מי קובע את החוקים בסביבה שבה אתם מבלים את רוב היום שלכם? אם מדובר על מקום העבודה, יש "נהלים" והסכמים כאלו ואחרים שחלים עליכם, אם מדובר על מוסד הלימודים אז יש תקנון, ואם מדובר על האינטרנט אז יש שומרי סף. כל אחד משומרי הסף האלו קובע את כללי המשחק ברמה ההסכמית: הוא מעביר לך הסכם ואומר לך "אתה יכול לא להגיע למקום העבודה, ולא להרוויח שכר, אבל אם אתה רוצה להתפרנס אז בבקשה תכניס את החולצה למכנסיים". ברוב המקרים זה לא נחמד, זה לא נעים, אבל אנחנו צריכים לגמור את החודש.
ככה זה גם בפייסבוק. פייסבוק קובעת חוקי משחק ותקנונים בצורה די שרירותית ומונחית דבר אחד בלבד: ביצועי המניה של פייסבוק; פייסבוק אינה אבירת
חופש הביטוי, אלא התקנון שלה מבוסס על "לא לפרסם דברים שפוגעים בנתח השוק שלה". לדוגמה, פייסבוק, באקט שהיה נראה צרכני נטו,
חסמה עשרות אפליקציות שמכרו מידע פרטי לרשתות פרסום. זמן קצר לאחר מכן, היא גם
התחילה למכור את המידע הזה. פייסבוק גם, בתחילת דרכה, חסמה כל מיני אפליקציות שהתחרו בפייסבוק כמו SuperWall, בין אם על-ידי
חסימת האפשרות להזמנות ובין אם בדרכים אחרות.
הרציונאל מאחורי הכללים של פייסבוק הוא לא לשמור עליכם, אלא להרוויח כסף, וזה ברור. גם הסעיף בתקנון פייסבוק, ש
על בסיסו, לכאורה, נסגר עמוד האינטרנט "סטטוסים מצייצים", אומר "אל תציגו פרסומות בלי לקבל את האישור שלנו".
הם לא אומרים "אל תציגו פרסומות בלי גילוי נאות" ולא אומרים "אל תציגו פרסומות בכלל". אתם זוכרים, אגב, שיש
לא מעט ידוענים ש
מקבלים המון כסף על פרסום של סטטוסים ממומנים, ולא ממש מחויבים לגילוי נאות? אני לא רואה את פייסבוק סוגרים לקים קארדשיאן, ש
מקבלת תשלום לצייץ בטוויטר, את החשבון (אבל כן לפלטפורמה ש
עשתה חיבור בין ידוענים למותגים).
אם
חסמו לכם פעם את החשבון בפייסבוק אתם בטח מכירים את ההרגשה, אבל מי שלא נחסם לא מבין את זה. העובדה שפתאום אתה לא יודע מה לעשות, אין טלפון לדבר איתו, אתה לא יודע מה עשית לא בסדר, ואין לך למי לערער. אתה רק צריך לאכול את הכאפה, לחכות שבוע עד יעבור זעם. לפעמים גם לפתוח פרופיל חדש.
אני החלטתי, כהחלטה אינדיבידואלית, לסגור את חשבון הפייסבוק שלי ליום אחד. לגרום לפייסבוק להפסיד בערך שישה סנט עליי (לנתוני
הרווח למשתמש של
'פייסבוק'), להסיר את האפליקציה מהטלפון ולא להשתמש ב-WhatsApp. יום אחד בלי הרשת החברתית. בחרתי את יום שלישי הבא (3.2.2015) ומחצות ועד חצות אני לא אהיה זמין באותה הרשת.
המחאה הקטנה שלי, שאשמח אם גם אתם תצטרפו אליה, היא כזו שמזכירה לפייסבוק ש
אני המוצר שהיא מוכרת לציבור. בלי אנשים כמוני וכמו אבי לן, שיעשו לייק לעמודים או לפוסטים, בלי שפייסבוק תוכל למכור את המידע עליי למפרסמים. כשפייסבוק תזכור שאני המוצר שהיא מוכרת, ואם אני מחרים אותה אז אין לה סחורה למכור, היא תשנה את דרכיה.
החישוב הקטן הוא כזה. אם כל מי שעשה לייק ל"סטטוסים מצייצים" - 700,000 אנשים - לא ישתמשו ברשת החברתית ל-24 שעות, ההכנסות ירדו בין עשרות אלפי למאות אלפי שקלים (לפי
נתוני המזבלה, שמדברים על בין 700,000 ש"ח ל-1,500,000 ש"ח ביום, במיוחד בתקופת בחירות). זה לא משמעותי בכלל, אבל זה אינדיקטור. האינדיקטור לפייסבוק הוא "אם אני לא אשתנה, ואם זה יתפוס, אז כנראה שאני לא אוכל להרוויח". זו
מסיבת התה הקטנה שלנו.
לא יכול להיות שאנחנו המוצר שנמכר ואין לנו שום מילה בדרך בה החוקים מעוצבים. אני קורא לפייסבוק לפתוח את מדיניות ההסרה והחסימה לדיון ציבורי ולתת ייצוג ראוי לציבור שמשתתף בשיח. אין מיסוי ללא ייצוג.
