נראה לי שלאחר עשרות שנות ניסיוני ככלכלן, אני יכול לשים כיום את האצבע על הגורם העיקרי בגינו הדור הנוכחי סובל מלחץ כלכלי. לא מדובר במחיר הקוטג', או המילקי ואפילו לא מחיר החיתולים. בניגוד לדור הורי, שבשביל לנסוע לחו"ל חסך שנים בבנק, ורק אז מימש את משאלתו, דורי, וגם דור ילדי, נפל במלכודת הפתאים של האשראי הבלתי מוגבל כמעט הנתון לשימושו.
עיקר האשמה דווקא לא כל כך בבנקים אלא יותר, בחברות האשראי החוץ בנקאיות. כל עסק כיום-מנפיק לך כרטיס ללא שום ערבונות. זה מתחיל מדיינרס וממשיך בסופרסל, או סופרפארם והיד נטויה.
החברות הללו גובות ריבית עד 14% שנתית כשהאינפלציה הנה גם אפס.
גרוע מזה, כל הנפקת כרטיס פותחת מסגרת אשראי ללא שום בטחונות
של עשרות אלפים. וכך המשפחות מגלות במהרה, ולהפתעתן, שיש להן 100-150 אלף ש"ח לניצול מיידי; חוב של שנת הכנסה, במובן של שכר מעבודה.
הקלות הנסבלת הזו גורמת לשנה ראשונה בלבד עם הרבה נחת, מכונית חדשה, וחו"ל. אבל מה שקורה אחרי זה-זהו בעצם עיקר המילכוד והקץ': צריך גם להחזיר, מה שעדיין לא הרווחת ושבעצם אין לך.
זוג צעיר בשיטה הזו מוצא עצמו במהרה משלם אלפי שקלים בחודש
על החזר קרן וריבית נשך, שסותמים את מקורות הכנסותיו לצריכה שוטפת רגילה. מלכודת פתאים אמרנו? זו המגמה שפשטה בכל העולם, אבל בארץ היא הגיעה עד כדי אבסורד. כשדיינרס מרשה לעצמה לגבות השנה 14% ריבית, ההסתבכות של מי שהנפיק לעצמו כרטיס אשראי-יותר מקרובה.
אני מתמלא קנאה בהורי לדוגמא. הם הביאו הבית משכורת, ורק אותה צרכו. בבנק השתמשו למטרות חיסכון, ולא למטרה תשלומים על אשראי יש מאין.
לדוגמא-
בנק הפועלים. ההכנסות מריבית גבוהות מההכנסות מעמלות.
5,879,000
הכנסות ריבית, נטו
62,000
הוצאות בגין הפסדי אשראי
4,559,000
סך הכנסות שאינן מריבית
6,616,000
הוצאות תפעוליות ואחרות-עמלות
3760,000
כך זה אצל כל הבנקים. ותחשבו על זה.
במקביל, הרשות הפלשתינית ממשיכה לחנך את צעיריה להפוך למחבלים - למרות שגם היא נתונה לאיומי הטרור של חמאס
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
