|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הם גדלו יחד, ישנו ראש-רגל, התכסו בשמיכה אחת, וגדלו על ערכי עזרה לזולת, ויתור ונתינה. "כדי להביא הרבה ילדים צריך לאהוב ולוותר", אומרת אם המשפחה. ומה עם פרנסה? "לכל ילד יש את המזל שלו", היא משיבה. אשת חיל, כבר אמרנו? ● ראיון
|
|
הסוד הוא באחדות. ז'קלין אלחרר ובעלה שלמה [צילום: באדיבות מגזין הידברות]
|
|
|
|
|
|
|
|
| "הילדים מתקשרים אליי כל יום, הם לא מחכים שאני אתקשר כי הם מבינים שאני לא חברה של הפלאפון. עם זאת, אני מתקשרת כשיש יום הולדת לנכדים, איתם אני שומרת על קשר טוב. אני לא מפספסת אף טקס של הצבא של נכדיי. יש לי שלושה נכדים בצבא, ואני לא מוותרת. הולכת לכולם" | |
|
|
|
|
|
|
ז'קלין אלחרר היא אישה יוצאת דופן באמת. יש לה לב רחב וחם שאפשר לשמוע את הפעימות היהודיות שלו, גם דרך אפרכסת הטלפון. אלחרר (69) מקריית שמונה היא אם ל-18 ילדים, ואם תשאלו אותה איך היא עשתה את זה, התשובה שלה פשוטה: "אצלנו כל אחד עוזר לשני".
למי שתוהה, בתה הבכורה של אלחרר בת 54 ואילו בת הזקונים שלה בת 28. את משפחתה היא גידלה לתפארת, לצד בעלה שלמה, איש צבא קבע, שעבורו הצבא הוא "המשפחה השנייה שלו", כלשונה. כיום, אלחרר קוטפת את הפירות, נהנית מנכדיה ומחכה לחתן את שני ילדיה הרווקים. ומה יש לה לומר למי שחושש מקשיי פרנסה? "כל ילד והמזל שלו".
אלחרר עלתה ממרוקו בשלהי שנות ה-50, בשנים שבהן יהודי ספרד עלו ארצה. היא הייתה בת 15 כשהגיעה לקריית שמונה יחד עם הוריה ואחיה. תוך ימים ספורים היא הכירה את שלמה, אז משוחרר טרי מצה"ל, וכיום פנסיונר ומתנדב בצה"ל. "נולדתי במרוקו, בקזבלנקה בשנת 1959, ועליתי ארצה עם הוריי ואחי", היא מספרת, "הגענו לקריית שמונה ואיך באתי ארצה ישר התחתנתי עם בעלי. ממש בשבועיים הראשונים, הכרתי את בעלי. הוא היה חייל משוחרר שעלה לארץ עם עליית הנוער. הוא הגיע לאזור הבית שלנו כדי לחפש את הוריו, והוא מצא אותי. זה המזל שלנו, ככה רצה הגורל".
באותם ימים, נזכרת אלחרר, היה נהוג שנערה ספונה בביתה. "ככה היה נהוג אצלנו במרוקו. הבנות היו בנות של בית. כשבאתי לארץ לא עשיתי כלום, כלומר לא עבדתי, אלא ישר התחתנתי עם שלמה. עשינו חתונה צנועה. זאת הייתה חתונה של עולים חדשים". הזוג הטרי החל במלאכת הקמת הבית, ולהם נולדה בת בכורה. "אחרי שנישאנו ברוך השם התחלנו להביא ילדים", היא נזכרת, "האמת שבעלי היה דתי ואילו אני באתי מבית מסורתי. אני זוכרת שכל הזמן דיברנו על תורה. אחרי שילדתי את הבת הבכורה, ברוך השם כל שנה ילדנו ילד".
זה לא היה קשה?
"אנחנו אנשים שלא רצינו לעשות דברים שחס וחלילה ימנעו הבאת ילדים לעולם, כי אנחנו הולכים בדרך של התורה. זאת האמונה שלנו, בדרך של בורא עולם, שאסור חלילה להפיל, ופשוט הלכנו בעקבות האמונה שלנו. בשביל להביא ילדים צריך לאהוב ולוותר. צריך גם לבחור: לתת להם לפני שנותנים לנו. ככה היינו אנחנו. ככה חיים ואמונה והבנה שלא מונעים אדם שבא לעולם".
מה עשית? עבדת?
"אני לא עבדתי, אלא טיפלתי בילדים. בעלי עבד בכל מיני עבודות עד לגיוסו בקבע. מאז עד עכשיו הוא בקבע אבל כמתנדב. אני טיפלתי בבית, אבל בעלי מאוד עזר. מאוד אהבתי לגדל את הילדים, וצריך לזכור שאז זה לא היה פשוט, התנאים לא היו כמו של היום. היינו עולים חדשים, התחתנתי עם בעל שהיה חייל משוחרר, ולא היה קל. אבל הייתה לנו אמונה ואני לא החסרתי מהילדים דבר, לא שאני אומרת שהכל חלק, אבל לא בכינו לאף אחד, אלא הסתפקנו במה שיש".
איך בכל זאת מסתדרים?
"תודה לאל היו קשיים, לא הכל היה ורוד, למשל לא תמיד היה כסף, אבל הייתה אהבה, חמימות ואהבה. זה הקרין ועזר לנו. האהבה, החום והאחדות שנתנו להם זה החזיק את המשפחה. אחד תמך בשני וברוך השם ככה גידלנו אותם. ברוך השם יש לי בן בוגר שלמד במרכז הרב ויש לי ארבעה בנים שלמדו בישיבת הרשב"י".
|
|
מבצע צבאי או חוויה משמעותית?
|
|
במשפחה בה גדלים 18 ילדים - ימי הולדת, חגים ושבתות הופכים לסוג של מבצע צבאי, אבל דומה שרוחה האופטימית של אלחרר, היא זו שהפכה את גידול הילדים לחוויה אימהית בעלת משמעות. "בימי הולדת הכל בסדר", היא אומרת וצוחקת, "אחד עוזר לשני, כך שאם אחד שוכח, אז השני מזכיר לו, וככה מאחלים לכולם, בלי לשכוח אף אחד. העזרה והאחדות זה מה שמאפיין אותנו. למשל כשהם היו קטנים הם ישנו אחד עם השני. זאת הייתה חמימות מיוחדת במינה. הילדים ישנו ראש וזנב והתכסו בשמיכה אחת והכל היה טוב. היום כאנשים בוגרים הם ברוך השם באחדות טובה אחד עם השני, אחד לא אוהב להיות ברוגז עם שני".
באשר לתהייה הטבעית, איך נראה שולחן שבת או חג בבית משפחת אלחרר, אם המשפחה מיד אומרת: "שולחן החג שלנו יפה, כמו שולחן של כל משפחה ישראלית. אני מבשלת לכולם, וכרגיל אחד עוזר לשני. ככה זה אצלנו בבית, וככה מסתדרים - כשעוזרים אחד לשני. כשאתה משקה עץ הוא נותן פרי, כך שמה שנתנו, אנחנו מקבלים".
ואיך ההכנות לחג אצלך? כמו מבצע צבאי?
"הילדים שלי זה ילדים שאוהבים את הבית של ההורים, כך שהם לא מוכנים לוותר עליו, בטח בחגים. אנחנו ברוך השם מבשלים יחד, ועושים כל דבר יחד. מטבע הדברים יש הרבה הכנות".
מתוך 18 ילדיה, רק ארבעה גרים בקריית שמונה. השאר פזורים במקומות שונים בארץ. עם זאת, האם שומרת על קשר, ורואה אותם בשבתות, אז הם מגיעים להתארח. "הילדים מתקשרים אליי כל יום, הם לא מחכים שאני אתקשר כי הם מבינים שאני לא חברה של הפלאפון. עם זאת, אני מתקשרת כשיש יום הולדת לנכדים, איתם אני שומרת על קשר טוב. אני לא מפספסת אף טקס של הצבא של נכדיי. יש לי שלושה נכדים בצבא, ואני לא מוותרת. הולכת לכולם".
מה מרגש אותך?
"כל דבר, למשל כשהילדים מתחתנים או כשיש בר מצווה לנכדים. כשיש משפחה כל דבר מרגש בה. עכשיו אני מחכה בעזרת השם לחתן את שני ילדיי הרווקים".
מה יש לך לומר למשפחות שבוחרות לא להביא הרבה ילדים?
"כל הזמן שואלים אותי את השאלה הזאת, והאמת אין לי תשובה. כל אחד נוהג לפי איך שהוא מסתכל על החיים שלו. אני יכולה לומר שמשפחה גדולה זה טוב ויפה, אבל היא באה על חשבון משהו, כך שיש חסרונות ויתרונות. היום אומרים שזה מאוד קשה להביא הרבה ילדים, והטענה שלהם כלפי הדור שלי היא שאתם לא עבדתם, ואילו הם עובדים ומשלמים 3,000 שקל למעון. אני לא יכולה לשפוט אותם, אבל הלוואי ויכולתי להשפיע".
עם זאת, לאלחרר מסר מרגש: "אומנם אני לא יכולה להחליט עבור אף אחד, אבל אם אפשר להביא ילדים, אז למה לא? כל ילד נולד עם המזל שלו ועם הפרנסה שלו. ברוך השם אני שמחה שיש לי הרבה ילדים. כל ילד בפני עצמו, וכל אחד מביא את האושר שלו. אני מודעת לכך שהיום יש הרבה דרישות מצד הילדים. זה לא כמו הדור של ילדיי. כשגידלתי אותם, הייתה הסתפקות במועט, למרות שלא החסרתי מהם דבר. אם הייתי צריכה לקנות בגד, הייתי מוותרת ונותנת לילדים, וככה גם בעלי. אני מאחלת לכם עם ישראל שירבו ילדים בעזרת השם אמן ושיהיה אור בכל בית ישראל".
|
|
| תאריך:
|
26/01/2015
|
|
|
עודכן:
|
26/01/2015
|
|
אתי דור-נחום
|
|
הספירולינה היא אצה מיקרוסקופית שגדלה בטבע באגמים ובנהרות של מים מתוקים ובסביבה בסיסית. צורתה כגדילים ספירליים מיקרוסקופיים, ומכאן שמה.
|
|
|
|
|
הכותרות ממשיכות להציף את הרשתות. צרפת, שעדיין מעכלת את טראומת פיגועי הטרור, מצטרפת למועדון הלא-יוקרתי של מדינות בהן אירועי טרור זעזעו אומה שלמה ואת העולם כולו. אך מה שונה בפרשה הזו, ששבועיים אחרי עדיין ממשיכה לייצר הדים ברחבי העולם?
|
|
|
|
|
כבר כתבתי על ספר שיריו הקודם של אביחי קמחי ואני חש כמו ביקור חברותי בבואי לכתוב על ספרו החדש, "הולך בירושלים". אודה שנעם לי הדבר עוד בטרם נכנסתי לספר, גם בשל התחושה הטובה לאחוז בו, בשל רכותו, עדינות העיצוב, גוון הנייר, וקודם כל כותרתו - והלא זה לכשעצמו כבר יוצר הזמנה בטוחה להיכנס פנימה אל בין הדפים.
|
|
|
|
|
עורו של תינוק הוא רך, עדין וגמיש ולכן חשוב כל-כך לשמור עליו, במיוחד בעונות הקיץ ובעונה הקרה - תקופת החורף: החימום, הלבוש הארוך ומספר שכבות, יוצרים "אטימות", דבר שמשפיע על עורם העדין של התינוקות.
|
|
|
|
|
בצהרי שישי האחרון התקיימה בקאמרי הצגת הבכורה של המחזמר: "שיער". איזו חגיגה הייתה זאת. צבעים, תנועה, מוזיקה, ריקוד, בשילובים הרמוניים של נגנים, שחקנים, זמרים, רקדנים, הגישו את המחזמר שהפך מזמן לקלאסי בכל הזמנים, אך עדיין חי, בועט, מוחה, צורח, את רעיונותיו הפציפיסטיים, ואומר לא למלחמה, כן לשלום, או לפחות הדברות וגישור בין אי-הבנות של עמים ותרבויות.
|
|
|
|
|
