ברוכים הבאים למועדון

ניצן חן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית, אני רוצה להודות לך ולכל צוות לע"מ על כל מה שאתם עושים, לא רק הערב אלא במהלך כל השנה.

אני רוצה לציין במיוחד את משה מילנר. משה פרש לאחר שנים רבות של שירות כאחד הצלמים הבולטים של לע"ם. במשך שנים, תיעד משה בצילומיו את סיפורה המתמשך של ישראל, ואני חושב שהוא בעצם הפיק את תולדות המדינה בתמונות - המדינה כפי שהיא באמת ולא כפי שהיא לעתים קרובות מצטיירת. אני רוצה להודות לך, משה, על שנות שירותך הרבות. על כך נתונה לך תודתנו העמוקה. תודה רבה.

גבירותיי ורבותיי,
היום היינו עדים לסדרת דוגמאות לתמימותה של אירופה ואוסיף - גם לצביעות שלה: ההחלטה של בית הדין האירופי לצדק בלוקסמבורג לגבי חמאס, ההחלטה של הפרלמנט האירופי בבריסל על המדינה הפלשתינית והקריאה משווייץ לחקור את ישראל על הפרות לכאורה של אמנת ז'נבה.

כל אלה מצביעים לכיוון אחד. הם מצביעים על רוח הפייסנות באירופה כלפי אותם הכוחות שמאיימים על אירופה עצמה. יותר מדי אנשים באירופה קוראים לישראל לעשות ויתורים שיסכנו לא רק את בטחונה של ישראל, אלא - באופן פרדוקסלי - את בטחונה של אירופה עצמה, מכיוון שישראל היא החזית הקדמית של החברה האירופית. ישראל היא מעוז של ערכים אירופיים. ישראל היא מדינה פלורליסטית, תוססת ורב-מפלגתית. בישראל קיים שוויון בפני החוק. זכויות נשמרות בקנאות - של מיעוטים, של נשים, של גאים, של הכול. רק בישראל. בישראל קיימת הפרדת רשויות אמיתית והרשות השופטת שלנו עצמאית לחלוטין ואנו גאים בכך. ואתם כעיתונאים יודעים גם משהו שנוגע למקצוע שלכם - באזור נרחב מאוד, ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון ומעבר לו עם עיתונות חופשית באמת. איש לא נאסר, איש לא נכפה, איש לא מוטרד. אתם יכולים לכתוב מה שאתם רוצים, ואתם עושים כך. אתם יכולים לומר את מה שאתם רוצים, ואתם עושים כך. ואתם יכולים פחות או יותר לצלם את כל מה שאתם רוצים, וגם את זה אתם עושים. רק בישראל. וזה בניגוד מובהק למה שאנו רואים באזור מסביבנו, בזוועות שמאמללות את האנשים שם, בזוועות שמייסרים את העיתונאים שמסקרים את הברבריות הזאת.

גבירותיי ורבותיי,
ישראל היא דמוקרטיה מותקפת באזור שבו שוררים טוטליטריות, עריצות וטרור איסלמיסטי; אזור שבו נרמסות זכויות אדם; אזור שבו מתעלמים מחירויות אדם בסיסיות; אזור שבו אלימות שרירותית היא דבר שבשגרה. ישראל נאלצת להגן על עצמה כנגד מחבלים שמנסים פעם אחר פעם לפגוע באזרחינו. בקיץ האחרון הם ירו אלפי רקטות על ערינו, ובזמן שעשו כך, ביצעו פשע מלחמה כפול: הם ירו בכוונה אל עבר אזרחים - זהו פשע מלחמה. והם השתמשו באזרחיהם כמגנים אנושיים - זהו פשע מלחמה שני.

אולם היום בז'נבה, התמקדו בצורך לחקור את ישראל על פשעי מלחמה. איזו צביעות. איזה עיוות של המציאות. ואני שואל - היכן היושרה האירופית הבסיסית? אני יודע שיש כאלה באירופה שמתוסכלים מהמצב במזרח התיכון. אני אספר לכם סוד. אנחנו בישראל מתוסכלים מהמצב במזרח התיכון. אנו מתוסכלים מכך ששכנינו הפלשתינים מסרבים להכיר בזכותו של העם היהודי למדינה משלנו ובו בזמן מבקשים שאנו נכיר בזכותם למדינה משלהם. אנו מתוסכלים מכך ששכנינו הפלשתינים ממשיכים בהסתה נגד יהודים ונגד המדינה היהודית, ויוצרים אווירה של שנאה ואלימות. אנו מתוסכלים מכך שהם מסרבים להתדיין ברצינות על צרכי הביטחון הלגיטימיים שלנו. ואני חושב שכולכם יודעים שבחלק הזה של העולם, לא יוכל להתקיים שלום אמיתי ללא ביטחון, הרי השלום לא יחזיק מעמד אם לא יהיה אפשר להגן עליו.

האמת הפשוטה היא שחצי מהחברה הפלשתינית נשלטת בידי קיצוניים איסלאמיסטים שקוראים בגלוי להשמדתה של ישראל, ואילו החצי השני מסרב להתעמת עם החצי הראשון. כך שכאשר האירופים אומרים שהם מתוסכלים, אנו אומרים להם "ברוכים הבאים למועדון". ואיני מאמין שתסכול יכול להיות תירוץ למדיניות שגויה. הסרת ההגדרה של חמאס כארגון טרור היא שגיאה איומה. חמאס הוא ארגון טרור חסר רחמים, עם היסטוריה מוכחת של התקפות טרור אכזריות נגד אזרחים תמימים, ודרך אגב, לא רק ישראלים - מאות רבות של פלשתינים נרצחו בידיהם. רק השנה חטף ורצח חמאס שלושה נערים ישראלים. הוא שיגר אלפי רקטות ללא אבחנה על ילדינו, על אזרחינו. ורק לאחרונה הוא חגג את רציחתם של מתפללים חפים מפשע שנטבחו בבית כנסת בירושלים וקרא לתומכיו לבצע עוד מעשי טרור מזעזעים כאלה.

יש המאמינים, בטעות, שהטרור של חמאס הוא תוצאה של תהליך השלום הנכשל. ובכן, אזכיר לכם שבימי התהילה של אוסלו, כאשר מנהיגים מכל העולם התרגשו מהתנופה החדשה בתהליך השלום, מאות ישראלים נפלו קורבן לאחת ממערכות הטרור האכזריות ביותר של חמאס. נאמר אז שחמאס משתמש בטרור כדי לחבל בשלום, והיום אומרים שחמאס משתמש בטרור מכיוון שאין שלום.

האמת היא שחמאס משתמש בטרור נגד ישראל מכיוון שהוא ארגון טרור שמחויב להשמדתה של ישראל. זה כל כך פשוט. זהו טבעו של הארגון הזה וזאת היא המטרה המרכזית שלו. אם היו למישהו אשליות לגבי זה, אפשר היה לשמוע בסוף השבוע האחרון את אחד המנהיגים של חמאס, מחמוד א-זהאר. הוא הזכיר לנו שהמטרה של חמאס היא לא לשלוט בעזה או לשלוט ביהודה ושומרון בגדה המערבית. הוא אמר זאת בבירור: מטרתו של חמאס היא השמדתה המוחלטת של ישראל ורצח אזרחים ישראלים.

האם הפלשתינים שמגדירים את עצמם מתונים מתעמתים עם חמאס והקיצונים האיסלאמיסטים האחרים? למרבה הצער, נראה שהם מנסים להתחרות איתם מי משתמש בשפה מסיתה יותר ומי יכול לעורר יותר רגשות אנטי-יהודיים ואנטי-ישראלים. היה זה הנשיא עבאס שהוציא את דיבת ישראל, ודיבר ברצינות על האיום היהודי למקומות קדושים לאיסלאם. אין כזה איום. אנו משמרים את הסטטוס קוו בקפידה וזה לא ישתנה. אנו שומרים על המקומות הקדושים לכל הדתות וזה לא ישתנה. ודרך אגב, שוב, בכל המזרח התיכון, אנו היחידים שעושים כך - ליהודים, לנוצרים, למוסלמים. למעשה, המקום היחיד שבו קהילות נוצריות אינן נרדפות, שבו קהילות נוצריות לא התמעטו - הן למעשה צמחו פי ארבעה מאז הקמתה של מדינת ישראל - הוא ישראל. ישראל היא המקום היחיד.

אז הדיבור על "המתקפה" שלנו על המקומות הקדושים לאיסלאם הוא לא רק שקר, הוא גם אינו נכון. הוא אינו נכון בגלל שזה יוצר את הרושם המוטעה בקרב צעירים פלשתינים, בקרב פלשתינים בכלל, והוא מייצר את גלי ההתקפות בידי אנשים שמאמינים באמת שהיינו הורסים את מסגד אל-אקצה. סקר שנערך עכשיו בחברה הפלשתינית מצא ש-90%-85% לערך מאמינים שישראל שואפת להשיג מטרה כזאת, כך שיש השלכות לרטוריקה הזאת. היא גורמת לשינוי בדעות של אנשים והיא גורמת להתנהגות קיצונית ואלימה. זה חייב להיפסק. היה זה עבאס שקרא לפלשתינים להשתמש "בכל האמצעים" להיאבק באיום המומצא הזה, והיה זה עבאס שהאשים את היהודים ב"זיהום" - זאת הייתה המילה שלו - "זיהום" הר-הבית.

עכשיו, אני מעלה בפניכם הערב את השאלה: היכם אירופה בתוך כל זה? האם היא מטילה על ההנהגה הפלשתינית אחריות על טיפוח הקיצוניות? האם היא דורשת מהרשות הפלשתינית להפר את ההסכם החתום עם חמאס? האם אירופה קוראת להפסקת ההסתה הפלשתינית הרשמית השערורייתית נגד יהודים והמדינה היהודית? האמת המצערת היא שאירופה לרוב שותקת מול שאלות אלה וכשהיא מרימה את קולה, זה בדרך כלל לכיוון ההפוך. למעשה, הפרלמנט האירופי וחלק מהממשלות של מדינות האיחוד האירופי קוראות להכרה במדינה פלשתינית. ואני שואל אתכם: למה לה, להנהגה הפלשתינית, להפגין אחריות? למה לה לנטוש את עמדותיה המקסימליסטיות והקיצוניות? למה לה לוותר על קריאתה להציף את ישראל במיליוני פלשתינים? למה לה, לרשות הפלשתינית, לעשות משהו מאלה, אם ההתנהלות הקיצונית וחסרת האחריות שלה מתוגמלת פעם אחר פעם על-ידי ממשלות אירופיות? שלא תהייה טעות: ההכרה של ממשלות לא תקדם את השלום כהוא זה. ההפך הוא הנכון. הצהרות אלה רק מחזקות את חוסר הפשרנות הפלשתיני ומרחיקות את השלום אפילו יותר.

הנקודה שאותה באתי הערב לציין, והיא הנקודה שאיתה אסיים: ישנה אמת פשוטה שאי-אפשר להתעלם ממנה. השלום יבוא רק כשהפלשתינים יואילו להתעמת עם הפלשתינים הקיצוניים. במקום לחבק את המיליטנטים, על הרשות הפלשתינית להיאבק בהם. ובמקום לתגמל את חוסר הפשרנות הפלשתיני, הדמוקרטיות האירופיות צריכות לתמוך בדמוקרטיה האחת והיחידה במזרח התיכון, והיא, גבירותיי ורבותיי, מדינת ישראל.