אתחיל מהפואנטה: הדרך היחידה להילחם בטרור, בין אם טרור אמיתי ובין אם טרור קיברנטי, היא לא להיכנע לו. המטרה של טרור היא להפחיד את הציבור מלפעול בצורה מסוימת. לכן, הדרך היחידה שאפשר להתמודד עם האיום בטרור של קוריאה הצפונית שגרם לכך שהסרט "ראיון סוף" ("The Interview") ירד מהאקרנים, היא להפיק את הסרט (מחדש) בצורה המונית וציבורית, ואז להפיצו ברשת בצורה חופשית.

אז נתחיל מהתחלה. לפני כחודש, דווח כי מחשבי ענקית (הקולנוע) סוני נפרצו ומידע אישי רב דלף. החל משיחות והתכתבויות פנימיות על שחקנים כאלה ואחרים, דרך עותקים של סרטים שעתידים לצאת, ויש כאלה שאף טענו שהפשיטה על אתר ה-Pirate Bay הייתה בעקבות אותה הדליפה. מה שהתגלה השבוע הוא כי הפריצה נבעה, ככל הנראה, מחוסר שביעות הרצון של הדיקטטור החינני, קים ג'ונג און, מהסרט "ראיון סוף" שעתיד היה לצאת.

הסרט, שנכתב על-ידי סת' רוגן, אחד הקומיקאים המבריקים של העשור האחרון, מציג את התרחיש הבדיוני הבא: עיתונאי מוזמן לקוריאה הצפונית לראיין את המנהיג הנערץ. במהלך ההכנות לראיון הוא מגויס על-ידי הממשל האמריקני להתנקש בו. העיתונאי מגיע לקוריאה הצפונית ומבלה עם הדיקטטור.

ברור שאף דיקטטור לא מרגיש נוח עם העובדה שיש סרט על התנקשות בו. אך לא מדובר על יציאה לאור של מבצע ולקירי הבא, אלא דווקא על סרט קומי, שלפחות מהקדימון נראה משעשע.

עכשיו, יחד עם הפריצה הגיעו מספר איומים שבהם הטרוריסטים מאיימים כי הקרנת הסרט תמטיר פיגועים על האולמות שיקרינו אותם, ועל כן סוני הקפיאה, לבינתיים, את יציאת הסרט. במקביל, סוני החליטה שלא להוציא את הסרט לצפייה ישירה.

יחד עם התשובות הרפלקסיביות, ואפילו תגובה אמיצה מצד ברק אובמה שבו הוא מבהיר כי סוני לא צריכה להיכנע לטרור, הגיעו גם הצעות חינניות: חברת ביטורנט הציעה לסוני לארח את הסרט לצפייה חופשית לכולם בצורה שעמידה בפני מתקפות טרור (וכמובן שסוני לא תקבל את ההצעה).

[בהערת אגב, אני רק מזכיר שהייתה כבר פעם אחת שרשת נכנעה לטרור, וזו השערורייה של סאות'פארק ומוחמד.]

אבל ההצעה שלי היא אחרת: אני מציע שהציבור יקח את התסריט (שדלף), יפיק בעצמו מחדש את הסרט ויעלה אותו לרשת. רק כך אפשר יהיה להתנגד לטרור. אכן, יש כאן בעיה משמעותית: חוק זכויות יוצרים; הרי החוק קובע כי אסור לקחת את יצירתו (תסריט) של אחר. אבל כאן יש חסם מהותי, והוא השימוש ההוגן התרבותי.

לטעמי, דווקא כאן יצירת גרסה קהילתית של משהו בעל ערך תרבותי, שנגנז והוסתר מהציבור מגלם את הצורך בשימוש הוגן נרחב. דווקא כאן צריך שהציבור יפר את זכויות היוצרים של סוני בתסריט ויפיק מחדש את הסרט כך שכל הציבור יוכל לדעת מדוע אין נכנעים לטרור. אכן, חוק זכויות יוצרים נותן לבעל היצירה את הזכות להיות הראשון שיפרסם אותה (Harper & Row vs. Nation Enterprises); אבל מה קורה כאשר יש יצירה שברור שלא תצא לאור?

האם החוק צריך לאפשר לנו לכפות על אמנים לשחרר את היצירות שלהם? ברור שלא. המקרים החריגים, הקיצוניים, החשובים, הם אלו שיש להם השלכות על העתיד. מקרים כמו המקרה דכאן, בו הציבור צריך לדעת מה כל כך קיצוני בדיקטטור חינני עד כדי התחלה במבצע טרור נגד חברה מסחרית.

מי מרים את הכפפה ומתחיל להפיק?