בית כנסת רפורמי בארה"ב היה מלא עד אפס מקום ביום הכיפורים, והגבאים העמידו בכניסה סלקטור שקיבל הוראה חד-משמעית: הכניסה לבעלי כרטיסים בלבד. והנה מגיע יהודי אחד ואין ברשותו כרטיס. מבהיר לו הסלקטור: אתה לא יכול להיכנס. אבל אני רק רוצה לומר משהו לחבר שלי, מסביר היהודי. הסלקטור מתרצה: בסדר, אבל שלא אתפוס אותך מתפלל!
בהר-הבית זו אינה בדיחה חד-שנתית אלא מציאות יום-יומית. אוי לו ואבוי לו ליהודי שייתפס מתפלל. ולא רק מתפלל - גם ממלמל פסוק. ולא רק ממלמל - גם עושה תנועה של כריעה מול מקום המקדש. ולא רק כריעה - גם הרכנת ראש. כי ממשלות ישראל לדורותיהן ומשטרת ישראל לדורותיה הפקירו את ההר בידי פורעים מוסלמים מאורגנים היטב.
אפשר ללכת אחורה עד 1967 כדי למצוא את שורשי המצב המופרע והבלתי-ייאמן, בו ל-7 מיליארד איש יש חופש דת על הר-הבית - אבל לא ל-14 מיליון יהודים. את שורשי המצב המופרע והבלתי-ייאמן, בו הממשלה הדמוקרטית היחידה המגבילה פולחן של יהודים היא ממשלת ישראל. אבל זה עניין להיסטוריונים; השאלה הגדולה היא מה עושים עכשיו.
ברירת המחדל: להגביל את היהודים
יש כאן מצב קלאסי של סחטנות טרוריסטית. שהרי פירוש המילה "terror" הוא "פחד": ישראל מפחדת מהתגובה המוסלמית המקומית והעולמית, ולכן נותנת למוסלמים לעשות בהר-הבית מה שהם רוצים, לבצע בו עבודות חפירה ובנייה בלתי חוקיות, לטרפד עבודות שיפוץ ישראליות, ובעיקר - לקבוע מי יתפלל ומי לא. אז מדי פעם עוצרים כמה פורעים, ומדי פעם מגבילים נקודתית את כניסת המוסלמים להר, אבל בגדול - כבר מזמן אין ריבונות ישראלית בהר. וכאשר היה מי שביקש לקיים תהלוכה במרחק של קילומטרים מההר תחת קריאתו של מוטה גור "הר-הבית בידינו", אסרה זאת המשטרה מחשש להתלקחות.
ברירת המחדל של המשטרה, בגיבוי הדרג המדיני, היא להגביל את היהודים. לא רק שיש שעות מוגבלות מאוד לכניסת יהודים להר, אלא שכאמור למעשה אסור להם לעשות שום דבר שעשוי להיראות כמו משהו דתי. כבר היו מקרים ששוטרים סילקו יהודים שאמרו משהו והשוטרים חשבו שזה - רחמנא ליצלן - איזשהו פסוק. יהודים שנרצחו על קידוש השם יכלו לזעוק "שמע ישראל"; בהר-הבית זה אסור באיסור מוחלט. וכאשר המוסלמים מתחילים להתפרע, התגובה הפבלובית של המשטרה היא קודם כל לאסור על יהודים להיכנס להר. הבנתם את זה? כאשר פושע משתולל, מגבילים את האזרחים החפים מפשע.
כחלק מאותה מדיניות, המשטרה רודפת בצורה שיטתית את פעילי הר-הבית ובראשם את יהודה גליק. כן, רודפת. וזה מגיע עד פברוק ראיות ותפירת תיקים: רק לאחרונה ביקשה המשטרה להרחיק את גליק מהר-הבית, למרות שהוא הוכיח שבמועד בו כביכול היה בהר - הוא בכלל היה בבית המשפט. מה עשתה המשטרה? תיקנה בדיעבד את התאריך, באה שוב לבית המשפט וקיבלה את הצו המבוקש. ורק שתבינו: גליק מתפרנס מהדרכת יהודים בהר-הבית, כך שההרחקה הזאת היא גדיעת מקור פרנסתו, כאילו אין בישראל חוק יסוד
חופש העיסוק. וזה עבר בשקט, כי הרי לציבור מוכרים את הבלוף לפיו מדובר בפעיל ימין קיצוני שכל מטרתו להעלות בלהבות את ירושלים.
מודל מערת המכפלה
אז מה עושים? מובן שאין פתרון קל, בשל אותה רפיסות רבת שנים. אבל העובדה שהפתרונות אינם קלים, איננה משחררת את הממשלה מחובתה להשליט חוק וסדר בכל מקום, להעניש את העבריינים ולהגן על האזרחים. וזה נכון גם בהר-הבית, קשה ככל שיהיה, כי אם הדבר לא ייעשה - ההתנקשות בגליק לא תהיה שיאו של תהליך אלא רק תחילתו.
לפני מספר שנים פרצה קטטה בין מתפללים בבית הכנסת אלטנוישול בפראג, אחד מבתי הכנסת החשובים והידועים ביותר בעולם. המשטרה הצ'כית פעלה בנחרצות וסגרה את המקום. משטרת ישראל יודעת לעשות זאת כאשר בני נוער שיכורים מתקוטטים במועדון. אין שום סיבה לא לעשות זאת בהר-הבית - ולא כתגובה רגעית לאירוע נקודתי (כמו הפעם), אלא בצורה נחרצת ולאורך זמן. ושיהיה ברור: אני מדבר על סגירה רק בפני הפושעים. כל השאר - ברוכים הבאים. אין סיבה שמוסלמים מחו"ל, שאינם קשורים לפורעים המקומיים, לא יוכלו להיכנס למקומות המקודשים להם. ומובן שאין סיבה למנוע זאת מיהודים ומבני כל שאר הדתות.
המשטרה יכולה גם לעשות את מה שעושים בחו"ל במגרשי כדורגל: להכין רשימות שמיות של משתוללים שמהם תימנע הכניסה. היא יכולה לעצור את המסיתים המוסלמים הראשיים ולהרחיק אותם מההר - כן, בדיוק כמו שהיא יודעת לעשות לגליק.
מובן שצריך גם פתרון לטווח הארוך, ויש מודל שעובד היטב: מערת המכפלה. שם יש חלוקה ברורה בין יהודים למוסלמים, הן מבחינת המקום עצמו והן מבחינת ימי השנה, ועובדה שאנחנו לא שומעים על שום בעיות. הר-הבית קדוש למוסלמים, וחובתנו לכבד זאת - בדיוק כשם שאנו דורשים מהם לכבד את העובדה שהר-הבית קדוש ליהודים. אפשר להידבר בשקט עם המנהיגים המתאימים, ואם הנוכחיים אינם בני שיח - ניתן ליצור להם חלופה, אשר תיהנה מגיבוי ישראלי ותקבל לידיה את ניהול ההר.
מיד לאחר איחוד ירושלים קבעה הכנסת בחוק: "המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם, או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות". יש שם אפילו סנקציה פלילית: "העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות, דינו מאסר חמש שנים". נכון להיום, לחוק הזה יש כוכבית: פרט ליהודים בהר-הבית. הגיע הזמן למחוק אותה.
