אפשר לנשום

בשנה שחלפה כתבתי והוצאתי אלבום חדש שנקרא 'נשימה עמוקה'. כן, הנשימה באמת עמוקה. בכל בוקר אני מודה לאל על השקט והיופי שנגלה בעת הזאת. השנה הזאת שאבתי בכתיבתי מהמקורות, ממשוררים אהובים ומנבכי נפשי. החיים בנתיב-העשרה והקרבה לעזה מלאי עניין. כששקט כאן אפשר לשמוע את נפילת העלים על הארץ, את צעידת הנמלים, ודאי את ציוץ הציפורים. מאז 'עופרת יצוקה', החיים פה כאלה.

מערכת היחסים הבעייתית עם שכנינו, שפעם מנפיקה שקט ופעם מנפיקה מלחמה, משפיעה עליי כאמן. קשה להתחמק מהשפעת התנאים המשתנים כשבאים לכתוב שיר. האלבום הקודם שלי, 'הצד המואר', יצא בשלהי 2008, במהלך מבצע 'עופרת יצוקה', בצל מתקפת הקסאמים. באותה תקופה גם ניהלתי את המרכז לאמנויות הבמה בשדרות במציאות ביטחונית קשה. כמה אופטימיות וכמה אמונה הייתי צריך לגייס כדי לכתוב - מבעד למסכים שחורים ולחומות גבוהות, מול הפחד בעיני בנותיי והצבע האדום - אלבום מלא אור ותקווה. "למרות הכול נדלק עלינו אור. השמיים בכחול, עולם מלא וטוב".

השנה היוצאת הייתה שנה מבורכת. כבר שכחנו שאך לא מזמן האזור רעש וגעש. השנה הילדים נהנו משקט, חזרו לשחק בחצר, לשחות בבריכה, ליהנות מהמושב הפסטורלי הצופה לים - ומהשגרה.

מוזר היה לחזור לשגרה, למקום הנורמלי שאפשר להתחבר בו למעיין הכתיבה ללא השפעת הקרבה לשכנינו, ללא קולות המלחמה. השנה לקחנו, הודות לאל, 'נשימה עמוקה' - כדברי השיר שכתבתי והלחנתי בכותרת זו: "אתה קם בבוקר, אל תמהר/ קח לך נשימה עמוקה./ ספון פניך בכפיך ותתאר/ חיוך שמחה ודרך ארוכה./ צא אל הדרך, על הדרך אל תוותר./ סנן מילים; הן מחלישות אותך./ סע, סע, הדרך יפה,/ עצור כשאתה מוצא אהבה./ שמע, שמע את צלילי הרוח/ הם ישאו אותך למקום הבטוח".