבר (דווקא משפטן) נתן לי עצה: אם פלוני חייב לך כסף ולסירובו לשלם הוסיף "אתה יכול לתבוע אותי", זוהי האינדיקציה הטובה ביותר לזיהויו כנוכל. אותו פלוני יודע, כי אם תפתח נגדו תיק אזרחי, יצטרף זה לעומס, ורק בעוד כמה שנים - אם בכלל - יחייבו אותו לשלם את חובו. אותו פלוני גם יודע היטב, כי אם ישקר לבית המשפט ויספר סיפורי אלף לילה ולילה מדוע אינו חייב (ואולי גם יטען שבכלל חייבים לו), דבר לא יקרה לו. לכל היותר יקבל נזיפה על שקריו ויחויב כעבור שנים לשלם את חובו.
כל זאת, כי אין בו מורא בית המשפט. אילו היה בו מורא, היה ממהר לשלם את חובו ולא מנצל את המערכת המשפטית לנוכלותו. לפני מספר שנים ביקשתי מעורך דין ידוע לבדוק עבורי כמה אנשים קיבלו עונש כלשהו על שקרים שלהם בבתי המשפט. הסכיתו ושמעו: אפס. קובע שופט נכבד בפסק דין שנתן לאחר שנים, כי הנתבע שיקר במצח נחושה, הצהיר והעיד שקר, ולפיכך מחייב את הנתבע לשלם לתובע את חובו. ומה עם השקר עצמו? נאדה! כלום!
אילו ידע אותו נתבע, כי אם ייתפס בשקריו ובית המשפט יחליט ששיקר למרות שהוזהר לומר את האמת, אזי בנוסף לתשלום חובו היה גם נשלח למאסר - היה יורד התיק הזה מהעומס. מצוי עימי פסק דין מלפני יותר מעשור, בו קבע שופט מחוזי, כי עורך דין נוכל שיקר במצח נחושה בבית המשפט. במקום להטיל עונש על השקרים, כתב אותו שופט: "יש לתת את הדעת על השקרים בבית המשפט". שמעתם ? לתת את הדעת. כבוד השופט, אל תמליץ לתת את הדעת, אלא שלח למאסר על השקר. כמה וכמה עונשים כאלו יורידו תיקים רבים מהעומס.
אולי השני יסכים
סיבה נוספת לעומס: באופן מדהים, יכולים פלוני ואלמוני להגיש תיקים בעניינים שונים ביניהם בבתי משפט שונים. במערכת מתוקנת (וחשוב לומר: ממוחשבת), כל הליך שבין פלוני לאלמוני צריך להגיע לאותו שופט (שכמובן יהיה רשאי להפנות עניינים אחרים לשופטים אחרים). בפועל, בתיקים רבים שבין אותם פלוני ואלמוני ידונו שופטים שונים בבתי משפט שונים. החלטה פשוטה ולמעשה טכנית, לפיה כל דבר ועניין שבין פלוני לאלמוני יוגשו לשופט הראשון שהיה לו הכבוד להכירם, הייתה מכווצת את העומס.
מכיר אני עורך דין, שבכל פעם בה בקשה שלו הייתה נדחתה - היה מגיש אותה שוב בבית משפט אחר. לעיתים מה שדחה שופט אחד קיבל השני. לקח ל"מערכת" שנים לחשוף את מעלליו ולשלול את רשיונו, אך את תרומתו לעומס הוא תרם.
אם וכאשר מאן דהוא במערכת המשפט הישראלית ידאג ליישומן של שתי עצות פשוטות אלה, יתברר שאין עומס. תיקים רבים של "לא אשלם - תבע אותי" לא יוגשו כלל, והצדדים לא יתמרנו בין בתי המשפט בתביעות שונות משום שהכל יתנקז לאותו שופט.
או אז יגלו שופטינו, כי לא רק שאינם כורעים תחת נטל העומס המדומה, אלא שגם ביכולתם להאריך את החופשה השנתית הקבועה. כאשר זה יקרה, נעבור לפרה הקדושה השנייה שחשש כבד בצידה: פיטורי שופטים בשל מספר זעום של תיקים, שפשוט לא מצריך כל כך הרבה שופטים.
|
| תאריך:
|
22/10/2014
|
|
|
עודכן:
|
23/10/2014
|
|
יעקב עמר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ש. גוטווין
|
22/10/14 03:28
|
|
|
|
2
|
|
אהרון שחר
|
22/10/14 10:23
|
|
|
|
|
|
יעקב עמר
|
23/10/14 18:09
|
|
|
|
3
|
|
שחר כהן
|
24/10/14 12:49
|
|
הכל מסכימים כי מרכיב בסיסי ויסודי, בהוצאות המחייה השוטפות של יחידים ותא משפחתי בישראל, הינם הוצאות הדיור - וליתר דיוק, הוצאות תשלום המשכנתה החודשית, שבהם נושאים מרבית הזוגות הצעירים, שנטלו משכנתה לצורך רכישת דירה למגוריהם. אם אין מדובר בהוצאה חודשית שוטפת, בגין תשלום חודשי עבור משכנתא, הרי מדובר בהוצאה חודשית נכבדת וניכרת, בגין תשלום דמי שכירות שוטפים, שמשלמים יחידים ותא משפחתי בישראל, מדי חודש בחודשו, לצורך מימון מגוריהם השוטפים.
|
|
|
|
|
שני גלגולים עבר המושג 'ציונות', בימי חלדה הקצרצרים של המדינה. בתחילה הייתה כמובן הציונות זו שהקימה את המדינה. קלטה עליה ענקית, ארגנה נכון את צבאה, והשתיתה את משקה הרופס על פעילות פיתוח אדירה. באותו זמן ממש גרמו פרשנויות שונות של המושג הזה ליצירת עולם שבו הייתה שליטה לנושאים מרכזיים כמו מלחמות הקיום מול האויב הערבי. עולם של סיוטים ביטחוניים, פחדים דמויי שואה. בשל ויכוחים פוליטיים נחצו קיבוצים על משפחותיהם. מאבקים חברתיים נוסח ימי סטאלין וברית המועצות שלטו בכיפה.
|
|
|
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי  זדון, הפתעה, בורחים בלבד, מסל"ם שבת שלום
|
|
|
|
|
הלילה, בין יום שני לשלישי התקיימה בלב מנהטן, בהיכל בית האופרה המטרופוליטנית מהנודעים ביותר, המטרופולין, או "מט" בקיצור, הצגת בכורה אנטי ישראלית שאיננה אלא אופרה אנטישמית צווחת. זו אופרה שכנראה מבוצעת היטב מבחינה מוזיקלית, והיא מספרת את עלילת השתלטותם של ארבעה טרוריסטים פלשתינים על אוניית הנוסעים האיטלקית "אקילה לאורו". מקרה החטיפה של ספינת השיוט אירע בחודש אוקטובר 1985, כשהאוניה הייתה בדרכה מנמל אלכסנדריה לנמל פורט סעיד.
|
|
|
|
|
את הבית היהודי שלנו רואה נפתלי בנט רק דרך משקפיים של אקזיט, של הייטק, רק דרך המשקפיים של ההון "שמצליח לעשות את המכה שלו". נפתלי בנט אינו מסוגל להרכיב משקפיים, שדרכם רואים את ההון האנושי. וההון האנושי אינו רק אקזיט שדופק מיליונים צבועים בירוק. ההון האנושי זה גם אנשים ישרי דרך, אנשי עמל, אנשים פשוטים, ששלושים שנה ואף יותר עובדים במפעל מגבות בעיר ערד. ההון האנושי הוא גם מאתים משפחות, שכל קיומן תלוי במפרנס העובד על יד מכונת האריגה במפעל המגבות ערד.
|
|
|
|
|
