שר החוץ
אביגדור ליברמן אינו מסתיר את כוונתו להיות ראש ה
ממשלה הבא של ישראל ולמטרה זו כל האמצעים כשרים בעיניו אפילו להתחזות לאדם אציל, אדיב חביב, עדין, נדיב, מנומס ונעים הליכות חלומה של כל אם עבריה לחתן מסוגו.
לליברמן אין בעיה לזגזג, לבגוד בשותפים לדרך לשעבר, לחצות קווים אידיאולוגים הלוך וחזור, להתכחש לעברו ולאחז את עיניהם של שותפיו הפוליטיים הפוטנציאליים. הוא גדול על בכמה מספרים על כל מתחריו מהאופוזיציה החותרים גם הם לתפקיד זה.
לשבחו של ליברמן ייאמר גם שבראיונות לכלי התקשורת הוא לא הסתיר את כוונתו להיות היורש של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה. אפשר לסמוך על ליברמן שהוא יפעיל במועד המתאים את כל התרגילים המסריחים האפשריים כדי שהדבר יתבצע במוקדם יותר מאשר במאוחר.
מי שעשוי לסייע לו בתחום זה הוא חברו הקרוב
אריה דרעי שהצליח תוך שבוע להשתלט על
ש"ס שרקח אתו בעבר כמה קומבינות.
משלושת חברי הטריאומווירט שמינה המרן
הרב עובדיה יוסף המנוח לראשות ש"ס נוטרלו כבר השנים הראשון היה שר השיכון לשעבר
אריאל אטיאס שפרש בשעתו מהחיים הפוליטיים. השני שר הפנים לשעבר פרש השבוע מש"ס והקים מפלגה חרדית ימנית.
המתחרים של ליברמן לכס ראש הממשלה לא מטרידים את מנוחתו.
ליברמן לא מעריך את הרצוג שמתעקש לא להיקרא יותר בשם החיבה בוז'י, בז ל
ציפי לבני שבעבר הצטער על כך שבעבר כאשר היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה( בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו) מינה אותה כמנהלת רשות החברות ולא סופר את
יאיר לפיד.
את כחלון ינסה ליברמן לנצל למטרותיו הפוליטיות ולמטרה זו ירעיף עליו מחמאות מדומות וימשיך להלום בבוס שלו לשעבר נתניהו שהוא הפסיק להעריך מזמן.
על-מנת להגדיל את מרחב התמרון שלו הכריז אומנם השבוע ליברמן שהוא לא שייך לקואליציית "רק לא ביבי" אבל אם תיווצר סיטואציה שהרצוג לא יוכל להרכיב בלעדיו ליברמן עלול לטרוף את הקלפים למתחריו ולגבות מחיר כבד.
אין לשלול את האפשרות שליברמן הערמומי יתרמן אותם על תקן של מבוגר אחראי ובעל ניסיון ובסופו של המאבק הפוליטי האישי שצפוי בשבועות הקרובים הוא יהיה ראש ממשלת מרכז עם פזילה לשמאל וקריצה לימין.
לגנותו של ליברמן יאמר שהוא מתעקש להמשיך את שושלת ראשי הממשלות המושחתים שכיהנו במדינה החל ממחצית שנות התשעים שעליה נמנים
אהוד ברק,
אריאל שרון המנוח,
אהוד אולמרט ו
בנימין נתניהו.
בדומה לקודמיו גם ליברמן נחשב למיליונר שהתעשר במהלך שירותו הציבורי אף כי עשה זאת בחשאיות ובדרכים עסקיות אפלות.
כדי לממש את חלומו כל האמצעים כשרים בעיניו של ליברמן שונא חרדים מוצהר למרות שרעייתו שומרת כשרות ובתו חוזרת בתשובה.
בעבר, כאשר ליברמן היה עדיין בחזקת חשוד בעל וותק בביצוע עבירות פליליות חמורות הוא התעקש לקבל במסגרת ההסכם הקואליציוני את השליטה על גופי אכיפת החוק וראש הממשלה נתניהו נכנע לו.
היועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין, שנכשל בתפקידו כישלון חמור והתגלה כיועץ חלש וחסר חוט שידרה, המכהן על תקן של סניגור פלילי יותר מאשר תובע כללי החליט לסגור את התיק המרכזי של ליברמן בנסיבות טראגיות.
ליברמן בז מחדש לשלטון החוק ומשוכנע שיותר לא יתקרבו אליו .
תנועת אומ"ץ מתכוונת להציב תמרורי "עצור" בדרכו של ליברמן אל כס ראש הממשלה ולעמוד על כך שקודם לכן יתנו תשובות חד-משמעיות לכמה שאלות נוקבות:
1 . מדוע לא נערכה חקירה יסודית סביב התעלומה לאן נעלמו שלושה עדים חיוניים זרים שהיו אמורים לספק מיידע חיוני בתיק החקירה המרכזי שהוכן נגד ליברמן ואולי אף להעיד נגדו? ככל הידוע אחד העדים קיפח את חייו. מה גורלם של השנים?
2. האם נערכו כל החקירות הנדרשות בפרשות השחיתות שבהן היה מעורב ליברמן וצבר הון עתק לרבות ע"י שלטונות המס שמסרבים בעקשנות לספק מידע בנדון ?האם שלטונות המס מעודכנים לגבי חשבונות הבנק הזרים של ליברמן?
3. מה העלתה הבדיקה בעניין נסיעתו האחרונה של ליברמן לאירופה כאשר נחשף שהוא לא ביקר ביעד המקורי של הנסיעה הממלכתית אלא נסע לבקר את חברו ושותפו לעסקים מפוקפקים לשעבר איל ההון היהודי אוסטרי
מרטין שלאף? מהי מערכת קשריהם האמתית בין השנים?
כידוע היה אמור שלאף להיות הנחקר הראשי בפרשות ליברמן אך הוא סירב להגיע ארצה ולהיחקר . מסיבה זו נותרו פתוחים כמה נושאים שהיו אמורים להיחקר וליברמן צחק כל הדרך מהבנקים הזרים כל אימת ששב לישראל.
בדרך אל ראשות הממשלה נקט ליברמן מאז הקמתה של הממשלה הנוכחית בשורה של צעדים סותרים שהצביעו על כך שהאיש הגברתן הדיקטטור הפוליטי שמקרין עצמה כלפי חוץ הו בעצם חסר חוט שידרה.
בשלב הראשון החליטו נתניהו וליברמן על הופעה ברשימה משותפת בבחירות לכנסת כדי להיות הרשימה הגדולה שתרכיב את הממשלה כפי שאמנם היה במציאות .
לליברמן הייתה תוכנית מגירה לחזור לליכוד המפלגה שהוא שימש בעבר כמנכ"ל שלה להשתלט על הליכוד בהסכמה שבשתיקה של נתניהו ולהפוך ליורשו של ביבי עקיפת כל הטוענים לכתר ביניהם
גדעון סער, בוגי יעלון ו
סילבן שלום.
אחרי שנחסמה דרכו נקט ליברמן בצעדים שונים ומשונים כשהוא נע כמטוטלת ימינה ושמאלה וחוזר חס וחלילה.
תחילה האשים את נתניהו בפריסות נגד נתניהו ואמר שצריך להעיף את אבו מאזן. אחר מכך פרסם תוכנית שלום ותרנית .הוא ניסה למחוק את תוכנית הטרנספר ולהופיע כיונה צחורה.
ליברמן צבר נקודות כאשר נחפשה תוכנית של החמאס לחסל אותו בישוב נוקדים מעבר לקו הירוק שבו הוא מתגורר ואיבד נקודות כשהחל ללקק לשר החוץ האמריקני
ג'ון קרי שנוא נפשו של נתניהו.
בשלב הבא, כאשר מנהיג
הבית היהודי נפתלי בנט עקף בסיבוב את מפלגתו של ליברמן
ישראל ביתנו חזר ליברמן והפך לקיצוני ימני.
לא חלף זמן רב וליברמן הכריז שהוא לא פוסל את הרצוג כראש ממשלה.
נתניהו הזדרז להאשים אותו כמי שיחזיר את השמאל לשלטון וליברמן השתעשע בימים שבהם התאבל על אמו המנוחה.
בהמשך ליברמן פיזר מסך ערפל כאשר הכריז שאין לו העדפה בין ביבי לבוז'י.
אחר כך פרסם ליברמן תוכנית שלום שיש בה שילוב של טרנספר בהסכמה הדדי ובגיבוי בינלאומי עם ניתוק מגע בין ישראל והרשות הפלשתינית.
ליברמן יצר אמנות דיפלומטית בלתי אפשרית: הכנת שקשוקה מביצה שלא נולדה.
אומ"ץ סבורה גם שאזרחי המדינה זכאים לקבל מידע מדויק ומעודכן על ליברמן שכונה בעבר בנסיבות מבדחות בשם הלא מחמיא "ראספוטין" על מערכת יחסיו עם נשיא רוסיה וילדמיר פוטין.
ליברמן חייב להשיב תשובות כנות על מערכת יחסין ההדוקה מאוד עם האוליגרך
מיכאל צ'רנוי שמתגורר בישראל בעשרים השנים האחרונות ומבוקש ע"י האינטרפול בגלל הסתבכות הפלילית שלו בעבר בעסקי הפחם והאלומיניום . גם בארץ הסתבך בשעתו צ'רנוי בגלל תצהיר כוזב שהגיש בשעה שרכש מניות של חברת בזק יחד עם איל ההון
גד זאבי.
חקירות המשטרה בפרשות השחיתות של ליברמן העלו, בין השאר, שצ'רנוי היה מעורב גם בעסקיו האפלים של ליברמן שלא פוענחו עם היום. בכל מקרה אין להתפלא על כך שצ'רנוי תרם למפלגת ישראל ביתנו והיה אורח כבוד באירועים של המפלגה שבהן נטלו כמה שומרי סף של המפלגה ביניהם השר לביטחון פנים יצחק אהרונביץ ויו"ר ועדת חוקה ומשפט של הכנסת חבר הכנסת
דוד רותם.
על-רקע עובדות מאלפות אלה כדאי, אפוא, לערוך הכרות מחודשת ת עם המיועד לראשות הממשלה ליברמן להזכיר כמה תחנות בחייו הציבוריים הזועקות בעד עצמן ואינן זקוקות לפירושים מיותרים.
בהזדמנות לא חגיגית זו כדאי להזכיר שלליברמן, שהיה בבחרותו שומר ברים גברתן בירושלים שלא היסס בעת הצורך להשתמש באגרופיו.
דיפלומט הוא לא
בדרך לתפקיד שר החוץ הכרוך בלימוד נימוסים והליכות היו לליברמן בעבר כמה מעידות ואורחות התנהגות וולגריות שמעידות על אופיו הבסיסי.
אחת מהן חשפה באחרונה העיתונאית החוקרת רונית ורדי במגזין "ליברל" הממומן ע"י האוליגרך ליאוניד נבזלין אויבו של פוטין שהפך אוטומטי מוקצה מחמת מיאוס אצל ליברמן: "הפעם הראשונה במשרד ראש הממשלה הייתה תמיד מסחרת. ליברמן היה דמות חריגה מה שראה המשרד הזה לדורותיו. בחור צעיר, מבצע רוסי כבד, מתנחל, חזק וחסין וערמומי מאין כמוהו... הוא הסתובב במשרדים בלי נעליים. לא פעם יצא ברוכסן פתוח ביציאה מהחדר אל השירותים. אף פעם הרי לא היה אכפת לו מה אומרים עליו. מי שלא מתאים לו שיקפוץ"..
כדאי להיזכר שלליברמן יש הרשעה פלילית לא מחמיאה בעבירה שנעשתה בעבר בתקופת כהונתו כחבר כנסת שכבר לא מעוררת שאלה נוקבת לגבי כשירותו לשמש כראש הממשלה בשל קופות השרצים של ארבעת ראשי הממשלה לשעבר.
מכתב ה
אישום שהוגש בשעתו נגד ליברמן התברר, כי ב-17 בדצמבר 1999 בערב, חזר בנו בן ה-12 של ח"כ אביגדור ליברמן לביתו בהתנחלות נוקדים, וסיפר לאביו כי שלושה ילדים היכו אותו. ליברמן יצא מביתו והחל לרדוף אחרי הילדים, בני 12 ו-13. ליברמן הרים אבן מהקרקע ויידה אותה בגבו של אחד הילדים. הם נמלטו למקום מחבוא, ומשלא מצא אותם הלך ליברמן לבתיהם וסיפר להורים שלהם שהרביצו לבנו.
ליברמן לא הסתפק בכך. הוא איתר מאוחר יותר את שני הילדים שהתחבאו בקרוואן. הוא היכה אחד מהם בפניו. מעוצמתה של המכה נהדף לקיר, ראשו נחבל והוא נפל על הרצפה. בעודו שוכב המום מכאב, ליברמן בעט בו עד שהילד פרץ בבכי. לאחר מכן משך ליברמן בשערות הילד, תפס בצווארונו ובזרועו והכניס אותו למכוניתו, הסיע אותו לבית הוריו ואיים עליו בנוכחות הוריו כי "ישבור את ידיו ואת רגליו" אם יתנכל פעם נוספת לבנו.
היועץ המשפטי לממשלה דאז
אליקים רובינשטיין (כיום שופט בית המשפט העליון) ביקש מהכנסת להסיר את חסינותו של ח"כ ליברמן, וקבע: "על-פי מיטב שיפוטנו, ישנן ראיות מספיקות המצדיקות הגשת כתב אישום". ליברמן לא התנגד, ואמר שהוא יוכיח את חפותו בבית המשפט. בחקירתו במשטרה טען שרדף אחרי הילדים, הלך לביתם כדי להתלונן בפני הוריהם והמשיך לקרוואן שבו הסתתרו, אך הכחיש שיידה אבנים, היכה אותם או איים עליהם.
בחודש מרס 2001 הסירה הכנסת את חסינותו של ליברמן וב-24 בספטמבר באותה שנה נפתח המשפט שהסתיים בעסקת טיעון. ליברמן הודה בתקיפת ילד, בגרימת חבלה לילד ובאיומים עליו. סנגורו, עו"ד
דב ויסגלס, ציין שהבן של ליברמן "חטף מכות רצח", וש"האירוע היה סכסוך בין שכנים האופייני ליישובים נידחים".
נציגת הפרקליטות ציינה שאמנם העבירות חמורות, אך "במקרה של ליברמן מדובר בהתנהגות שאינה אופיינית, ובתגובה לא מתוכננת של אב על פגיעה בבנו". התובעת לא הסבירה כיצד מתיישבת הקביעה שההתנהגות אינה אופיינית לליברמן עם העובדה שליברמן נחשד כבר אז בעבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים על מפקד היחידה לחקירות בינלאומיות דאז, ניצב בדימוס
משה מזרחי.
ב-25 בספטמבר 2001, כאשר ליברמן כיהן כבר כשר בממשלה, בית המשפט אישר את עסקת הטיעון. השופטים אומנם דחו את טענותיו של עו"ד ויסגלס וקבעו שמעשי ליברמן היו מתוכננים והזכירו שהוא מעולם לא הביע חרטה עליהם, אך נמנעו מהטיל עליו עונש מאסר או קלון. ליברמן נאלץ לשלם קנס של 7,500 שקלים ולפצות את הילד ב-10,000 שקלים.
המועצה הלאומית לשלום הילד פנתה באותו יום אל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפסול את ליברמן מלהמשיך לכהן כשר בממשלה. אך רובינשטיין הגיב שהדרישה "חורגת מכל פרופורציה", משום שלדעתו מדובר ב"התנהגות שאיננה אופיינית ובתגובה לא מתוכננת של אב על פגיעה בבנו".
בקשתה של המועצה לא התקבלה. מאז ותמיד נהגו הרשויות בליברמן בכפפות של משי מחשש מידו הארוכה והנקמנית.
הבדיקות והחקירות של רשויות החוק משרד
מבקר המדינה, המשטרה, הרשות למניעת
הלבנת הון ורשות המיסים בחשדות שליברמן ביצע עבירות חמורות נמשכו כ-15 שנים בגלל הקשיים לרכז מידע בחו"ל, הקושי לחקור עדים.
בפני ליברמן עמדה משוכה גבוהה לצלוח בשלום את תיק חקירה הראשי נגדו שהוליד בסופו של דבר טיוטא של כתב אישום חמור שנותרה תלויה באוויר.
ליברמן הכריז בהזדמנויות שונות שלא עבר עבירה פלילית וכי הוא משוכנע ששאלת הטלת קלון, שעלולה הייתה לחסל לו את הקריירה הפוליטית לפרק זמן ממושך, לא עומדת כלל הפרק.
השתיקה הממושכת שליברמן כפה על עצמו, להוציא פעם אחת שבה השתלח בקציני החקירות של השמטרה כאשר טען רודפי אותו ועושים הכל כדי לתפור לו תיק הועילה לו.
בניגוד לחברו הטוב, ראש הממשלה לשעבר המגה-מושחת אהוד אולמרט, שלא היסס להתעמת בפומבי עם ראשי הפרקליטות, מבקר המדינה והמשטרה, הקפיד ליברמן שלא ליצור איתם מגע חזיתי.
ליברמן סחט בשעתו את ראש הממשלה נתניהו כאשר כפה עליו לאפשר לו השתלט פוליטית על שלטון החוק מתוך כוונה מוקמת שהוא יצא נשכר מכך.
העובדות מדברות בעד עצמן ליברמן היה מעודד מכך ששר המשפטים פרופ'
יעקב נאמן שהוא יזם את מינויו לא הפסיק לעודד אותו, אף כי באופן פורמלי לקח מרחק מכל הכרעה משפטית שקשורה אליו.
כאשר נאמן היה בשעתו פרקליט פרטי הוא טיפל, בין השאר, בחברות קש של ליברמן ובתו שנרשמו בקפריסין. נאמן לא שוכח חברים ולקוחות. יכול להעיד על כך חברו ולקוחו לשעבר אולמרט, שנאמן פעל מעל ומעבר כדי לחלצו מהבוץ הפלילי העמוק ולא היסס אפילו להתייצב כעד הגנה במשפטו.
לנאמן היו שעות-ליברמן לא מעטות במסגרת מערכת הקשרים הגלויה-הסמויה שהייתה קיימת ביניהם כששירות בצוותא כשרים בממשלתו של נתניהו.
גם המשטרה נטתה חסד מיוחד לליברמן במהלך החקירה הממושכת ואין כאן כנראה מקריות.
הכנר הראשי היה השר לביטחון פנים יצחק אהרונביץ איש מפלגתו של ליברמן וחסיד שוטה שלו שהכריז בעבר כי בגלל הקשרים המיוחדים ביניהם הוא מרחיק את עצמו מהחקירה בחשדות נגד הבוס .
הצהרה זו לא עמדה במבחן המציאות כאשר אהרונוביץ הכריז בהזדמנות מסוימת שהוא משוכנע שלא יוגש כתב אישיו נגד ליברמן.
בשעתו נשבה לעברו של ליברמן רוח חמה אוהדת גם מכיוונו של מפכ"ל המשטרה, רנ"צ
יוחנן דנינו, שהביע בפומבי את הערכתו שלא יוגש כתב אישום פלילי נגד ליברמן. למי ששכח, כדאי להזכיר שדנינו כיהן בעבר כראש אגף החקירות של המשטרה וטיפל באורח אישי בתיק עב-הכרס של פרשות ליברמן, שהיה מונח על שולחנו והוא מכיר היטב את מעלליו.
כאשר נתן ליברמן את ידו למינויו של דנינו כמפכ"ל, היו רבים שהרימו את גבותיהם.
הם לא העלו על דעתם שהנחקר ימנה את החוקר שלו לתפקיד שבו יוכל להמשיך לתלות אותו. אחרי ההכרזה האחרונה של דנינו, יכולים הם להוריד את הגבות שלהם מקדקודן לחצי התורן.
אומ"ץ לא הייתה יכולה לעבור בשתיקה על צעד חמור מעין זה, והגישה תלונה נגד דנינו ליועץ המשפטי לממשלה. בתלונה נאמר בין השאר: "מפכ"ל המשטרה רנ"צ יוחנן דנינו פעל לדעתנו שלא כראוי כאשר רמז בפומבי על עמדתו בעניין עיכוב ההכרעה בתיקו של שר החוץ אביגדור ליברמן.
"לא ייתכן שעבירה שנעשתה לפני עשור נעמיד עליה לדין היום. זה פוגע באפקטיביות של מערכת האכיפה, במיוחד בנוגע לשחיתות ציבורית.
"דבריו של המפכ"ל נאמרו ימים ספורים לפני שהיועץ המשפטי היה צריך לקבל את החלטתו הסופית ולהודיע לבג"ץ האם יוגש כתב אישום נגד שר החוץ ליברמן.
"עיתוי השמעת דבריו של המפכ"ל הינו בעייתי ביותר, מה גם שפורסמו בפומבי בהרחבה רבה".
וינשטיין לא נקט כמובן בצעד כלשהו נגד המפכ"ל מסיבה פשוטה: גם הוא היה בעקיפין מינוי של ליברמן באמצעותו של שר המשפטים נאמן שהיה, כאמור, בעבר פרקליטו של ליברמן
פרקליטו ר רם ש חן אה ן בן טרח להשיב עדיין. אני מקווה שנחזיק מעמד תריסר שנים עד שתיפול ההכרעה אם יש מקום לנקוט בצעדים נגד דנינו.
ליברמן בנה, בצדק מבחינתו, על כך שהיועץ המשפטי לממשלה הנרפה והרופס יהודה וינשטיין, האיש שהחוק מעניק לו מעמד של איש המשפט הבכיר והמכריע גורלות של אישים פוליטיים לשבט או לחסד
בחג החנוכה הקודם לפני שנה אירע לליברמן נס.
וינשטיין העניק בחג החנוכה שעבר מתנת חג נדיבה ביותר כאשר החליט החלטה שנויה במחלוקת בצמרת הפרקליטות, לסגור את תיק החקירה הראשי נגד ליברמן, שכלל כתב אישום חמור והיה מוכן להגשה מידית
למרבה הבושה היה זה אותו יועץ משפטי לממשלה וינשטיין שהודיע שנה וחצי קודם כם על דעתו של פרקליט המדינה
משה לדור, לפרקליטיו של ליברמן שבכוונתו להגיש כתב אישום חמור נגד ליברמן כפוף לשימוע.
החוק מת מצחוק זה עוד לא הכול עדיין: וינשטיין החליט להגיש כתב אישום קטן נגד ליברמן בפרשת שגריר ישראל בבלרוס לשעבר זאב בן אריה, גם הוא מינוי של ליברמן, שאפשר לו לעיין במסמכי חקירה של ליברמן שמשטרת ישראל לשגרירות בבלרוס לצרכי בדיקה ובכך נחשד ליברמן בשיבוש הליכי החקירה ובהפרת אמונים.
היועץ המשפטי המחונן זרק עצם למשפטנים הבכירים שמחו על סגירת התיק הגדול והביע את בטחונו שליברמן יורשע בתיק זה
השופטים סברו אחרת וקבעו כי לא הוכח שליברמן ביצע בפועל את העבירות שיוחסו לו.
ובא לציון גועל נפש ואנחנו עלולים לקבל ראש ממשלה מושחת כאילו לא היינו בסרט הזה.
