מתעורר הרצון לצפות בה שנית

על כשרונותיהם של קבוצת מסיימי מחזור נ"ג עמדנו כבר בראשית השנה, עם הצגת "החגיגה" ועם ערב השאנסונים הצרפתים "אם נדע לאהוב", וכעת נפעמנו מהגשת המחזה המתאר את היחסים הדורסניים ופוגעניים של בני שתי משפחות, המתערבלים זו בזו. השריטות באופיים ובנפשם של דמויות המחזה, נראות כמו מוגזמות - אך לא היא. סם שפארד מצליח בלשונו התמציתית, מבלי לעייף בחזרות שוב ושוב, לחדור לנפש הדמויות בצורה כה עמוקה, עד שהצגות מסוימות שראינו על הבמה הישראלית לאחרונה נראות כה שדופות, שטחיות ודלות, לעומת יצירתו של סם שפארד.

הגיבור עם השריטה העמוקה ביותר, הוא ג'ייק (יהב קדוש במשחק מוחצן, אגרסיבי ומוטרף), שבטוח שהרג את אשתו באכזריות. הוא מספר על כך לאחיו פרנקי, על קנאתו לאשתו השחקנית, בס, שלבטח, כך הוא מדמיין, שוכבת עם השחקן בן זוגה בהצגה, ועובדה: היא אינה לובשת כלל תחתונים ביוצאה מן הבית... פליטת הפה של האח פרנקי (עמית גיל מלא הרגש, עשיר ההבעות והמקסים) שבס, האישה, הרי תמיד אינה לובשת תחתונים, לא רק לחזרות ולהצגות, פותחת לנו חלון הצצה לשאלה: האם הוא ניהל איתה רומן?

ג'ייק מגיע לבית אמו במצב נפשי קשה. הוא מסרב לאכול, ואמו המכמירה הדואגת מנסה להאכילו בכפית ובשיטות של האכלת תינוק. מצב המדגים את הקשר הלא בריא בין האם לבן, ושאולי מוחו עוות כבר בילדות כתוצאה מיחסה המגונן יתר על המידה. מה עלה בגורל אביו? לכך יש כמה גירסאות. כי כולם חיים עם שקר בנפשם. האם מספרת שהוא נהרג בתאונת מטוס. בהמשך - הבת מספרת שהוא הלך שיכור בכביש ונתקל בעץ. בקיצור, דמות האב שחסר, רק מעצימה את תהפוכות הנפש והתיסכול של האם וילדיה.

הבת, בס, מתגלה לנו כפצועה, לאחר התעללות בעלה, בסנטוריום, עם פגיעת ראש וחשש ליכולתה לחזור להיות נורמלית. אך היא (סיוון רוזנברג במשחק וירטואוזי תוך שינויים באופיה כתוצאה מהנסיבות, מה שממחיש את מיגוון יכולותיה) מתאוששת במידת מה. האהוב מנעוריה, פרנקי, שכה מודאג ורוצה לבדוק אם היא בכלל חיה - חוטף כדור ברגלו מאביה האלים, שחשב כשיצא לצייד, שהוא צבי. משחקו של האב האיום, (שחר פולק) האלים והמשפיל את אשתו אותה הפך לשפחתו, ריאליסטי ונוקב ביותר. בגסות אופיו אינו מוכן להעביר את פרנקי הפצוע לבית חולים, כדי שלא יוודע למשטרה, והוא יואשם. היחס שלו לכל סובביו - הוא תעודת עניות לכל הגברים החושבים שהכל מגיע להם, ולמרבה הצער, בקהילות רבות יחס כזה קיים עד היום, בלי קשר לרמת ההשכלה או המצב הכלכלי.

אשתו המושפלת מגי, קסניה מרקוזה התמירה, מקבלת הכל על עצמה ובלבד ששלום הבית יישאר. עד שכלו כל הקיצין, ואז, לקראת הסוף, חל בה מהפך. במשחק מעולה היא זוקפת את דמותה השחוחה ומתריסה בפניו, לאחר כל ההשפלות והעלבונות, שאם לא טוב לו - הוא יכול לעזוב את הבית. הם יסתדרו גם בלעדיו.

בימויו של דב רייזר מעניק לכל דמות, גם במסגרת הזמן הקצר של ההצגה, להתבטא בגיוון רב של סיטואציות, וכך, זוהי תעודת גמר משובחת לכל הצוות. דין עובדיה החביב כאחיה של בס, שרון רוזנבאום היפה כסאלי, אחותו של ג'ייק, שסובלת כמו כולם, לגביה נרמז על גילוי עריות מצד אביה האלים, באופן שבו אחיה ממשש אותה כדי להזכיר לה מה אבא היה עושה לה; מאי אזולאי כאם השתלטנית בעדינות על בנה ג'ייק, שקשה לא לרכוש לה אמפטיה בגלל הקסם שלה, והרוך והעדנה שבה;

כל אלה, על במה מאוד חכמה שעיצב אבי שכווי באולם הקטנטן והאינטימי, כולל המטוסים התלויים מעל, עם תאורה מקצוענית ביותר של אורי מורג, שיוצרת את החילופין במיקום הסצינות בלי לקטוע את הקצב המהיר והאינטנסיבי של ההצגה. כך גם קטעי המוזיקה הנפלאים הכה מתאימים לפני כל סצינה, אותם ערך גם כן הבימאי דב רייזר - כל אלה ותרגומו העסיסי של שלומי מוסקוביץ', שהפעם חסך בכמות המילים בנות 4 האותיות - כל אלה מעמידים הצגה ייחודית, ערכית, מעמיקה ומעוררת מחשבה וסערת נפש.

לאחר הצגת "מתים מאהבה" מאת סם שפרד, הנודעת גם כסרט, ואותה ראינו בראשית החודש בבימויו של עודד קוטלר ושחקני סדנאות הבמה, נפלא לצפות בהצגה כה משובחת (בהצגת בכורה בישראל), שמעוררת את הרצון לצפות בה שנית - בגלל המורכבות הרבה של כל טיפוסיה, הרבדים העמוקים בנפשם אליהם היא חודרת, הבימוי והמשחק המרהיבים שמשאירים אותך המום.

ההצגה "שקר בנפשנו" תעלה עד סוף חודש נובמבר.

שאפו למחזור נ"ג של בית צבי.